בס"ד

הוא בהחלט נסחף קצת, אם כי גם אני חושבת שיש משהו מוגזם כבר בכל הקטע של ההטרדות.
(אגב, זה שפעם אחת זרקו לעברי הערה מינית נניח, לא אומר שאני ישר מוטרדת מינית ושיש לי טראומה לכל החיים. מותר לקחת דברים גם בקצת פרופורציות בעיניי. לא חושבת שזה בסדר, אבל זה גם לא סוף העולם ובטח לא אמור לצלק אנשים נפשית.
אבל זאת דעתי ואני יודעת שהיא לא תהיה פופולרית בעינייך)

ברגע שזרקו לעברך הערה מינית שלא במקום, את מוטרדת. אבל זה לא אומר שאת מצולקת נפשית.

בס"ד

אני פשוט חושבת שזה בהחלט מנפח את זה מעבר לכל פרופורציה. מה גם שהוא קצת צודק בנוגע לתפיסה שהולכת ורווחת בקשר לזה שכל הגברים מפלצות מין. אני חושבת שההאשטאג הזה מבורך אם הוא מצביע על באמת דברים חמורים אבל מחילה, בעיניי זה שזרקו לך הערה מינית אחת לא הופך את העולם לכזה איום ונורא כמו שמצטייר.
בקיצור, פרופורציות.
מה גם שמישהו כתב יפה- מה מטרת ההאשטאג הזה? סתם להעלות סיפורים ולקבל לייקים? רוצים לחולל שינוי משפטי או משהו מעין זה? למה אתם לא דורשים את זה?
בקיצור ההאשטאג הזה לא הביא איתו שום מטרה, זה מוזר וזה בעיניי קצת מוזיל אותו.

חוסר המודעות בעניין מרתיח. וחוץ מזה, לכתוב ולדבר על זה זה חלק מההרפיה והתיקון. זה עוזר.

זה נושא מדובר ואעפ"כ הבעיה בכלל לא נגמרה.

לרוב העולם אין מושג כמה התופעה רחבה, וכמה היא משפיעה על הנפש. את הסטטיסטיקות אתה מכיר?

אולי פעם ראיתי.

זה נושא שמדובר ואפילו מוצף בתודעה (בתקשורת לדוגמה). כנראה שהצורה שבה עוסקים בזה לא מצויינת (זה עדיין קיים).

התקשורת מדווחת על מקרים. היא לא מספרת מה היה, היא לא חוזרת ומדגישה את הסטטיסטיקות המחרידות, היא לא מעבירה את התחושה של הנפגע. קמפיינים כאלו כן.
זה יהיה קיים לנצח כמו שרצח יהיה קיים לנצח. אבל אנחנו מנסים לעזור למי שנפגע ולצמצם את התופעה הזו.

עצום. וברור שהנושא הזה, שפעם כמעט ולא דיברו עליו, הועלה כדי שהחברה שלנו תבין שהתרבות המחרידה והמגעילה הזאת צריכה לחלוף ממנו.

זה לא יהיה קיים לנצח אם נעשה את הדברים הנכונים. אם נדע לפעול כמו שצריך, כחברה. אם אנשים קצת ישכילו להבין ויהיו יותר אנושיים ומבינים.
בסוף זה תלוי בכל פרט ובמסר שהוא מעביר החוצה. באיך אנחנו תופסים גוף של אדם. איך החברה תדע לכבד אותו ולא להרקיב אותו.
הנושא הזה ודרכי הטיפול בו תלויות בשאלות הרבה יותר גדולות משאלות פרקטיות של איך יראה הקמפיין.

מי שכן, בהחלט עושה

בס"ד

 

חוץ מזה שאני לא בטוחה שזה נכון כ"כ לנפגעים לכתוב דברים כאלה בצורה כ"כ פומבית, התגובות לאו דווקא יהיו טובות. זה עלול לפעמים לעשות יותר נזק מתועלת.

 

זה קצת מטה את הכף לצד השני. אולי זאת אחת הסיבות שאני לא מחבבת את זה כ"כ. זה קיצוני לצד השני.

בעיניי הערה מינית שנזרקת לעברי ברחוב לא ראויה להתייחסות בכלל. אני לא אזכור אותה אחרי שבוע כנראה. זה הרבה עניין של איך תופסים את הדברים ובעיניי זה מתחיל קצת לצאת מפרופורציות.

שכפי שאת יכולה לראות, יש מליונים מהם?

בס"ד

בואי נגיד שיש הרבה דברים בחיים שאם ניקח אותם בפחות דרמטיות החיים שלנו ייראו טובים יותר.

איך ייראה עולם שבו הערות מיניות לא יפריעו לנו?

ואצרף כאן טקסט מצוין של הגר רבט בנושא:

MeToo - קמפיין שהוא מוכר ומטריד

רימון חוסם.

תנסו איכשהו להעביר לכלכליסט את הכסף שהם הפסידו על האי כניסה שלכם.

 

1. הצפת מודעות. קשה היה לחמוק בשבוע האחרון מקמפיין MeToo ברשתות החברתיות, שנולד מקריאתה של השחקנית אליסה מילאנו לנשים שהוטרדו או הותקפו מינית להשתמש בצירוף כדי להמחיש את מימדי התופעה. ההיענות ריגשה רבים מהמשתמשים שנחשפו לקמפיין, אך היו לא מעט נשים שכל זה הרגיש להן מוכר מדי.

 

2. עוד קמפיין. אחת ללא מספיק זמן נחשף מקרה מזעזע נוסף, שמזכיר שנשים עדיין חיות תחת איום יומיומי של הטרדות ותקיפות, ומוליד קמפיין רשת פופולרי חדש. ב-2014 למשל רץ קמפיין דומה שביקש לעורר מודעות להטרדות מיניות בשם YesAllWomen, שבתוך שבוע הוצמד ל-1.2 מיליון ציוצים בטוויטר לבדה.

 

3. איפה התוצאות. קשה לאמוד את השפעת הקמפיינים הללו על העולם האמיתי ועל מימדי ההטרדות המיניות, אך המציאות לא מספקת יותר מדי מדדים שמראים על הצלחתם. אחרי הכל אזרחי ארה"ב בחרו לנשיא אדם שהתפאר בשיטות ההטרדה המינית שלו, וודי אלן לא הפסיק לביים סרטים ושחקן הקולנוע קייסי אפלק, שהסתבך בעבר בהטרדות מיניות, זכה השנה באוסקר

 

4. גיוס כספים. הקמפיינים הללו מדגימים את הבעיה בניסיון לעורר מודעות באופן ויראלי ללא קריאה לפעולה. בניגוד אליהם, הסרטונים של קמפיין אתגר דלי הקרח, שלוו בבקשה לתרומות, הצליחו לגייס 100 מיליון דולר בתוך 30 יום. קמפיין ויראלי אחר של תנועת זכויות האזרח Black Lives Matter הצליח להפוך את האשתג התנועה BLM לפופולרי ביותר בטוויטר מאז ומעולם. הקמפיין והתנועה הנושאת את שמו נולדו ב-2013 בתגובה לזיכויו של אדם לבן שהרג נער שחור, אומצו לשלטים בהפגנות והפכו במהירות לקריאה לפעולה.

 

5. לא מספיק. הרצון לעורר מודעות ולנסות להמחיש ממדים של תופעה באמצעות קמפיין ויראלי הוא טוב ויפה, אך העובדה שאנחנו נדרשות שוב ושוב לקמפיין נוסף מעידה על ההצלחה החלקית של הקמפיינים הקודמים. אולי נכון יותר להפנות אנשים לקרוא את הסטטיסטיקות המחרידות על ההיקפים המפלצתיים של תקיפות והטרדות מיניות במקום לדברר עבור הגולשים ברשת את הטראומות האישיות שלנו.

הוא שישים סוף.
מה המגמה שלו?
חברה שמשלימה עם דברים כאלה וחלק מהם, גם מעודדת (מה שכתבת על שירים מיניים והתוצאה והתודעה שהם יוצרים לפני יום או יומיים), תשתנה בעקבות קמפיין מלא באינטרסים שהם לא רק מניעת הטרדות מיניות?
זה הפתרון הראוי או שזה ניצול הנושא הזה בשביל קידום אג׳נדות מסויימות?
(ושלא יובן ממה שאמרתי שלחברה אין בעיה עם הטרדות. היא פשוט לא נחושה מספיק).


ובכל מקרה, לא נראה לי שהוא עבר את הגבול.
הוא אמר משהו שנוי במחלוקת. לא עודד אנשים לפגוע באף אחד, גם לא במשתמע.

זה תהליך. זה יקרה מתישהו, אבל הצעדים האלו עושים דברים. קודם כל העלאת המודעות, אחר כך עזרה לנפגעים.

הוא הפך את הפמיניסטיות הרדיקליות לשונאות גברים ובכך הכליל בצורה נוראית, כי אין דבר שנוא יותר משונאות גברים.

זה עוזר לנפגעים ולנפגעות. השאלה היא האם זה באמת עוזר לכל אישה ששמעה משפט מיני (ברור שזה מגעיל. לא ברור שזו טראומה ולכן אני מסופק לגבי מניעי הקמפיין).

טראומה זה לא דבר נעים.
עוד לפני שהוטרדתי היו שורקים לי ברחוב וכבר אז זה היה דוחה וגרם לי לבכות. החפצה היא נוראית, גם אם זו רק שריקה או משפט שלא במקום.
כל אישה נפגעת מזה. לא חרב עליה עולמה, זה לא רצח של הנפש, אבל כל אישה נפגעת מזה. ואם נפגעות אומרות שזה עוזר להן, למה לחסום?

ואני מניח שזה תלוי למי זה קרה ותלוי במה שנאמר.

אמירות כאלו בעיני דווקא מחלישות ולא עוזרות.
ברור שאני מסכימה שזה לא נעים. זה לא הופך לטראומה או צלקת נפשית, או לפחות לא אמור להיות.

אמרתי מקודם ואומר שוב- הטרדות הן לא רצח של הנפש, העולם לא חרב, וזה לא משאיר צלקת גדולה.
אבל כל משפט מיני הוא טראומה אלא אם כן למדנו לחסן את עצמנו, ואנחנו לא מחסנים את עצמנו לפני שהפעם הראשונה קורית.

בס"ד

 

אם כי זה גם תלוי מה את מגדירה הערות מיניות.

אני לא מרגישה רע עם הערות על הגוף שלי [אני אגלה סוד- לפעמים זה אפילו מחמיא לי טוב לי להרגיש יפה גם בעיני אחרים.] ובטח ובטח שמעולם לא הגדרתי דבר כזה כטראומה.

על פי ההלכה ורוח ההלכה זה בסדר? לא ממש. כנראה שיש בזה משהו לא בסדר.

בס"ד

לפחות למיטב הבנתי. הסיבות האלה לא קשורות אלי, הן קשורות לבנים.
ההלכה לא נגד שאיראה יפה, היא נגד שבנים יסתכלו על זה.
אגב, אני לא אומרת שכל הערה מינית היא בסדר, אני פשוט לא חושבת שא. כל הערה על מה שאת לובשת או איך את נראית היא הערה מינית.
ב. גם אם זה לא בסדר זה בטח לא סוף העולם ובעיניי זה מוזיל קצת את המושג הטרדה (זה גם הופך דברים לבלתי ניתנים להגדרה וזאת בעיה עצומה.).

אני אומרת שכאשר הערה היא *מינית*, כלומר לא מחמאה כמו איזו יפה את או התלבשת יפה היום, אלא הערה *מינית* זה לא במקום (כמובן שאני לא נכנסת לתוך מערכות יחסים אלא של אדם שלא אמור לדבר כך). זה לא במקום א. כי זה לא על פי ההלכה ב. זה פוגע.

לא את זו שתקבע לאנשים אחרים מה פוגע בהם ומה לא. כל עוד הערות מסויימות פוגעות באדם, הן פשוט לא באות בחשבון. וכל הערה קטנה יכולה להיחשב הטרדה, כי יש לה השפעה. גם אם את פיתחת חסינות, זה לא אומר שרובנו פיתחנו חסינות.

אישה שקוראת לעצמה כזאת, תורמת לאלו שרוצים לעשות לה דה-לגיטימציה.
הפמניזם לא מספיק בשביל לקדם רעיונות? צריך לקרוא לעצמנו "רדיקליים" כדי שנוכל לקדם רעיונות?
אותו הדבר לגבי ימין רדיקלי, בארץ ובאירופה.

אני פמניסט ואני לא חושב שכל פמניסט צריך לתמוך בכזה קמפיין. היעילות והאמינות שלו בכלל לא גבוהות ובטוחות.

רק לצד השני.

להיות בטוחים באידיאולוגיה ולקדם אותה כמו שהיא, זה אמור להספיק.

באמת לא ברור לי למה להגדיר את עצמך (לאו דווקא את) קיצוני. מילא להיות כזה בפועל, אבל להגדיר את דעתך ככזו? זה כמו לבקש לעשות דה-לגיטימציה לדעות שלך.

אבל כולנו מכירים את דרך הזהב של הרמבם. ללכת לקיצוניות השניה כדי להגיע לאמצע.
אם אישה מרגישה שהיא חיה בעולם שוביניסטי, היא בהחלט יכולה ללכת לקיצוניות השניה. בלי לפגוע בגברים, כן להקצין את כמה שהיא טובה בפני עצמה.

היא לאו דווקא פמניזם קיצוני.
היא יכולה להיות גם פמניזם נורמטיבי, עם שיקול דעת. כמו שהעולם לא עד כדי כך שוביניסטי. ללכת בשביל ההפוך, אין פירושו ללכת ראש בקיר.

ואני לא מדברת על המטומטמים שדורסים גברים או הולכים נגד ההלכה כשאני מדברת על פמיניזם, כי זה לא פמיניזם. בסדר?

איך בפועל לגבר שמתייחס לאישה כאל חפץ במקרה הטוב, תתהפך התודעה? איש חסר רגישות כזה לא ישתנה בעקבות סיפורים ועדויות של נשים שנפגעו שנמצאים בדפי עיתון. לגבי מי שממילא לא כזה, הרוב, קמפיין כזה הוא לא רלוונטי בכלל.
אז למה? מכל הערה מינית (וזה מגעיל. באמת. ותאמיני לי שאני לא חושב אחרת. אפילו כתבתי על זה פה כמה פעמים) צריכה לצאת כתבת שער? זה מה שישים לדבר סוף?
ואם זה בשביל הנפגעות עצמן, מובן לי אם זה על פגיעה משמעותית וטראומה שנוצרה בעקבותיה, ואם הפרסום הוא בגבול הטעם הטוב.
לא ברור לי אם זה על מקרים שלא צרבו והכאיבו. מקרים שקיבלו את התוקף רק בשביל הקמפיין.


(אני מקווה שאני לא פוגע. זו בכלל לא המטרה. אם כן, אודה מאוד אם תגידי. אני לא חוויתי את זה ואולי לכן אני לא תקיף ונוקב כמוך).

יכולה לומר לך שאמירה הכי טיפשית בעולם גרמה לי לא לצאת מהבית במשך שבוע. כי זה צורב וכואב ומבהיל.

בפירוש התייחסתי למקרים שלא הייתה בהם פגיעה "לא ברור לי אם זה על מקרים שלא צרבו והכאיבו. מקרים שקיבלו את התוקף רק בשביל הקמפיין".

גם אם לי זה לא מכאיב, למישהו אחר זה יכאיב

אם זה לא תורם להתאוששות של הנפגעת, כי היא לא נפגעה, מה הסיבה?

אם זה לא מונע ולא מקל על אף אחת.

זה מקל על המון, גם אם לא על כולם. וזה כן מעלה את המודעות

זה לא מה שאמרתי. זה להיכנס בטענות שלא נאמרו.

אמרתי שיש מקרים שאין צורך בזה מהסיבות שהזכרתי ולכן אין סיבה להפוך את זה לכתבה בעיתון.

הקמפיין הזה עושה עוול. עוול לגברים שנפגעו. עוול לגברים שמוותרים על דברים בגלל שהם מפחדים שאישה תעליל עליהם.
המשוואה שהקמפיין מציב היא שהרוע והאלימות המינית היא נחלתם של הגברים בלבד.
מודעות היא לא פתרון להכל. במיוחד לא על חשבון ציבור שזה לא מגיע לו.

אני מתכוון לציבור הנורמליים - הרוב, שאני חי בתוכו.

שאתם רואים דברים שלא קיימים, כי אתם מפחדים. בצדק, יש נשים רעות שמשתמשות ב"כוח" הזה כדי להשיג דברים.
אבל הן לא הרוב. והטובים לא תומכים בהן.
אני, למשל, מאוד תומכת בחוק שאוסר על פרסום שמו של הפוגע עד שיורשע. בדיוק בשביל מקרים כאלו.
אם מישהי כותבת את השם של התוקף בלי שהורשע, אני כועסת עליה. ואני לא אעשה לה לייק או אפרסם את הסיפור שלה.
אבל אישה שנפגעה, ומספרת נטו על כמה היא מרגישה רע, מותר חה להשתתף בקמפיין הזה. ואתם לא עושים טוב לעצמכם כשאתם מנסים למנוע אותו.

המחלוקת היא על זה שהקמפיין עבר את הגבול, ומציג מציאות מוקצנת שפוגעת גם בגברים וגם בנשים.

משנה מה מקדמות הקמפיין חושבות, והן לא חושבות כמוך אם הבנתי אותך נכון.
אם אני או מישהו אחר מפחד מעלילות בעקבות קמפיינים כאלה שרק מראים כמה כוח יש בסיפור מקרים כאלה, אז הפחד קיים. ההימנעות מתרחשת. גם אם הן מיעוט וגם אם הן רעות.

ובסוף נראה לי שפה רב הנזק על התועלת, ובהרבה.
כאב של גבר שנפגע לא יוקל כשהוא רואה שקמפיין להעלאת המודעות, מספר אך ורק על מקרים שבהם נשים נפגעו.
את לא מוכנה לבקר את הקמפיין אפילו איפה שברור שהוא טעה ודרס.

אין לכם שמץ של מושג כמה הקמפיין הזה עוזר. הלוואי שלא תצטרכו לדעת. אני חושבת שהוא שווה את הנזקים שאתם מצביעים עליהם

הנקודה היא שכמות התועלת לא ברורה. לכן אני לא מבין למה צריך להזיק בשביל דבר שיעילותו מוטלת בספק.

בכל מקרה הייתי שמח שזה היה נראה אחרת ומגיע מכיוון שמציג הסתכלות שונה על הגוף ועל פגיעה בו (לדוג' הסתירות שהצביע עליהן חה"כ סמוטריץ׳. קשה לי מאוד ההתנגדות לחוק שרוצה להקשות על צריכת פורנוגרפיה שברור שהסיפוק שלה כרוך בהחפצה נוראית ומזעזעת).

רבים אחרים מוצאים אותו מנחם.

ברור שהקמפיין הזה לבדו הוא לא הרעיון הכי טוב. ברור שצריך עוד משהו. וזה יהיה

היה כבר קמפיין כזה ולא נראתה ירידה.

אנחנו צריכים להסתכל תמיד גם על הצד השני. גם על הנזק שיבוא כמעט תמיד לצד התועלת.

אין אפשרות למשהו יותר יעיל? יש. גם את אמרת.
לכן חבל על זה. באמת.
ואני לא שוביניסט, לא מעודד אף אחד לפגוע.
אני רק רוצה שפחות אנשים יפגעו.

אולי יש לי.
לא יודע.

מה הדרך להפוך אנשים לרגישים ואנושיים יותר?
אולי הפתרון הוא בכלל בחינוך?
חינוך לכבוד? למיניות מכובדת וכד'.
פף אין לי מושג.

אם משהו הוכיח את אי יעילותו, חבל לחזור עליו שנית (למקרה שתשאלי אז למה לא לעשות את מה שיש).

הקמפיין הזה יעיל. סוף.
גם עושה נזק מסויים, אבל כנראה שלא מספיק חזק.

1. מבלי לפגוע או לשפוט אף אחד ואף אחת על בחירתם האישית, נדמה לי שמה שקרה ברשתות החברתיות בימים האחרונים אינו בריא. האלגוריתם של פייסבוק הוא לא הדרך לטפל במגפת ההטרדות בחברה שלנו, ואולי הוא רק גורם נזק. הנה רק כמה מהבעיות:

* המטרה המרכזית במקרים כאלה היא ריפוי מקצועי וטיפול משפטי. הדרישה הזו כלל לא עלתה בקמפיין הוויראלי. יש פה המון סיפורים על פגיעות, בלי לציין מי הם הפוגעים ובלי להגיש תלונה. בהרבה מהסיפורים ברור שנדרש גם ליווי פסיכולוגי, לצד הניסיון להגיש תלונה. כך שלייקים ואימוג'ים לא יעזרו. תחושת ההקלה ואפילו האופוריה מהעלאת הפוסט עשויה לחלוף במהירות, וההשלכות העתידיות יכולות להיות חמורות.

כבר שמעתי השבוע רגשות חרטה ממישהי שנחשפה פומבית בפוסט אישי מאוד, ולא קלטה שכל העולם קורא. דבי גרוס, מנהלת מרכז "תהל" לטיפול בנפגעי תקיפה, אמרה לי השבוע: "אני מבינה את הצורך לצעוק בקול רם אבל יש פה עשיית רעש ללא עזרה ומניעה. צעקות לא מחליפות עזרה ותמיכה, או תכניות מקצועיות להעלאת המודעות".

* הפירוט של הסיפורים הקשים והאלימים, בזה אחר זה, הוא מוגזם ואינטימי מדיי. לפעמים זו כמעט הטרדה של הקוראים, וזאת מעבר להיבט המציצני והרכילותי. רבים הרי רק מנסים לנחש מיהו ה"פוליטיקאי הבכיר לשעבר" או ה"מפיק מהתעשייה".

* קמפיין כזה יוצר רושם של "כולם מטרידים", מה שעלול רק לגרום לנו להקל ראש. נו, אז כולם עושים זאת. זה טרנד. העלאת פוסט כזה הופכת להיות דומה להחלפת פרופיל כדי להזדהות עם בני העדה הדרוזית. שלא לדבר על השיימינג לכל גבר באשר הוא.

הפסיכולוג הרב אילעי עופרן כתב על כך השבוע: "מקנן לי בלב חשש קטן, חשש מפני קולות שיאמרו שאם זה כל כך נפוץ, ואם כמעט כל אישה נפגעה, ואם הן ממשיכות בחייהן – אז אולי זה בעצם לא כל כך נורא". האינפלציה הזו כבר לא יוצרת זעזוע, אלא תחושה של "לחם ושעשועים" להמונים. מה הפלא שבתכנית בוקר הציעו השבוע כרטיסים להופעה למי שתשתף את הציבור בהטרדה שחוותה.

* יש בלבול מוחלט בין מקרים קלים למקרים חמורים, כאילו הכול באותה חבילה. מישהי ששמעה פעם הערה לא נעימה אינה קשורה כלל למישהי שצריכה טיפול אחרי פגיעה חמורה.

* בשורה התחתונה, מבול כזה של עדויות ישנות וחדשות, קשות וקלות, אולי מציף את הבעיה, אבל רק מציף אותה. מה עושים עם כל הרוע והלכלוך האלה, שהתיישבו פתאום באמצע סדר היום התקשורתי שלנו, בין ההצהרות של אבי גבאי לבין הפגנות הנכים? ובכן, העיקר עוד לפנינו: לחנך את עצמנו ואת ילדינו לגבולות, לעדינות, לכבוד, לאיפוק. להבין מגיל אפס איך צריך להתייחס לזולת. לקלוט שיש קדושה של ממש בגופו של כל אדם שעומד מולנו. זה מסובך הרבה יותר מהאשטג.

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/16675

אקרא מחר בעז"ה

איך זה קשור לויכוח שלי?

סתם רציתי שתראה את זה. אם בא לך.

אני מסכים עם כמעט כל מילה שלה.
מעולם לא טענתי שהקמפיין יעיל או מתפקד, רק אמרתי שהוא לא אנטי גברי.

יכול להיות גם שכן והגיוני שזה תלוי ביחס של כל מי שלוקח חלק בקמפיין.

במי שנחשף לקמפיין. כי די קל לקחת אותו לאנטי גבריות (בכל זאת, רוב התוקפים הם גברים) אבל הוא לא.

אי אפשר להתעלם מזה.
אני לא יודע על מה אתה מדבר, באמת. או שאתה ממש מתאמץ לסנגר.

שמי שהחליט שהקמפיין הזה הוא אנטי גברי הוא אתה. הרוב המוחלט של המשתתפות בו לא קמו ואמרו שכל הגברים רעים אלא רק ציינו על מקרה שבו גבר הטריד אותן מינית. בהרבה מקרים גבר אחד אחראי להרבה נשים מוטרדות (ראה ערך הארווי ויינשטיין שהתחיל את כל הסיפור) אז בכלל. והכמה פמיניסטיות מוגזמות בודדות שקפצו על הגל והחליטו כן להגיד שכל הגברים רעים? תתעלמו מהן, הן מיעוט שולי ולא קשור שסתם דוחף אג'נדה מטומטמת.

תנועות הפמיניזם הרדיקלי (לא יודע מה כל פמיניסטית פרטית חושבת) בזמן האחרון נלחמות בגברים ומעבירות מסר שהגברים הם אנסים.. נשים שמתלוננות בקושי צריכות אפילו להוכיח.. הגיעו למצב שצריך כבר לפתוח עמותות למען גברים כדי לאזן את זה..

מעודדים שנאת גברים, זה לפתוח פתח לשנאת גברים. אף אחד לא חושב שכל הגברים אנסים, במקביל לתמיכה בקמפיינים כמו metoo ושבוע האותיות אני תומכת גם בקמפיין הנפלא שבו גברים מספרים על הפעמים שהם עזרו לנשים במצבי מצוקה כאלו.

לפמיניסטיות לא אכפת מנשים. זה סתם פורנוגרפיה שנועדה להכפיש את ה"גברים" כציבור.

המטומטמות שהתקשורת מפרסמת? כי אני חושבת ששנינו יודעים שתקשורת היא לא דבר להסתמך עליו.

כולל אחת שמסבירה ש"כל הגברים אנסו אותה" בגלל שהיא גילתה את עצמה בדיעבד כלסבית.

 

 

עד כמה שהאשתג בטוויטר יכול להיות קמפיין. זה לא הופך את כל הקמפיין לאנטי גברי

בס"ד

 

אני בטוח למדי שלא. אפילו יש לי חשד שלהפך.

מליוני נפגעים הרגישו שזה יעשה להם טוב, וכתבו את הסיפור שלהם. אם הייתי יכולה, גם אני הייתי עושה את זה. כי אף אחד, מעולם, לא חיבק אותי אחרי שסיפרתי מה שעברתי, ומה שעברתי היה יותר ממשפט ברחוב.
ציבור הבנים מרגיש מואשם? וול, תעבדו על הביטחון העצמי שלכם. אף אחד לא האשים אתכם. אתם מרגישים רע עם הקמפיין הזה? לכו לעודד נפגעים ותצאו גיבורים.
כי כשאני אומרת ששוביניזם פוגע בי אתם מבקשים ממני ללכת לעבוד על הביטחון העצמי שלי, ועשיתי את זה. אין לך מושג על כמה שרשורים פה מחלתי. אז הקמפיין הזה פוגע בכם? לכו תעבדו על הביטחון העצמי.

בס"ד

 

מרגיש מואשם או לא זה כל כך לא הנקודה.

 

אנשים רעים ימשיכו לעשות מעשים רעים, ותיאור העניין כמכת מדינה שאי אפשר לחמוק ממנה רק יכול להוות מבחינתם איזשהו צידוק הזוי.

אבל הקמפיין הזה לא נועד בשבילם. ואם תוך כדי עובדים על להשיג עונשים חריפים יותר, למנוע את זה, אז מה הבעיה?

המשפט השני אומר שאנחנו עובדים על להשיג ענישה חריפה יותר שתיצור הרתעה אצל הפוגעים.

בס"ד

 

וזה לא עובד ככה. צריך לחנך את האנשים, לא להרתיע אותם. והעסק הזה לא מחנך אלא להפך.

בס"ד

 

[להשיג ענישה גדולה יותר גם תביא בעיניי יותר נזק מתועלת כרגע. גם ככה גברים ממפחדים להעסיק נשים, מפחדים להתקרב, מפחדים להוציא משפט כי אולי היא תתלונן. ואל תגידי לי שאם הם לא עשו משהו רע אין להם מה לפחד כי יש להם ואפילו את יודעת את זה לדעתי. כמויות הגברים שנופלים קורבן לתלונות נשים שסתם רוצות לפגוע להם בקריירה היא גם לא מבוטלת והבעיה בתלונות כאלה הרבה פעמים זה שזאת פשוט מילה שלו מול מילה שלה. אני מכירה סיפורים כאלה מקרוב ובעיניי זה עושה נזק עצום.

@ריעות.]

אני חושבת שהן נוראיות ביותר.
וקשה לי בשביל הגברים שחוששים להעסיק נשים בגלל דבר כזה.
אבל זה כבר מביא אותי לנושא אחר, וגם בו דעתי תהיה מוזרה ולא הגיונית בעיניכם.

הוא בשביל מודעות נטו. כדי שנדע להכיל יותר.
לא כולנו מסוגלים לחנך.

בס"ד

 

לצורך כך יש מחנכים. מי שלא עוסק בחינוך, רצוי שלא יריץ בעולם פרוייקטים אנטי חינוכיים.

להיות נפגע זה סוף העולם, בהרגשה, לכמה זמן. הקמפיין הזה מקל על הכאב. למה ההתנגדות הכל כך גדולה?

בס"ד

 

כי זה משכך כאבים מורעל.

הייתי מקבל על הראש.. זה בדיוק ההגזמה של הפמיניזם..
הוא מסביר שם אגב ש (למיטב זכרוני) שזה גם לפגוע בכל מושג המשפחה..
ולא חושב שלפרסם כולם ביחד זה מה שיעשה לאנשים טוב.. אתם רוצים לפרוק?תפרקו.. אתם רוצים קבוצת תמיכה? תפתחו קבוצת תמיכה.. איזה רווח יש מלכתוב את זה כולם ביחד חוץ מלהעביר מסר אנטי גברי?!

הכי טוב יהיה אם נחביא את זה, נכון? לא נספר לעולם. נישאר אנחנו, במדינה שלנו, עם קבוצה שיודעת וקבוצה שלא. ככה זה בטוח יפסיק. ככה נקבל עזרה.

מי שחי היום יודע שזה קיים..
אין לי בעיה שיהיה קמפיין ככה אחוזים עוברות הטרדה.. בואו נפסיק את זה!!

לא כולם יודעים שזה קיים. וגם אם כולם יודעים שזה קיים, לא כולם יודעים כמה זה משפיע.

סמוטריץ יצא בקיצוניות נגד רק בגלל שהקמפיין קיצוני, ולקיצוניות מגיבים בקיצוניות, חלק מהעדויות חשובות ונכונות אבל חלק ממש ברמה של אדם שהסתכל בעין עקומה/נגיעה מקרית/קיום יחסים במצב של קצת חוסר נוחות וכו',
אם הקמפיין היה נשאר בעיסוק בתחום ההטרדות והמקרים האמיתיים הכל היה טוב, אבל הוא הפך למעיין אופנה שכל אשה מותקפת וכל גבר תוקף, וזה כבר הקצנה מעט מיותרת...

הגיוני בעיניי לגמרי.
כל אישה מותקפת. זו הסטטיסטיקה. אחת מתוך אחת עוברות הטרדה מינית. בסדר, לא תקיפה או אונס, אבל הטרדה. והטרדה זה מספיק חמור.
ואף אחד לא אומר שכל גבר תוקף. אף אחד לא דיבר על ציבור הגברים.

כשבתוכנית טלוויזיה מציעים פרסים למי שתפרסם את סיפור הטרדה שלה, כשבווינט יש כתבה ששואלת למה לא מספיק מפורסמות ישראליות מספרות את הסיפורים שלהם, זה כבר הופך את כל העניין לעוד קמפיין של "הנשים המקופחות בעולם, לעומת הגברים הכוחניים והשטלתנים", הקמפיין הפך כבר למעיין האופנה הפמיניסטית הזמנית, ולא במה ומקום להפנמת המקרים, אם הקמפיין היה נשאר בתחום המקרים היותר קשים (ולא שאני אומר איפה בדיוק הגבול עובר, העניין כמובן סוביקטיבי לחלוטין) היה מדובר בקמפיין חשוב ולגיטימי, אבל ברגע שהוא הפך לסתם עוד אופנה, הוא איבד מחשיבותו, בזה שהציעו בטלויזיה פרסים למתלוננות אפשר לראות עד כמה העניין הפך לזול, בחיים לא היו מציעים נגיד לניצולי שואה פרס על חשיפת הסיפור שלהם...

בנוגע לכל השאר- ככל שאנחנו יותר מדברים על זה, ככה אני יותר מבינה כמה אתם לא מבינים. אז כן, אני תומכת בקמפיין הזה ואני אמשיך לתמוך בו עד שכולנו נבין כמה הוא חשוב.

בס"ד

 

העובדה שרוב מוחץ של הנשים חוו הטרדה מינית מסוג כזה או אחר אין משמעה שכל או רוב הגברים מטרידים. אדרבה. משמעותה שגברים שאינם מטרידים צריכים להכיר בכך שיש בסביבתם נשים שחוו הטרדות, ולעשות מאמץ בכל מקרה שבו יש באפשרותם להבהיר לגברים אחרים את חשיבות השמירה על גבולות וחשיבותו של מרחב בטוח לנשים. אסור ששיח על פגיעות יהפוך למלחמה מגדרית. גברים שמכבדים את עצמם אמורים להיות בצד הדבק בטוב, לא בצד של כרומוזום כזה או אחר.

את סיפורי ההטרדות המיניות שחוויתי אני לא אכתוב פה. לא מתחשק לי לנסח אותם ואני גם לא רוצה להציף את המרחב בסיפורים על הטרדות מיניות. בשונה מהאמירה הכה טרוויאלית ולכן מיותרת "הוטרדתי", פירוטי אירועים זה לא צנוע, וזה לא מועיל בעיני, ונותן להחפצה המינית מקום במרחב הציבורי שאני לא רוצה לתת לה. מה גם, שלשמחתי עברו הרבה שנים מאז שמישהו העיז לגעת בי בניגוד לרצוני. אבל כשזה כן קרה, מה שחרה לי היה שהיה ברור לי שאנשים לידי ראו, ואף אחד לא בא לעזור לי.

אני לא ראיתי דבר כזה. כולם יודעים שיש גם פוגעות ונפגעים. אף אחד לא אומר שגברים הם אנסים ונשים הן קורבנות.

בהתחשב בכך שכל הסיפורים הם מהצד של נשים כלפי גברים, וכל הקמפיין מכוון לצד הנשי...

זה נכון שרוב הנפגעים הן בנות, אבל מותר ורצוי שגם נפגעים בנים ישתתפו.

הקמפיין פונה כלפי נשים, דבר שכבר אומר דרשני, שאם כולם מסכימים שגם גברים נפגעים, למה הקמפיין פונה רק כלפי נשים?

הוא פונה אל הרוב. זה לא אומר שנפגעים הם מחוץ לתחום או שפוגעות הן בסדר.

כל הקריאה לחשיפת הסיפורים היא כלפי נשים, כל הסיפורים הם של נשים כלפי גברים, די נאיביות להגיד שהוא פונה גם אל גברים...

ואחר כך אתם מתפלאים למה אני טוענת שהעולם שוביניסטי

(לא בטוח בכלל)

 

אבל הן מיעוט שבמיעוט במעורבות בפשיעה בכלל. זניח באופן קיצוני לעומת סתם אלימות ורציחות.

אצל ילדים אין הבדל, כשמתבגרים האחוזים רחוקים מאוד)

אזז מה אתה אומר, להפסיק להילחם נגד פשיעה רק כי יש פשיעה חמורה יותר? מה, אנחנו לא מוחים על רצח?

ואם יש מטרידים ואנסים צריך לטפל בהם. זה לא קשור.

היכולת לספר לאחרים מה עבר עליי עושה לי טוב. היכולת לפרוק, לשתף, בלי לציין מי פגע בי ואת הפרטים הקטנים, זה מנחם אותי.
ועוד המון אחרים שעשו את זה בדיוק מאותה סיבה.

אבל לא תחת הקמפיין הצבוע שלהן, שנוטף משנאת הגברים ומלא בצביעות בהגדרה של "הטרדה מינית" בסיטואציות אפורות ורב משמעיות.

יש נפגעות ספציפיות שבראש שלהן כל הגברים הן אנסים. הן חא הרוב והן לא המשפיעות.
בנות אוהבות בנים, מה נעשה, אתם אחלה דבר. ועם כל כמה שניפגע מבן ספציפי, זה לא אומר שנפסיק לאהוב אתכם.
יש כמה בנות חלשות שחטפו טראומה מספיק חזקה כדי לשנוא את כל הבנים. אבל הן לא הרוב ודעתן לא משפיעה על כולנו.

אומנם לא באחוזים כל כך מוחצים כמו בפגיעה מינית, אבל אחוז לא מבוטל.

 

אבל נחזור לנושא, כן - בהטרדה מינית נשים הם הרוב המוחץ של הנפגעים אז סביר להניח שיפנו אליהן ויחשפו אליהן יותר. לא, אם גבר יבוא וישתף מקרה שבו הוא נפגע אף אחד לא יבוא וישתיק אותו (ואכן נחשפתי בימים האחרונים לכמה מקרים כאלה).

לא, הקמפיין הזה אינו אנטי גברי והוא לא בא לפרק את המשפחה או שטויות כאלה. הוא בא לפתח מודעות. וזהו.

רוב הנפגעם "מינית" הן אולי נשים. כשזה גברים אז הפגיעה היא לרוב פיזית אחרת (אלימות או רצח). 

 

נדמה לי גם שסטטיסטית אונס זה קטגוריה יחסית זניחה לעומת פשעים נגד גברים, אבל התקשורת אוהבת לחפור בזה.

 

"והרי החדשות: הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד מפורסם מפורסמי. אסרה מכתב האישום עולה כי בתאריך כך וכך, אסף הנאשם את הקורבן לרכבו, וביצע בה כך, כך, כך  וכך. פרקליטו של הנאשם, עו"ד פליל פלילי, הגיב לדברים כי מדובר ביחסים שהיו בהסכמה, אלא שהיא התחרטה בדיעבד ובחרה להתלונן עקב לחץ של המשפחה שלה".

 

זה יותר מעניין מאשר עוד רצח בין עבריינים.

(שזה גם משהו שקיים, למקרה שתהיתם, פשוט הרבה פחות נפוץ)

ושתלך לעזאזל הסטטיסטיקה"

לפי הגישה הזאת בערך שישית מהחברי כנסת צריכים להיות דרוזים ועוד שישית נוצרים. אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך איתה?

דמגוגיה דמגוגיה.

ואגב, אין שישית דרוזים.

אבל יש דרוזים, אז צריך לתת להם ייצוג שווה, לא?

בדיוק כמו שיש הטרדות אצל גברים, גם אם האחוז שלהם במספר ההטרדות הכללי נורא נורא נמוך, אבל עדיין צריך לתת להם ייצוג, לא? אתה אמרת.

הם יכולים להתפקד ולבחור שייצגו אותם. זה לא נראה לי דומה.

אז אני לא יודע אם זה הייצוג השונה שהיה צריך להיות. זו הרוח שעומדת מאחורי שהייתה צריכה להיות אחרת.
ואני כנראה לא היחיד שחושב שזה קמפיין נשי בלבד.

אז ברור שהרוב המוחלט של המשתתפות יהיו נשים? אז למה שגברים יקבלו ייצוג זהה?

רוב הסובלים הם נשים.

כדי שיורגש שהקמפיין לא בא כמאבק גברים-נשים.

ובכלל אין לי מה לענות על השאלה כי גם ההשטאג וגם הפרסום לא גורמים לי לתגובה אחרת מבחילה.

יותר בכיוון של "רוב מוחלט".

ואתה זה שלקח את זה לכיוון של גברים נשים, לא הן.

זה לא שהן קמו בבוקר ואמרו שמשעמם להם והן רוצות לפתוח במלחמה. לא.

זו אידיאולוגיה שמתפתחת ומתבטאת גם בסיפור הזה. זו אותה אידיאולוגיה שבהופעתה הקיצונית נשמעת בדברים שאמרה השבוע מרב (כן, בלי י') מיכאלי. לא הכל אותו דבר אבל לי די ברור שזה התפתח מאותם רעיונות.

מרב מיכאלי ושות הגיעו אחר כך

לא הבנתי מה רצית להגיד בזה.

או דברים כאלה.

לשם שינוי, אנחנו יודעים בדיוק איפה, מתי ולמה הקמפיין התחיל והתשובה לשאלה האחרונה היא "הארווי ויינשטיין".

נו, לא יודע. אתה אמור להבין אותי. נראה לי שאתה מבין.

מהארווי וינשטיין.
אני מבין אותך, אבל אני גם מבין את הסיפור. ואתה טועה.

נראה לי שטעיתי לגבי איך זה התחיל. בכל מקרה, אני בכלל לא אוהב את מה שיצא מזה וזה כבר ברור ומובן יותר.

לא מועיל, אבל גם לא מזיק.

וכמובן יש להדגיש שוב שלמעט כמה קיצוניות אין שום אנטי גבריות בקמפיין הזה.

אני בטוח שזה מזיק. אני גם מרגיש את זה, אישית.

לכשתהיה הפסיכולוג שלי.

בקיצור, אני לא אוהב את זה כי ברור לי שזה בא על חשבון אנשים.

אבל בשלב מסויים הוא איבד את עצמו, והפך לאופנה, ולעוד מעיין פרוייקט פמיניזם רדיקלי שבשורה התחתונה פוגע בכולם

ומבוסס טוויטר, אני לא חושב שאפשר להגיד שהוא איבד את עצמו כי הוא נשאר בדיוק אותו דבר.

ולא, אין כאן פמיניזם רדיקלי, מה שזה לא אומר. יש פה פשוט המון הטרדה מינית.

ופוגע בכולם? ימים יגידו

אם הקמפיין היה עוסק נטו בהטרדות, לא הייתה בעיה, אבל הקמפיין כולו נוטה יותר מידי ל"נשים נגד גברים", ובמקום לעסוק בהטרדות כבר נראה כעוד פרוייקט של הפמיניזם הרדקלי, צודק ערוץ7 שהוא שם אותו בקטגוריה "הקרב על המשפחה", כי אולי הוא נעשה במטרות טובות, אבל הוא כבר מזמן הפך לירי ללא הבחנה ופוגע במטרתו המקורית, כמו הרבה פרוייקטים אחרים מבית פמיניזם הרדיקלי

כן, יש כמה קיצוניות שלקחו אותו לכיוון ה"גברים נגד נשים", אבל הן קיצוניות וצריך לגנות אותן ולא את הקמפיין.

וכן, יש הרבה גברים שהחליטו שזה הכיוון והם טועים לחלוטין.

בלי לתת חשבון לאףאחד


ואומר בדיוק אתה האמת ואת כולה.
אם עצבן אותך - כנראה שלא קראת הכל אלא רק כותרות

ולא באמת מבין מה הסיפור פה.
תחי הכנסת.

באופן כללי הוא אדם מאד יסודי

אשכרה.