פורום נסיונות פעילים (עמוד 5153)

וערים ביום,

ואיזה מן עירנות זאת בלי בכי?



(ומי שלא בוכה, האם הוא חי?)

#@נחל חוזרת הביתה

חושבים שיש לי רעיונות מוזרים ומפתיעים.
לא מרשים כלום.
אוף איתם

כשקצת לא רואים.

@שחר.
כתבת את זה מדוייק כל כך.
בהודעה הראשונה. וואו.

הם צריכים סדרת חינוך.

בעצם את לא מצליחה
תנסי בכל זאת.

סעודה.
קצת מצחיק.
אני קוראת מלא.
מדברים איתו.
אני נמרחת מצחוק.
הולכים לישון.
קמים מוקדם מידי.
אוכלים משו קטן.
חוזרים לישון.
אבא מעיר אותי לסעודה.
אין לי כח.
לא התפללתי בכלל.
אני שוב קוראת כל הסעודה.
הם מתיישבים במעגל לידי.
בדיחות מהצבא.
אני נקרעת. בוכה מצחוק.
גומרים את הספר.
וואו. יפה לי.
היא באה לאסוף אותי.
הולכים למעיין.
מדברים פוול.
היא מותק. ממש.
מלאכון עצבני אז חוזרים.
בוא לא מוכן לשבת בעגלה.
אני מרימה אותו כל הדרך.
הוא כבד ממש.
סדש.
אני שוב קוראת. הפעם ספר אחר.
מוצש.
נוסעים אליהם.
אני רוצה לראות את @פוסעת ממש. היא לא מרגישה טוב ואני עם המשפחה. באסות רצח.
חנוכת הבית.
נסיעה ארוכה הביתה.

אבל אבא ואמא קפצו לשכנים לפני שעה בערך ועדיין לא חזרו

הן התנפחו ממש. גולות בערך ביד.

נראה לי שאני יעשה הפסקה קצרה ממנו

אמאלה.
חזק.
מלא משפטים מהממים.
רק ממש שונה מהסרט. יותר אהבתי את הסרט.

יש פה יותר מידי אנשים חדשים במכה.
נו טוב. אני קצת אחת מהם. אבל נהיו מלא בבום.

 

 

אני בודדה יותר מתמיד

למה אין סוף תחנות בישוב כל כך קטן כשירד בו רק איש אחד?

קווי לילה.
פחד אימים.
אופ.

זה מקסים ומדהים.
וזהו, היא איתי, וזה אפילו לא הגיע ממאמץ שלי.
עכשיו צריך לדבר איתה שזה די מתסכל.
אבלאבל גם את זה נעבור.
ואת הכל, בעצם.
וטוב שיש אנשים טובים בעולם שאני אוהבת וכיף לי להימלט אליהם.

כל אחד עם יציאות יותר מוזרות מהשני.
שיהיו בריאים אמן.
אבל הם הצליחו למרוח אותי מצחוק.

לילה טוב לכם ילדים