פורום נסיונות פעילים (עמוד 5152)

ואין לי למי *****.
אני לא רוצה שהם ידעו.

של ה****** האלה הן בגללי.
וזה מתסכל.

וגם זה היה ממש לא חכם מצידי.
טוב נו. מותר לי לעשות שטויות כשאני במצב כזה.

נראה לי.

איך היום התחיל??

תפילה בנחת עם הלל במנגינות רגילות..
א. בוקר ושוב שינויי לוז...

אם כבר אז שטחי, כי אנחנו שטחיים ומטומטמים מנקודת מבט שלכן, לא מתלהבים, לא צורחים, לא מתרגשים, אבל מורכבים????? מה יותר פשוט מגבר??? קם, עובד, אוכל, עובד, הולך לישון.

שיודעים להתלהב קצת כשצריך

לא כמו בנות

אבל להתלהב

שאתם אומרים משפטים כאלו בגלל השעה.

 

כתבתי את זה אחרי שהגבת

שוש

 ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים".

אחי אנחנו חבורה של הזויים 

בערך ככה עוד שניה צעקתי שם אנשים יש ה'!!!!
מזל שחברותיי היו שם לרסן אותי ..

אחד היה אברהם, נו ב"ה הלך לו לא רע סך הכל

בפורים כאשר גופי התהלך לצדדים מרוב היין צעקתי את זה עם דמעות בעיניים, אבל בסתם ככה אני פחדן מידי כדי לצעוק את זה ברחוב, אולי זה התיקון שאני צריך לעשות מחר

כדיי שאני יוכל לרקוד ולצעוק שיש ה' בעולםםם!!!

הוא ממש חפר לי, ואמר "אני צריך אותך איתי" מה אני אמור לאמר לו? חיכתי חיוך מפודח 

מצד אחד הלב אומר רמת גן חד משמעית, אבל הוא גם אומר מקדש, ונוסף לכך השיקול שאם אני עוזב חזרה לשם מפרקים את הישיבה, ובשום מקום אחר בעולם לא יהיה לי כזה קשר אישי ושימוש תלמידי חכמים כמו שיש לי עם הרב ישראל אריאל. לא יודע. באמת לא יודע, התבודדתי על זה הרבה לה' שיאיר לי מה רצונו יתברך אבל ב"ה לא בא בקלות

(אם זה היה בהתבודדות- החלטה שלך אם לספר דבר אינטימי זה)

 

אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ-

לא איפה שיפרקו את הישיבה ולא איפה שהוא מרגיש זקן יותר גדול.

זה מה אני חושב.

אני ככה כמעט 18 שנה וזה נראה שיהיה ככה עד 120, בדוק.

אבל לרוב חברים.

כאילו.. זה היה מכיתה א עד ו
כולם אומרים שזה קטנים אז זה פחות קריטי. לא מסכים.

מכיתה ז פשוט אני שיניתי חברה. בצפר חדש. לא מדבר עם שכנים כמעט... לא כי חרם.. פשוט כי לא יוצא. ו.. זהו.. בערך.

היו מתעללים מרביצים מעליבים מקללים צוחקים מתעלמים... את יודעת..

טוב עם המשפחה פחות בעיות בזה כי אין בכלל משפחה.
אבל בחברה...

הצמידו לי שם. בכייני.
אני רזה. אין שרירים. אז הרביצו לי.
הייתי שקט ו-וותרן
לא הייתי מצחיק.
לא ספורטאי.
כאילו... שום סיבה שיהיו חברים שלי ביסודי.
ו.. גדלתי.. ו.. לאיודע. פתאום היה לי סיפור. או משו. פתאום הייתי טוב בכדורסל. ו.. כולם כבר לא מדברים איתי.. אז אני לא מקבל מסירות ואני לא מנצל את זה שאני טוב בכדורסל.

ופתאום.
הייתה לי התחלה חדשה. כיתה ז. ו.. עם כמה שזה עצוב.. הבנתי שלדבר עם ילדים מהכיתה זה נורמלי.
ואז בכיתה י התווסף לי מעגל חברים חדש. ו.. וואו. שם פשוט מצויין.

אני ילד להתאים את עצמך לחברה. כמובן שזה לא אומר להיות צבוע.

בת כמה את? איזה כיתה?
אוף. באסה.

היי. אני אוהבת אותך, ואיתך.

המצב בטוח ישתנה מתישהו, אני בטוחה.
החיים מפתיעים כ"כ, באמת.

הרבה פעמים הפוך.

החודש הזה ניתק אותי מהכל
אבלאבל את יודעת שאני אוהבת אותך. נכון?

אבל עכשיו פרק חדש נפתח
וצריך לדעת שעזבנו את התקופה הקודמת
עם תרמיל
ועכשיו בתקופה החדשה
צריך לדעת מה להוציא מהתרמיל
של התקופה הקודמת ...

בהצלחה..

בהצלחה!
אני פה, אם תרצה.

מוזמנת להגיב בהכל..