פורום נסיונות פעילים (עמוד 5203)

למדתי 3 דקות לפני.
נראה לי קיבלת דפוק.

הוא היחד בדממה

ועוד עם סמיילי.

היה נחמד ממש.

הרוח מייללת. השמיים מתקדרים באור כהה. האויר בעצמו מתחיל לרעוד מקור.
ושיערי, מתבדר ברוח שלא מפסיקה לסטור את פניי, ידיי תחובות בכיסי הקפוצון האפור שאני כל כך אוהבת. מהלכת אני ברחבי השכונה, שואפת אויר צח ונושפת בקול מידי גם את המחשבות, הרגשות שמצאו אצלי דירת קבע, בבטני.

חשבתי, שברצוני לנבור בתוך נבכי הלב, לגעת בנקודות שבוערות. להסתכל אל האמת בעיניים חומות ויוקדות ולא לפחד מהבאות.
חשבתי, על הרצון הזה, להיות אחר.
או,
להיות אני בעדכון גרסה.

מתיישבת אני באקווריום, בוהה על המוני אנשים המהלכים לתומם בבית המדרש, בוהה על התמימים שיושבים רכונים על לימודם, מסתכלת על שני ילדים משחקים בינהם בגיל. ופתאום, נפשי זועקת אל קדושה וטהורה. פתאום נובע מתוכי כח ללמוד שיחה ולסכם. להתפלל ולהרגיש קשורה.
ופתאום, ביום כיפור לבכות.

המוני ספסלים עמוסים בבחורים; תמימים. השחור לבן, או רק הלבן, מעורר את הלב בניגונים שקטים. מעת לעת, הרעד מתחזק, הרטט גובר, והלב פורץ ברננה.
הלב מתמלא אהבה למקום,
אהבה לקודשא בריך הוא.
אהבה למלך, לנשיא הדור.
ופתאום, פתאום, חרש הס, הלב מתמלא באהבה עצמית.

מילים של אהבה

מי עוזר לי?? התחלנו את הפאזל הזה בסוכות תשע"ז!
|מיואש|

עשיתי משהו שלא חשבתי שאני אעשה

תחשבו על הדבר הראשון שאתם רואים איפה שאתם נמצאים
תחשבו על תכונה שהייתם רוצים בכם
ותחברו.

דחוף!

כי את

את כל מה שיש לי

את

 

אלוהים הוא ישות קרובה אליי מאוד. אני מרגישה אותו כל הזמן. מוביל ומכוון, פותח לי אופציות, עושה לי ניסים. אני רואה אותו בכל מה שאני מסתכלת עליו.
אני אוהבת אותו ממש. אבל למה אני לא מרגישה שהוא מעריך ואוהב אותי, אבל את אנשים אחרים כן?

זה היה מוות בעינויים.
בעע. ייסורים מכפרים

בואו נעשה רצף שירים

זה הולך להיות מוזר..

שעה של מסתורין

בס''ד

מיב''ה

בינ''ו

י''ב תשרי ה'תשע''ח

 

לחניכי וחניכות תנועות הנוער המתוקים והיקרים,

 

(כל מה שנכתב פה נכתב ברצינות גמורה, בלי טיפת ציניות. בבקשה להתייחס ברצינות)

 

תנועת נוער היא דבר מרכזי מאוד בחיים שלכם, חלקכם באופן תדיר וחלקכם לא, כל אחד לפי רמתו. 

תנועת נוער היא דבר חשוב, מתחזקים שם בקטע חברתי, לומדים שם הרבה דברים הן על החיים ומורכבותם והן סתם ידע כללי.

אתם בטח זוכרים את היום בו הגעתם לראשונה לסניף, איך הכל היה נראה זר, ואיך לאט לאט עם השנים התקדמתם ועליתם והשתפרתם יחד עם הסניף שלכם.

ואז מגיע שלב, שכבר מתבגרים, וכבר כבר מתחילים להרגיש את הדבר הגדול הקרב ובא - הכנסות להדרכה.

הרבה רוצים להיות מדריכים. וזה מצוין. אפילו אם זה לא מהסיבות הנכונות, זה טוב. כי התפקיד של המדריך הוא תפקיד מאוד מאוד משמעותי.

ואז מתחילים תהליך של שיבוצים. שיחות אישיות, התייעצויות, דיבורים ובעיקר המון לחץ. המון.

ואתם רוצים להיכנס לקבוצה מסויימת. כי שם לדעתכם תוכלו לתת את המקסימום. תוכלו להעיף את הסניף. תוכלו לעשות דברים מטורפים.

ואתם מדברים על זה. ומתלהבים מזה. ועושים מזה עניין גדול. כי זה באמת דבר גדול! וזה חשוב לכם!

ואז מגיע היום, היום בו מודיעים לכם לאן תיכנסו. וכולם בלחץ. כולם. 

ואז מגיע תורכם. ומחכים שהמדריך יבשר לכם שאתם נכנסים לאן שרציתם. האם?

ואז המדריך מנפץ לכם את החלום. 

לא נכנסתם לאן שרציתם.

בום.

אכזבה.

עצב.

כעס.

מה עושים?

קמים, אומרים תודה והולכים. 

וממשיכים לכעוס.

מה הוא חושב לעצמו? למה הוא אכזב אותי? הרי רציתי לשם, הוא יודע את זה!

ולמה הוא הכניס את ההוא/ההיא לשם? הוא/היא בכלל לא מתאים/ה לתפקיד הזה!

כועסים על המדריך, לפעמים שונאים אותו ולפעמים לא מדברים איתו במשך מלא זמן.

מגיע לו. 

 

 

 

אז זהו שלא.

יש גם מדריך בסיפור הזה. 

והוא גם בן אדם. וגם הוא ניגש בלחץ לתפקיד הזה. וגם הוא כל התקופה הזאת היה לחוץ מההחלטות, מהתגובות, מההערות.

הוא כל כך היה עסוק עד שהוא היה ער עד מאוחר בלילות. הוא כל כך היה לחוץ עד שהוא לא הצליח להירדם. הוא וויתר בשביל זה על פעילויות וארוחות. ועל זמן פנוי אין מה לדבר בכלל. הוא בזבז את כל השיחות שלו לחודש הקרוב בכמה ימים מרוב השיחות שהוא עשה.

הוא ישב עם עצמו וחשב מי מתאים לאיפה. הוא התייעץ, הוא שאל, הוא עשה הכל כדי שיהיה לכם טוב.

ואתם?

אתם כעסתם. שנאתם. לא דיברתם איתו.

אתם מבינים מה זה עושה לו?!

זה דוקר אותו בפנים. עמוק עמוק בלב, פצע שלא יכול להגליד.

ולמה? כי לא קיבלתם מה שרציתם?

הוא המדריך שלכם. הוא יותר גדול, הוא רואה דברים שאתם לא רואים. יש לו שיקול דעת ושכל קצת יותר מכם. 

אז למה לא לסמוך עליו? 

למה אי אפשר להבין אותו?

למה אי אפשר להיות מאוכזב אבל להאמין שזה מה שהכי טוב בשבילי?

אתם לא היחידים בעולם. אתם גם לא הכי חכמים בעולם. יש כאלה שיודעים דברים יותר מכם.

וזו לא התנשאות. הם באמת יודעים יותר.

ענווה. אני לא יודע הכל. יש פה תמונת מצב גדולה ורחבה שאנחנו רואים רק צד אחד שלה.

 

אנחנו אנושיים. יש עוד בן אדם מאחורינו.

בואו לא נשכח את זה. בואו לא נפגע בו.

בואו לא נפגע בעצמנו.

 

פ.ב.

שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנישאר לבד
ונישבר לאט

תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנישאר לבד
ונישבר לאט

אבות ובנים
סבתות ונכדים
הלב של אימא מתפוצץ
מי אשם לה
מי אשם לי
מי ייפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

תכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול
לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט
לחיות או למות

אבות ובנים
סבתות ונכדים
הלב של אימא מתפוצץ
מי אשם לה
מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

כן ניגשתי לעידו, כן ניגשתי לעידו

לא לא, לא לא

אני כן ניגשתי כן ניגשתי