פורום נסיונות פעילים (עמוד 5280)

סתם ארוך. ומייגע

ואופ הרס לי את השבוע

אבל פגשתי אותה בר"ה

היא אמרה שזה לא שהיא סיננה פשוט אין לה זמן, וכן, החולצה שלי אצלכם עוד לפני שלבשתי אותה.

פעורה.

 

נו, עסוקה... אצלינו העבודה רבה ברוך ה'... את יודעת מה התקן השני שלה?

היית חסרה לי בנוף.

אני בסדר..

מה איתך?

בעע השיער שלי הפך לרעמה (\ראמה)

ראמה זה כפר ערבי ליד כרמיאל

גם שלי.

נוראי.

החג הזה היה סבל צרוף.

אפשר לתת לך חיבוק?

תמיד

וסתם שתדעי, אם את רוצה לפרוק מתישהו... אני תמיד פה.

לי גם היו חלקים נוראיים ממש.

הרגשתי ככ צבועה. אמאלה.

@כמעט בלי ראש...

כי קוראים לך כמעט בלי ראש

כן

♥

מוזמנת ממש.

 

האמת שלי גם קצת.

לא הצלחתי כמעט להתחבר.

הרגשתי צבועה ברמות.

נזכרת להתפלל רק פעם בשנה בערך.

 

אני גם בסדר יחסית.

אין לי כח לצום מחר. יכאב לי הראש אימה.

את ממש מוזמנת לבוא אלי.

אני לא יודעת אם אוכל להגיע לירושלים.

רגע. בעצם נראלי אני שם בחמישי באודישנים.

 

שונאת גם.

סיוט.

 

אמא לא מרשה לי לא לצום.

למרות שמקלים בצום הזה ממש.

וגם אם ממש כואב לי הראש אפשר לקחת כדור בלי מים. (כן בטח. אני ממש רוצה חור בקיבה. מספיק לי בלב.)

 

אין לי מתי ככ.

אודישן להרכב מוזיקלי לבנות.

 

 

 

אמא שלי נוראית עם זה. ממש.

אם אומרים לך לא, את לא צמה.

 

 

 

 

פחח. נראה לך?

אם הייתי שרה ממשמן לא היו חלונות בעולם.

מנגנת. ואני לא נראלי אתקבל בכלל..

 

 

 

 

 

על העצבים.

 

 

 

 

וגיטרה.

 

(אהובה שלי. תודה♥)

 

 

 

 

 

יאוו כןכןכן!!

זה יהיה מגניבב

 

 

 

אם יודעים לנגן זה יפה.

אם לא זה נשמע נורא.. 

אני מהאלה שלא יודעים לנגן..

 

 

 

 

 

 

יאוו. כיף לי.

את גאונה ממש.

 

 

 

את מאמינה לא נכון

 

 

 

 

 

אחח. מה הייתי עושה אם לא הייתי מכירה אותך???

 

 

ממ

 

 

 

 

 

או שכן או שלא.

מה שבטוח היה חסר לי משו.

 

 

 

 

 

 

 

את בעצמך.

תודה לך.

לא היתי שורדת. בכלל לא.

♥

ואפחד אחר שחושב שהוא יודע, לא באמת יודע.

אתה מישו אחר. ולא נפתח את זה פה...

והזוהר זה די ברור, חלק גדול מאוד ממנו הוא כן כתב כנראה, חוץ מזה שהספר "התגלה" רק בתקופת האר"י ככה שעברו באמצע איזה אלפים שנה ..

אלא של חילוני מקיבוץ ששכל כמה מחבריו במלחמת יוה"כ. והוא הלחין מנגינה לסילוק.

 

 

הרשב"י הוא כותב הזוהר לפי המסורת כמו שרב אשי הוא עורך הגמרא.

זה ברור. והכרחי להבין ככה.
לגבי הזוהר. יש מאמר של הלל צייטלין שעוסק גם בשאלת המחבר, לא קראתי, אבל אני מניח שזה מאמר טוב כמו כל הדברים שלו שקראתי.

והניפוץ של התמימות הוא קשה.
כך הלל צייטלין כותב על מה שקרה לו כשנודעו לו מסקנות ביקורת המקרא: ""שבר גדול נהיה ברוחי מיום שנודעו לי המסקנות של "בקורת המקרא". ואני חדל-אונים הייתי אז להילחם נגדן. נשמתי שאפה לאמונה ורק לאמונה, וה"בקורת" והמדע הפוזיטיבי דחפוני לכפירה, ולכל הפחות - לספקנות קיצונית בעניני אמונה" (צייטלין, ספרן של יחידים).

ולא הבנתי מה הקשר המאמר בסוף...

הוא לא עסק בהלכה בעיקר (חוקר קבלה וחסידות).
המאמר שהזכרתי היה בשביל פותח השרשור @מתיישב בנשמה וגם הקטע.
זה שבר רציני.
אצלו זה קרה על רקע מסקנות חוקרי המקרא ואצל אחרים על רקע של מחקר הקבלה.

זו דמות ספרותית שהמציא ר' נתן

מה שיש היום זה מבנה חדש



<צ>

אצלנו בישיבה עושים את זה ממש מגניב.

מחלקים את הישיבה לשני חצאים וכו'

היה לי קשה לחטוף דקירות מאנשים שאני אוהב.
אני אמשיך לאהוב.
זו משימה קשה. היא דורשת ממני הרבה אנרגיה והרבה איפוק, אבל אסור לוותר על זה.

קראתי כמה פעמים.

זה הקטע שצמרר אותי.

מפחיד ממש.

ונתנה תוקף. כי לא תחפוץ במות המת. היו לי דמעות שם.

מתו לי מספיק אנשים קרובים בשנה שעברה.
רק לראות אח שכובש את הפחד והדמעות והורים שלא מצליחים ובוכים, מצמרר אותי עד אימה.
כרגע, הדבר הכי מורגש בחיים שלי, הוא המוות.

הרבה.

 

היו תפילות עם הדר, והיו תפילות שמחות.
היו תפילות שלא הייתי בהן רציני.
היו תפילות שלא הבנתי את המעמד שלהן נכון או שבכלל לא הייתי בכיוון.
הייתה גם את התפילה של הכעס.
היו תפילות של אהבת שמים.
היו תפילות שעוררו אצלי סלידה מעצמי.

אני רוצה להרגיש רחוק, כדי למצוא שם את הקרבה.
אני יודע שזה ככה.
זה כבר קרה לי.