פורום נסיונות פעילים (עמוד 604)

יותר נח לי פה
כשהייתי רווקה- - לקראת נישואין וזוגיות
רעיון יפה, היא כתבה מרגש, מקסים, באמת..
אישית לא מתחברת ככ לקונספט.
לא חושבת שצריך לחיות את הרווקות בצורה של חוסר
ולא את הנישואין בתור ה גאולה
בסופו של דבר רווקות/זוגיות זה מצב, פרט בחיים.
לכל מצב יש יתרונות וחסרונות, בכל שלב שנמצאים כדאי לבנות את עצמנו בצורה הכי טובה, ולעשות את הדברים שטובים לנו (ולסביבה, למרות שזה די בא ביחד)
וגם כשמוצאים זוגיות, צריך עדיין לעבוד קשה.
כל שלב צריך להגיע כשמוכנים לו


רווקות זו לא בעיה, שהנישואין הן הפיתרון אליה.

"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה
דיי לך הו דיי לך ילדה"

נשים לא אמורות לרצות אף אחד עם היופי שלהן. נשים לא צריכות להוות סמל ל"שלימות" שהתרבות המערבית החליטה להקנות. אישה היא הכי יפה והכי שלימה כשהיא היא. עם האקנה והצלוליטיס והגוף שלה שהיא גאה בו ובטוחה בו ועם כל הרגשות היפים וגם אלו המכאיבים. זאת אישה שלימה. אישה שחיה למען עצמה ולא למען החברה והנורמות שהיא מכתיבה.

אז אם יורשה לי-
"כשאת בוכה את יפה, כשאת צוחקת את יפה, כשאת את, את יפה. הכי יפה"

למה הם היו צריכים לפרוץ לה לבית דווקא עכשיו ליפני שאנחנו עוברים אליה??

אמלאא היא בטח בפחדדד

אוףף למה היא הביא לו את הקוד של הבניין???

@פטל.
אתה וההריון שלך

איך יועיל

הבנתי שאין לי בעיה להיות אדם שנופלים עליו, גם אם אפשר לומר שזה עובר את גבול הטעם הטוב.
הבעיה מתחילה כשמשהו בתיאום הציפיות לא עובד טוב, כשמה שמצפים ממני הוא רק להקשיב ולא לומר את דעתי
(בעקבות מגבלות הגיל והמחשבה, ההגיונית, יש לציין, שאין לי באמת מה לומר בנושא) למרות שדווקא יש לי
...
בימים האחרונים עלתה המחשבה שאולי דווקא בגלל חוסר הלגיטימציה לדבר, אנשים מרגישים בנוח איתי, כי הם יודעים שאני לא אשפוט אותם, אם כי המרחק בין שיפוטיות לסתם אמירה הוא גדול, אבל אוקיי, אני לגמרי יכולה להבין.
...
המבט שלה היה נורא מוזר כשניסיתי לומר בזהירות שלא תשכח את עצמה, אני חושבת שהיא ציפתה שפשוט אשתוק.
זה מוזר, כי בסוף ככה עובד שיח, אבל אף אחת מאיתנו לא הייתה רגילה לחילוף התפקידים הזה.
...
בכולופן, כשנותנים לי את המרחב להביע דעה בחופשיות אני נכנסת לזה די עמוק, וזו יכולה להיות בעיה שאני חייבת לדעת להתמודד איתה
זה מצחיק, כי הרבה אנשים אמרו לי בסיום השבוע שעבר שראו עליי שיש לי מה לומר והם ממש מחכים להמשיך לדבר איתי,
ככה ששוב צדקתי לגבי התחושה שלי, וקשה לי להפתח אל אנשים חדשים כ''כ מהר
...
איי שבוע שעבר.
חזרתי הביתה גם בתחושה של קצת פספוס, אולי.
אולי באיזשהו מקום ניקרה גם קנאה, כי
יש אנשים שפשוט לא עושים לי טוב, כבר הבנתי את זה מזמן ⁦⁦🤷🏻‍♀️⁩
אני די טובה בלזהות את האנשים האלו, אבל די גרועה בלהרחיק את המחשבות שלי מהם. ולא, ללכלך עליהם זה פיתרון גרוע.
...
ממ מחר, מה יקרה אז
נמאס לי למרוח את הזמן, זה פשוט אסון, אבל גם מה שאני אמורה לעשות לא משמח אותי בכלל, וצ''ע.
עדיף כבר שאני אעשה את מה שאני לא אמורה לעשות עד שאני אסיים, זה בכולופן יותר טוב מלכלות את הזמן
ויותר מדי התלבטות אם ליסוע לראות את כולם, הקורונה היא גם שיקול, אבל אני גם לא רוצה להישאר בחוץ בזמן כ''כ קריטי
נמנמ.

אפחד לא באמת מקשר את זה לחורבן. הצום לא אפקטיבי

הוא רק גורם להסחת דעת מעניין האבלות
אינלי בעיה לצום, זה לא מפחיד אותי. אני אשב כל הלילה ואצפה בסרטים ואצייר ואשמע מוזיקה
לא יוצא מזה כלום.

ממרום שנותיי הרבות אני מאפשרת לעצמי לעשות את זה יותר

 

מי ידע ששביעית זה כל כך קטן

 

באיזה קטע יש דברים ממכרים בעולם

ומי המציא את העבודות המשעממות האלה

איך אפשר לחיות בתוך השיעמום הזה

 

והחום לא בדיוק מוסיף

 

כדאי להפסיק

מגילה לא היום

 

בוקר טוב ושבת שלום

 

טל"ח וזה

אני מריח, בטח שאני מריח.
אני מריח שאני עוד מעט בן שמונה עשרה. מה שמונה עשרה למען השם?! אני כזה קטנטן.
אני רוצה להשאר עוד כמה שנים בן 16😒
נורא התאמצתי לא להצטרך מזגן השנה (סיבה ראשונה, שלי נהרס, אז זה לא היה בידי. אבל יכולתי לבקש שיתקנו או משהו) ובאמת השתמשתי במזגן רק שלוש פעמים, וכזה אמרתי, אוקי, נעבור את השיא של הקיץ ואז אוכל להכריז שהייי הידד שרדתי עם מאוורר בלבד. ותכל'ס, מה, אנחנו בשיא או שכבר עברנו אותו. אז הידד.

תמיד קשה לי מאוד עם זה שהזמן עובר וזו הייתה שנה קשה. אבל פה היא נגמרת, ממש עכשיו. ומשהו חדש ויפה מתחיל בעזרת השם.
ואולי ובעזרת השם עד סוכות כבר נהיה בבית אחר, במקום פחות עירוני, או שלא. הרגשה של פספוס, אבל טוב עכשיו מעולם לא. גאד.

ואז
סוכות.

@דוס בדם נראה לי התחלת לדרדר אותי ואז בדרך ההדרדרות עברה מוטציה לסוכות.

מרושע שכזה 😑

אורותתתתתתת