פורום נסיונות פעילים (עמוד 604)

וזכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי,
משליך גיטרה ואבי עלי צורח,
ואימי אומרת "זה החוטא שלי",
ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח.
וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי,
עוזב את הבית אל סיכוני הזמן,
כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".
ואחרי שנה שכרנו חדר מול ירח,
מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר.
והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו".
ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם".
היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".
אתמול היה טוב, אתמול היה טוב,
אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.
קשה לי להתרכז, כי יופייך עוד מהמם אותי,
קשה להגיד חבל או לומר אולי.
במקום זה אני רוקד וצועק לירח: "רד".
ומאשים את העולם בכאבי.
לפעמים אני שוכח, איך התחלתי מול ירח,
כשאתה שוכח כן, כן, אתה מסכן
יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים,
וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך
יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך
ה'.. שפתי תפתח ופי.. יגיד תהילתך
יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך
יהיו לרצון אמרי פי
והגיון ליבי לפניך.

שאהיה כלי לשליחותך

 

הקב"ה ראה את בניך המתוקים כמה הם חפצים לעשות רצונך!

באמצע הרחוב הכי רועש שקיים?

 

נו באמת

לאבאליוםשישי

@מושיקו

@מושיקו11@מושיקו11

יותר נח לי פה
כשהייתי רווקה- - לקראת נישואין וזוגיות
רעיון יפה, היא כתבה מרגש, מקסים, באמת..
אישית לא מתחברת ככ לקונספט.
לא חושבת שצריך לחיות את הרווקות בצורה של חוסר
ולא את הנישואין בתור ה גאולה
בסופו של דבר רווקות/זוגיות זה מצב, פרט בחיים.
לכל מצב יש יתרונות וחסרונות, בכל שלב שנמצאים כדאי לבנות את עצמנו בצורה הכי טובה, ולעשות את הדברים שטובים לנו (ולסביבה, למרות שזה די בא ביחד)
וגם כשמוצאים זוגיות, צריך עדיין לעבוד קשה.
כל שלב צריך להגיע כשמוכנים לו


רווקות זו לא בעיה, שהנישואין הן הפיתרון אליה.

"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה
דיי לך הו דיי לך ילדה"

נשים לא אמורות לרצות אף אחד עם היופי שלהן. נשים לא צריכות להוות סמל ל"שלימות" שהתרבות המערבית החליטה להקנות. אישה היא הכי יפה והכי שלימה כשהיא היא. עם האקנה והצלוליטיס והגוף שלה שהיא גאה בו ובטוחה בו ועם כל הרגשות היפים וגם אלו המכאיבים. זאת אישה שלימה. אישה שחיה למען עצמה ולא למען החברה והנורמות שהיא מכתיבה.

אז אם יורשה לי-
"כשאת בוכה את יפה, כשאת צוחקת את יפה, כשאת את, את יפה. הכי יפה"

למה הם היו צריכים לפרוץ לה לבית דווקא עכשיו ליפני שאנחנו עוברים אליה??

אמלאא היא בטח בפחדדד

אוףף למה היא הביא לו את הקוד של הבניין???

@פטל.
אתה וההריון שלך

איך יועיל

הבנתי שאין לי בעיה להיות אדם שנופלים עליו, גם אם אפשר לומר שזה עובר את גבול הטעם הטוב.
הבעיה מתחילה כשמשהו בתיאום הציפיות לא עובד טוב, כשמה שמצפים ממני הוא רק להקשיב ולא לומר את דעתי
(בעקבות מגבלות הגיל והמחשבה, ההגיונית, יש לציין, שאין לי באמת מה לומר בנושא) למרות שדווקא יש לי
...
בימים האחרונים עלתה המחשבה שאולי דווקא בגלל חוסר הלגיטימציה לדבר, אנשים מרגישים בנוח איתי, כי הם יודעים שאני לא אשפוט אותם, אם כי המרחק בין שיפוטיות לסתם אמירה הוא גדול, אבל אוקיי, אני לגמרי יכולה להבין.
...
המבט שלה היה נורא מוזר כשניסיתי לומר בזהירות שלא תשכח את עצמה, אני חושבת שהיא ציפתה שפשוט אשתוק.
זה מוזר, כי בסוף ככה עובד שיח, אבל אף אחת מאיתנו לא הייתה רגילה לחילוף התפקידים הזה.
...
בכולופן, כשנותנים לי את המרחב להביע דעה בחופשיות אני נכנסת לזה די עמוק, וזו יכולה להיות בעיה שאני חייבת לדעת להתמודד איתה
זה מצחיק, כי הרבה אנשים אמרו לי בסיום השבוע שעבר שראו עליי שיש לי מה לומר והם ממש מחכים להמשיך לדבר איתי,
ככה ששוב צדקתי לגבי התחושה שלי, וקשה לי להפתח אל אנשים חדשים כ''כ מהר
...
איי שבוע שעבר.
חזרתי הביתה גם בתחושה של קצת פספוס, אולי.
אולי באיזשהו מקום ניקרה גם קנאה, כי
יש אנשים שפשוט לא עושים לי טוב, כבר הבנתי את זה מזמן ⁦⁦🤷🏻‍♀️⁩
אני די טובה בלזהות את האנשים האלו, אבל די גרועה בלהרחיק את המחשבות שלי מהם. ולא, ללכלך עליהם זה פיתרון גרוע.
...
ממ מחר, מה יקרה אז
נמאס לי למרוח את הזמן, זה פשוט אסון, אבל גם מה שאני אמורה לעשות לא משמח אותי בכלל, וצ''ע.
עדיף כבר שאני אעשה את מה שאני לא אמורה לעשות עד שאני אסיים, זה בכולופן יותר טוב מלכלות את הזמן
ויותר מדי התלבטות אם ליסוע לראות את כולם, הקורונה היא גם שיקול, אבל אני גם לא רוצה להישאר בחוץ בזמן כ''כ קריטי
נמנמ.