פורום נסיונות פעילים (עמוד 6075)

וזה יותר ממה שחשבתי שיכנס.
זה חביב בעיניי ממש.

ולילה. לא יודעת אם זה חביב

התחלתי לקרוא ספר בשבת
אבל עכשיו אני בכלל קוראת שוב את משחקי הרעב.

בא לי אוכל
אם אני אקום מחר בשעה סבירה אני אכין פנייקים.

אני צריכה להתחיל להכין ספר מתכונים לדירה.

אחווה אמרה שהדירה גדולה. עם מטבח גדול ומקלחת גדולה.

הרכזת שלי, כשהיא עשתה לי שיחת דוסיות היא אמרה כשרות ולא אמרה כלום על להכניס בנים לדירה. מוזרה.

יש לי ברי בראש.

איליה בהריון. ז"א אשתו.
זה קצת מצחיק
כאילו
הוא בן 30 ומשו
וזה הילד הראשון שלו.
כשלבדודה שלו שגדולה ממנו בלא כזה הרבה יש שישה ילדים. ובת בת 18 (היי)
ולבתדודה שלו שקטנה ממנו בהרבה יחסית יש כבר שני ילדים
אחד מהם מסיים כיתה ב.

הזיית

תנשמי ריעות. זה בסך הכול לילה ואת יכולה לצלוח גם אותו

וכל פיסת שמיים שנגלת נעטפת מחדש
רק איפה הסרט שיאסוף את הכל

בס"ד

 

פתאום יש לי צורך לדמם את הכאב החוצה

ואני שואלת את עצמי למה

והתשובה 'כדי לעשות אותו מוחשי'

היא פשוט לא שלי

 

העניין הוא כזה

אני מוקפת כל יום בכל כך הרבה קלישאות של מה שנכון

והתשובות האפשריות לכל השאלות האלה

אבל אני לא כל זה

אני חושבת שאורית קלטה את זה כבר אז

 

אני חושבת שאני רוצה לדמם אותו החוצה תוך תקווה שמישהו יראה

אבל אני לא מתכוונת לעשות למישהו הזה חיים קלים

מה שאומר שהקטע הוא לא רק שיראו אחרת הייתי חותכת וירידים לעיניי כל

לא

אנשים צריכים להוכיח את עצמם בזה שהם רואים

לראות מעבר למה שהם רואים אם תרצו

 

השבוע בפסיכולוגיה דיברנו על רגשות

מצחיק שאחרי כל הזמן הזה רק עכשיו אנחנו נוגעים בהם

ודיברנו על זה שאצל הרבה אנשים אפשר לראות את הרגשות על הפנים

אלא אם הם מסתירים

אמרתי שאני מסוגלת לראות אצל אנשים קרובים את הרגשות מאחורי החיוך והזיוף

את זה אני מחפשת

 

אבל אבוי

הוא לא אוהב משחקים ומאלץ אותי להתפשט מהם

אני לא יכולה לשחק את זה במודע

כל עוד זה היה בתת לא יכלו להיות טענות

אבל עכשיו כשאני יודעת? זה פשוט לא בסדר

אני לא חושבת שאני מסכימה בטוטאליות הזאת

אבל אני חייבת לכבד את דעתו

ולדעתו זה נחשב לתמרן רגשות

אז אסור

 

אוקי

בלי משחקים אז מה כן?

אמרנו שלדמם החוצה כדי שיראו את הכאב שבפנים

וההסתרה כדאי שיצטרכו להתאמץ וככה יוכיחו לי שאני חשובה להם באמת

לבקש מאנשים להגיד את זה זה לא בעל אפקט דומה

(ואולי אני צריכה יאיר משלי)

 

נשארה לי בררת האמון

זה משהו שאני לומדת לאמץ לעצמי אבל כנראה שיקח שנים עד שזה ממש יעבוד

מה שדי מתסכל בהתחשב באישיות הבום שלי

החיים שלי מסרבים להסתדר בבום גם כשאני פוקדת עליהם

ומכל האנשים אני אדם שלא יודע להצביע על נקודות ספציפיות בחיים

וזה לא שאני לא מנסה ניסיתי המון פעמים זה פשוט לא זה

הכל אצלי שכבות

ואני בכלל בסגנות של סכין קצבים שתי מכות והעוף נחצה

 

להאמין קשה לי

יש לי המון סיבות לאמון רעוע בעולם

אבל למי אכפת

(לי! לי אכפת

ילדה מטופשת שכמותך

תפסיקי להשתיק את עצמך)

בכל אופן

כואב לי מאוד ואני לא יודעת למה

ובחרתי שלא להעמיד אותכם בשום ניסיון

אז ראו בזה קריאת הצילו 

תחבקו אותי ואני אשתדל לראות בזה הוכחה מספקת

הצהרת בלפור

תוכן ההצהרה:

"ממשלת הוד מלכותו בלה בלה בלה"

גם כן

כ"ט בנובמבר

מי צריך הסטוריה בכלל?

מחר מגן

כבר עשיתי אחד ונכשלתי

אני גרועה בזה

 

אני מבינה
כמה




---




אסור לי להיות כאן אסור
לילה

לארץ יפה

ריעות, את פתטית. את מגוחכת.
מחכה למשהו שלא יקרה. למישהו שלא יבוא.

הדר לא אוהבת שמישהו אומר לה מה לעשות. היא אוהבת לעשות רק מה שמתחשק לה.

ואם אומרים לה לעשות משהו היא תעשה את ההפך. העיקר לא לעשות את מה שאומרים לה המבוגרים.

אבל היא מרגישה עם זה רע והיא לא יודעת באמת מה לעשות עם עצמה. היא ילדה שובבה ועושה מלא שטויות אבל זה לא מונע ממנה לעשות דברים טובים לעולם ולעצמה. ככה היא גדלה למרות שהיא היתה שובבה.

 

בבי"ס היא רק שתקה ושתקה ושתקה. היא בקושי דיברה וגם כשהיא דיברה היא דיברה נורא בשקט.

עד שכולם היו אומרים לה כל מיני משפטים שהיא צריכה רמקול, מכשירי שמיעה לאחרים, ולמה היא מדברת כל כך בשקט. הדו קוטביות הזאת בין הבית לבחוץ היתה קשה לה מאוד.

 

גם כשעברה לתיכון בנות פגעו בה והציקו לה.

הדר היא ילדה מאוד מוכשרת. 

בכל המבחנים קיבלה מאה; הציורים שלה היו משהו מיוחד.

הדר אוהבת לנגן. הניגון הזה מחזיר לה את הנשימה. מחזיק אותה, עוד קצת.

יש להדר חיוך רחב ומתוק, היחס הזה שלה לאחרים, כמעט לא קיים.

כולם אהבו אותה. אבל הרבה גם קנאו בה. ופגעו בה.

 

יום אחד כבר לא היה להדרי כוח להתמודד עוד והיא נשארה במיטה.

ככה מתחת לשמיכה היא לא צריכה להתמודד עם שום דבר.

וחוצמיזה היא לא מספרת ולא סיפרה על ההתמודדויות הקשות שהיו לה בחיים.

זאת רק התמודדות אחת. אז היא נשאבה למיטה. ונשאבה ונשאבה.

עד שהיא בכלל לא רצתה לא להיות. אבל היא נשארה חצי כדי להתמודד עם העולם ועם מה שיש. 

 

 

 

 

הלוואי שהיא כבר תחזור כבר לחייך. 

בבקשה תגידו אם קראתם.

כדאי שאני אלך לישון
לילה טוב

@ממך עד אלי ו @יש לי סיכוי
מותר לכם לכתוב את ההודעות שלכם אחת לשניה גם רק בשרשור אחד. יש אישור.
חוץ מזה שיש גם שיחה אישית.
סלילה על החוסר נחמדות, פשוט הציק לי בעין.
הכל מאהבה.

אני לא עומדת בזה

גומה בלחי ימין
המון בכי
טונות

רבנו ביום שישי. כמו ילדה בת 12. זה לא קרה מאז נראלי.

שתינו התנהגנו מגעיל ואמרנו דברים שלא היו צריכים להיאמר ולא היו צריכים להיחשב. וכל שניה זה הלך ונהיה יותר גרוע. וזה בכלל לא היה הנושא ושנינו ידענו את זה.

זה כואב ממש כי הערצתי אותו לפני זה. ועכשיו אני מרגישה כמו ילדה מתבגרת ולא באלי לראות אותו יותר בחיים.

אני מתנהגת בצורה מלאכותית אבל מפחיד אותי לדבר איתו עכשיו מעבר להכרחי.

אני צריכה לסלוח לו ולתת לו עוד הזדמנות ולהבין שהוא בנאדם, אבל אין לי כרגע מספיק אומץ וכוח לזה.

משבר אמון זה דבר כואב נורא. אני צריכה ללמוד להתגבר על דברים כאלה.

כל המריבות הם כשאנחנו שוכחים שגם הצד השני הוא בנאדם. באמת שכחתי והערצתי אותו בטירוף הרבה יותר ממה שצריך ושכחתי שהוא לא מלאך וההתרסקות הזאת לתוך המציאות זעזעה אותי. איך הוא יכול???

אני גם כועסת נורא על עצמי כי זה כאילו איבדתי שליטה על הפה שלי, אבל לא באמת. איפשהו בפנים אני יודעת שהייתי בשליטה מלאה והתכוונתי לכל מילה וממש רציתי להכאיב. חשבתי שזה מאחורי.

הבעיה היא שאנחנו הרבה יותר מדי דומים, אז כשהכל רגוע אנחנו יכולים להעריץ אחד את השני אבל כשהחבל נמתח מילימטר יותר מדי אז זה מתפוצץ וכל המוגלה עפה החוצה כמו התפרצות של הר געש והורסת הכל, הכל.

הלוואי שנתחטא כבר. שיתרפאו כל הפצעים. שיהיה לנו טוב. שיהיה לנו אומץ להחליט שיהיה לנו טוב.

נמאס לי כל הזמן ללכת על ביצים סדוקות.

אולי שנה שלמה בבית זה בכל זאת קצת גדול עלי. אולי לא. לעבודת המידות שלי זה בטוח לא מזיק.

אולי אני משלימה עכשיו את כל מה שברחתי ממנו. א''א לברוח לנצח.

אינלי לילה

@יש לי סיכוי
את פה?

זה כמעט מפצה על הבאסה של השלושה ימים הבאים