פורום נסיונות פעילים (עמוד 6100)

אני כולי אוכלת אותו מנשיקות וחיבוקים ומה הוא אומר לי?

טוב חלאס הזזת לי שינה

כפרוני אני חיימי צ'וצ'י שלי!!!!!

יומטוב כולם!

אגב,היה פה חי הלילה אה? רק כשאני הולכת ישר מתקיפים....גורל אכזר

(טוב לא עד כדי כך...ישנתי יותר מדי וטוב יותר ננה בננה!)

יאללה קליפ?

קליפ!

 

דווקא אחרי כמה ימים שלא יצאתי מהבית והיום אני יוצאת, הכי חם

ניסיתי ללכת לישון בסביבות 3 בפועל המוח שלי היה עסוק במחשבות אז נירדמתי רק בסביבות 5 וב"ה יתברך קמתי ב7 הייתי חי בסרט ששמתי שעון גם לרבע ל7 בשביל מקווה. אבל ב"ה היתפללתי בישיבה וזה מצחיק אבל הרגשתי תחושת נוסטלגיה מעטה, ואז הצעתי לחניך שלי ללמוד והוא ממש ייבש אותי אז נכלמתי ולמדתי לבד ועכשיו חזרתי הביתה אכלתי, בעז"ה עכשיו נלמדב וב11 אני צריך ללכת לאיזה חנות בעיר הקודש בני ברק תובב"א והבנתי מאמא שבהמשך היום נחגוג יום הולדת לאח שלי הגדול שליט"א שמסתבר שהזדקן מאוד ונהיה בן 30

היא חסרה, אנחנו נתגעגע... ויהיה קצת מסובך בלעדיה.
אבל שתהנה שם ומזל טוב

ובכז הן פוגעות.

אין צורך להתנצל, אני לא אשמה.
פשוט לשכוח ממנה ודי.

גם אני החלטתי סופית מה אני עושה שנה הבאה סופסוף! איזה אבן זה מוריד לי מהלב..פףףף.





















סתם לא, אבל סגרתי ב"ה עבודה לשנה הבאה במקום מושלם. קל"ב ולא צפוף מערכתית. וזה אפילו קשור לשירות שלי של עכשיו אז בכלל מוש. כאילו לעשות שנה שלישית רק בתשלום. בול עבורי! אלוהים שלח לי את ההצעה הזאת בזמן.
בקיצור.. כיפלי

חשיבותה ההולכת וגדלה של ירושלים בעולם הנוצרי היתה כרוכה בתחרות מתמדת עם העיר קיסריה. כל עוד הייתה איליה קפיטוליניה יישוב שומם למחצה, לא עלתה כלל שאלת התחרות על הפרק.

😩😩😩

לעיר העתיקה, הרובע המוסלמי... יש לי שם משהו לעשות... ולא 'כפת לי מהרמאדן... בכל מקרה הפסקתי לצום ממזמן...

ואם ישאר, צריך ללכת לגאולה... ואז לימין משה בעזרת האל...
וצריך להחליט אם אני חוזר הביתה שבת ומתי אם כן...
(אולי גם השוק?)

יאללה... היום טוחנים סדרים בביה"מ! יש מחר בגרות! וצריך ללמוד לשמה...

אז אני באה ב10

(רק כי זה צ'נדלר) ואז שוב נלמד לתושבע ובאמצע נאכל ארוחת בוקר והחלטתי לא לקנות ספרים בשבוע הספר כי הפלאפון שלי גוסס ואני צריכה אחד חדש.

( @ציף)

אני מתלבטת.
מצד אחד, כן. היה לי כיף.
מצד שני, לא. בכלל לא.
אוף.

@מתיישב בנשמה

ישנתי 11 שעות. אני אמורה לקום בטוב, לא?
אבל מה שאני באמת רוצה זה להחליף צד ולבכות
קמתי. היו שלום

@אביגיל~!
אני גאה להתחיל את חגיגות היומולדת
(אפילו שאני לא מכירה אותך)
אז מזל טוב!!

טוב כי זה חשוב מאוד מאוד לעשות תיקון חצות 

רע כי גם בלי זה לא ישנתי הרבה ויהיה ממש סיגופים להתעורר לשחרית

נחזור





ואני כמו שיכור






*********** ******* ****** ***********

אתה יודע,
ישנם כמה סוגים של הבנות.
יש הבנה של ידע אינטלקטואלי שכזה. שככל שאתה מקבל יותר אתה גם יכול לחבר לעצמך כמה קצוות אחת לשנייה. לתפור מארג מסוים של ידע, לדעת ככה לשלוף איזו פיסת היסטוריה בשיעור או לעשות מחקר מעמיק ורציני לגבי אסכולה פילוסופית כזאת או אחרת שקיימת בתוך העולם הזה של האסכולות הפילוסופיות, ללמוד משהו בתנ"ך או גמרא ולהשוות אותו לעוד מיני מקורות ולכתוב אותם בסדר כלשהו
ואפילו להוציא מהם רעיוניות וחיבורים.
ויש עוד סוג של הבנה.
קצת יותר קשה להסביר אותה,
היא לא ממש טובה בלהתנסח במילים ואולי עצם ההתנסחות פוגם את הטעם המתקתק שהיא מעבירה לך במין צמרמורת עדינה במורדות גופך, בוקעת מתוך משהו אחר, שונה.
זה יכול להיות נניח גם כן, קטע היסטורי, אסכולה פילוסופית, שיר של נתן אלתרמן או סרט חדש שצפית בשעה מאוחרת בלילה והסוף שלו היה מותח והמסר העביר אותך חוויה שכזאת ואפילו גם הסכמת להוריד כמה דמעות בסוף ואולי הגוף זלג לו לבד. ואז עובר לו זמן מהסרט, ספר נוגע או שיחה של שתיים בלילה, שבועות וגם חודשים אולי, ופתאום מתפוצץ בך איזה זיק מסוים, שמשהו הובן, אחרי שהוא שקע בך עמוק כבר אולי למחוזות חסרי העלאה או זכירה מודעת, פתאום זה קרה,
כדור ניתז החוצה מהקנה ואתה חווה חלום. שכבר אתה מתחיל לנהל דיאלוג עם הדבר, שיח פתוח, יושב איתו על בר, אתם כבר חברים בשעה מאוחרת אי שם בחמישי בלילה ואתם מדברים, עליו, עלייך, ועליכם. תנועות של פיתוח מתחילות לזרום, אתה כבר מפתח קצת אותו, הוא מפתח אותך וסתם דיבור לשם דיבור, כי מה יותר מקסים מזה. אתה כותב אותו גם על דף והוא כותב אותך, מתחברים לך קצוות אחרים ודומים בתוכך, אולי אינטלקט ריגשי נקרא לזה, או פשוט פגישה.
והרצון גובר ויש לך תשוקה אליו ולקרוא את השיר שוב ולראות נקודות, כמו זוג, דניאל וחנה פרישמן שיושבים ביחד על הספה בחדר מרוהט ברהיטי מעץ מהגוני מול התריסים הגדולים של המרפסת וגשם נוקש על החלון הגדול ביום חורפי אחד בימין משה בירושלים מסתכלים על התמונות של חתונה ועל הילדים המתוקים שנולדו ליערה ושמשון ושם איך הם עמדו על הצוק ההוא בצרפת מול נוף פסטורלי-רומנטי עוצר נשימה של שקיעה אדומה, אל מול שדות ירוקים בריח של ורדים ופנסי רחוב צהובים שנפרסו לאורך השביל שמתחתם.
אתה קורא את אותו שיר של אלתרמן, קורא את הפסקה השלישית בספר וחווה את אותה החוויה שאתם שניים שנפגשו והם כבר חברי נפש ואפילו הגבול שלכם כבר מיטשטש ואתם לא יודעים מי הוא מי ומרצדים בין שניים לאחד. אולי כזאת הבנה.
(היא גם יכולה לקרות אולי מתי שאתה מסכים להיות אתה, מסכים אבל כזה, של אותה ההבנה)