פורום נסיונות פעילים (עמוד 6266)

@פוסעת

@נגרינסקי

 

רחל שלי החמיאה לי עכשיו נורא

 

פרץ נובטלגיה בקטע הלא טוב, זה שלא עוטף ומחבק, זה שאתה שלם עם התקופה הזאת שהיית במערכת ההיא פעם. וב"ה שהיה ככה. אבל קשה לחזור להרגיש אתזה?
יופי.
אז שבת.

אני לא מעכלת אתזה שאולי היא חולה

 

אלוהים בבקשה לא

היא אחד הבני אדם היותר מדהימים שיש

אבל לחברה שלי יש חבר

וזה לא כיף לי

ואז אני כועסת על עצמי שזה לא כיף לי שלחברה שלי טוב

ואז אני כועסת על עצמי שאני כועסת על עצמי

ואז אני כועסת על עצמי שאני כועסת על עצמי

ואז אני נזכרת שדיברנו על זה

ורוצה לדבר על זה איתה

ויודעת שאני לא אדבר על זה איתה

ויודעת שאני לא מצליחה לדבר עכשיו עם אף אחת

נשארת עם פרצוף הכל בסדר

בוכה אחרי כל פעם שאני לא מצליחה לדבר איתה או איתה

למה לעזאזל אני ככ אוהבת לילה וככ שונאת אותו

אני לא רוצה לישון

לארוצה לארוצה

 

 

זה רע לי

 

javascript:alert(0);alert(1);alert(2);alert(3);alert(0);

לשטוף את הקערה

להכין עוד עוגיות

לסיים להכין את כל העוגיות

ואז לחיות

בבקשה תעזבו אותי בשקט.

ואל תדאגי

נשלם לך על הערך הצבור

 

בס"ד

נרקום מחשבות מילה מילה

שורה ראשונה
אורית יודעת כאב
יש לה חברים מכל קצותיו
ועדיין היא מסוגלת לשבת בשלווה מול המילמולים שלי
בחמישי סיפרתי לה על ספירת הכבשים שלי
'מורבידי' היא אמרה
שאלתי אם עכשיו היא מוכנה להודות שאני משוגעת
היא אמרה מילה מוזרה שמשמעותה 'יחודית'
ככה אורית רואה דברים
ככה היא רואה אותי

שורה שניה
אורי לא יודע דבר
הוא קטן מכדי לדעת
אבל הוא טוען שאין רע רק טוב נסתר
זה מרתיח אותי מסיבה לא ברורה
כשדיברתי על זה עם אמא היא אמרה שבגיל ההתבגרות הכל שחור לבן
אני אמרתי שאצלו הכל לבן לבן לבן ולבן נסתר
'גם זה' היא אמרה 'שחור לבן'

שורה שלישית
אורית לא מדברת כמעט על רע
אבל היא מודעת לקיומו
היא מלמדת אותי להטוטים מדהים בהחזקת דברים
כמו ליצן חצר מטורף
להחזיק כאב שמחה טוב רע מכוער יפה ומה לא
אורי פשוט מסרב לראות
הוא עוטף את זה באמונה
לפעמים אני מפחדת שזה לא שהוא טועה
זאת אני שלא מספיק דתיה

שורה רביעית
הוא לא אמר שאני כופרת
הוא אמר שאלו דברי כפירה ו'תראו מה האוניברסיטה עושה לבחורה טובה'
והוא סתם איש שלא שייך לחיי אבל המילים האלו ניסרו לי את הלב
מה אני באמת?
יושבת על שטיח מאובק פעמים בשבוע ולומדת תורת נפש מאורית
ודוחה את משנתו של הלמדן הצעיר שגדל לי מתחת לאף
האם אני באמת נעשת לכופרת?
אני רוצה להאמין שלא
להחזיק כמו אורית את החשיבה העצמאית ביקורתית את האמונה והכל ולדעת לחיות סתירות
להגיד כמו מר בחור 'מורכבות' ולהמשיך ללכת
אבל כחלק מהשירה שמתהוות בי אני צריכה לעצור ולחשוב
לאורי יש נקודות אמת
האם הלבן לבן לבן לבן נסתר שלו כל כך מופרך?

שורה חמישית
הייתי בשחור לבן
מוות=טוב חיים=רע
אומרים שהתפקחתי אני לא בטוחה
גדלתי, זה נכון
אבל עדיין אני מתקשה להכיל אפור
ואולי זה מאבק של חיים שלמים
ואולי מעולם לא נפרדתי מנערותי

שורה שישית
אורית יודעת כאב
אורי לא יודע דבר
אני יודעת אותי בקושי

ריח של בנים

אחרי שבת חברות ברובע...

סטלות וצחוקים והגעתי למסקנה-הרובע זה מבוך אחד גדול!

וואי היה כיף!

 

איזה שבת מרוממת היתה לי.
אנשים אני שמחה

ואז (טפו טפו) מורידים הילוך עד סוף השבוע

אלקון.

אלקון...

אלקון?

לקום אחרי חמש וחצי שעות שינה דורש תפילות

למה להיעלם ככה? מהפחד?