בס"ד

נרקום מחשבות מילה מילה

שורה ראשונה
אורית יודעת כאב
יש לה חברים מכל קצותיו
ועדיין היא מסוגלת לשבת בשלווה מול המילמולים שלי
בחמישי סיפרתי לה על ספירת הכבשים שלי
'מורבידי' היא אמרה
שאלתי אם עכשיו היא מוכנה להודות שאני משוגעת
היא אמרה מילה מוזרה שמשמעותה 'יחודית'
ככה אורית רואה דברים
ככה היא רואה אותי

שורה שניה
אורי לא יודע דבר
הוא קטן מכדי לדעת
אבל הוא טוען שאין רע רק טוב נסתר
זה מרתיח אותי מסיבה לא ברורה
כשדיברתי על זה עם אמא היא אמרה שבגיל ההתבגרות הכל שחור לבן
אני אמרתי שאצלו הכל לבן לבן לבן ולבן נסתר
'גם זה' היא אמרה 'שחור לבן'

שורה שלישית
אורית לא מדברת כמעט על רע
אבל היא מודעת לקיומו
היא מלמדת אותי להטוטים מדהים בהחזקת דברים
כמו ליצן חצר מטורף
להחזיק כאב שמחה טוב רע מכוער יפה ומה לא
אורי פשוט מסרב לראות
הוא עוטף את זה באמונה
לפעמים אני מפחדת שזה לא שהוא טועה
זאת אני שלא מספיק דתיה

שורה רביעית
הוא לא אמר שאני כופרת
הוא אמר שאלו דברי כפירה ו'תראו מה האוניברסיטה עושה לבחורה טובה'
והוא סתם איש שלא שייך לחיי אבל המילים האלו ניסרו לי את הלב
מה אני באמת?
יושבת על שטיח מאובק פעמים בשבוע ולומדת תורת נפש מאורית
ודוחה את משנתו של הלמדן הצעיר שגדל לי מתחת לאף
האם אני באמת נעשת לכופרת?
אני רוצה להאמין שלא
להחזיק כמו אורית את החשיבה העצמאית ביקורתית את האמונה והכל ולדעת לחיות סתירות
להגיד כמו מר בחור 'מורכבות' ולהמשיך ללכת
אבל כחלק מהשירה שמתהוות בי אני צריכה לעצור ולחשוב
לאורי יש נקודות אמת
האם הלבן לבן לבן לבן נסתר שלו כל כך מופרך?

שורה חמישית
הייתי בשחור לבן
מוות=טוב חיים=רע
אומרים שהתפקחתי אני לא בטוחה
גדלתי, זה נכון
אבל עדיין אני מתקשה להכיל אפור
ואולי זה מאבק של חיים שלמים
ואולי מעולם לא נפרדתי מנערותי

שורה שישית
אורית יודעת כאב
אורי לא יודע דבר
אני יודעת אותי בקושי

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם