אופ
הלב שלי גדוש.
גדוש מחשבות, פחד ומלא תסכול.
לאיודעת מה אני אמורה להרגיש בכלל.
אינלי כח לכלוםכלוםכלום.
רע לי ועצוב לי בלב.
כבר כמה ימים.
נראלי הרגשתי היום קצת ממה שהיא מרגישה.
אוי זה נורא להרגיש ככה!
באלי לבכות.
לשחרר קצת את הלחץ המעיק הזה.
אבל, הבכי חסום
לא מצליחה לבכות
לא רוצה לחזור לבצפר!!
איככ רק חיכיתי שהיום הנוראי הזה ייגמר.
אחרי מה שהיא אמרה לי
קשה לי להסתכל לה בעיניים,
יותר נכון מביך.
מחר אני מבריזה וזהו!
לא אכפת לי.







