פורום נסיונות פעילים (עמוד 6370)

פוחדת מהם פחד בלתי מוסבר!

גם מפרפרים!

את זכית לעשות!! 

אבל את עושה צבא מהבית.. זה אולי אפילו יותר קשה מצבא..

אבל את בהחלט יכולה להתגאות בעצמך שאת כל אז את מקריבה בשביל עם ישראל!!!!

דמעות של אהבה.

דמעות של דאגה.

דמעות ש---

לא זוכרת.

האמת שאנחנו נולדים די רגילים, ומייחדים את עצמנו עם דברים חיצוניים כאלה. שכבות על שכבות של 'סמילם', כמו שאתה קורא לזה.

ובסוף קוראים לזה אנחנו.

(לא מאוד קור למה שכתבת בעצם. אבל לשם המחשבה שלי גלשה.)

שהוא בסיסי מאוד ופשטני.

מה שמבדיל אותנו כל כך כשאנחנו גדלים זה ההתאמה של האופי הבסיסי הזה לכל מה שאנחנו נחשפים אליו במהלך החיים. הכל משפיע, השאלה איך. וככה נוצר הפסיפס שהוא אנחנו.

|סופנאום|

בעיקר הספקות אם זה באמת הנכון.

מותר להתגעגע, גם אם זה היה נכון.

לשלוח. מה תפסיד מזה?

קצת מסוכן, כי כל אחד עלול למען את זה לעצמו.

בהצלחה לך.

לפחות כמו שקל לי לדבר בסמסים, ווצאפ וכאלה.

ברור שהיא עדיין לא מעכלת, אבל בוודאי שאכפת לה ואני בטוחה שהיא גם בוכה הרבה.

אבל אי אפשר הרי לבכות כל הזמן. אז מדי פעם היא צוחקת וזה טוב.

ככה הנפש שלנו. נעה בין הקצוות של השמחה והעצב ולומדת להכיר את המצב החדש מכל הזוויות שלו.

הסוף,אז זה ממש ישבור אותה,אז המח לא נותן לזה להיקלט...

כן, שבעה זה מצב לא פשוט.

הכל מעורבב, קשה לעכל..

תשתדלי להיות קשובה. כמה שיותר. לדאוג לכל מה שצריך.

ה' יקום דמו.

סיפור נורא

ב"ה. איך אני שמחה לשמוע. התפללתי על זה ממש

כל הילדות שלי שמה..

אבל אף פעם לא נכנסתי.. 

היית מת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בתורה לפחות..

העיקר שאתה מקנא בישיבה קטנה..