טוב בעצם זה לא קשה.
לזכור ביטוי דומה (זהה ליתר דיוק)
עם נתונים דומים
הו, זה מתסכל.
וכרגע עצרתי משו שיכולתי לכתוב
אופ כמה בא לי לכתוב את זה
אבל חבל על הבלאגן והבלבול.
הכל עניין של סמלים.
האמת שאנחנו נולדים די רגילים, ומייחדים את עצמנו עם דברים חיצוניים כאלה. שכבות על שכבות של 'סמילם', כמו שאתה קורא לזה.
ובסוף קוראים לזה אנחנו.
(לא מאוד קור למה שכתבת בעצם. אבל לשם המחשבה שלי גלשה.)
שהוא בסיסי מאוד ופשטני.
מה שמבדיל אותנו כל כך כשאנחנו גדלים זה ההתאמה של האופי הבסיסי הזה לכל מה שאנחנו נחשפים אליו במהלך החיים. הכל משפיע, השאלה איך. וככה נוצר הפסיפס שהוא אנחנו.
|סופנאום|
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)