פורום נסיונות פעילים (עמוד 6526)

😁😁😁

וואו איך החיים שלי היו הרבה יותר כיפים ומנוצלים.
ואשכרה היה לי זמן לעשות מה שבא לי. איזה חיים תותים יש לאקסטרניות.

שבוע קשה יעבור על כוחותינו.
ולא הייתי בבית מדרש של המנהלת כבר שבועיים וגם בשבועיים הבאים כנראה שלא אהיה.
בעייה.
ותנך גם לא הייתי שבועיים. וגם ספרות. זה משעמם אז הרשיתי לעצמי.
יש לי טונה להשלים.

ולמה אני עוד ערה????

ימפטידו.


השעה אחת.
עוד לא אכלתי ארוחת ערב.
טוב, ערב זה כבר לא יהיה.

ונזלח לעצמנו
זה כבר לא כזה פשוט
לשחרר את הכעסים

יש לך הרבה עבודה אביגיל. אז למה את סתם יושבת ולא עושה כלום כמו תמיד
כי אני עצלנית
ומפחדת
בעיקר מפחדת

ישלי כמה קציצות בחיים
שלא יודעת איך חיי היו נראות
בלעדיהן

פףף.

כאלה מתוקים.

חסרי דאגות,

כל החיים לפניהם.

סוכריה אחת והם המאושרים באדם.

 

האמת,

מקנאה בשמחת חיים שלהם,

בכנות שלהם

ובתמימות המתוקה הזו.

 

מתגעגעת לימים היפים האלו.

הלוואי שהייתה אפשרות לחזור לעבר.

 

אז בוכים?








ואם תמיד כואב?

ואם כואב לבכות?

~ סרטים.
~שירים.
~רינת
~אמונה
~רבקה

אבאמא זה תמיד. השאלה האם אני משתמשת בזה.
אחיות קציצות.
אחיינים


הקב"ה
רבי

סדר אקראי לחלוטין ¤¤

בערעאוועמענט.

 

כן.

גם בשפה של נסיון הבדלות וקדושה בתוך גלות-

זה קשה זה כואב זה חסר.

שפה בתוך מסיון, גזירות גירושים וחוסר בעלות-

יודעת מר לב, ועדיין מייסר.

 

מייסר לראות, להפנות מבטים

מבטים שמלהיות נוקבים יראים

מין פחד כזה בלב מלא חיבוטים 

פחדו בציון חטאים.

 

ואין מה לכתוב יותר.
שכול הוא קשה ומר. זה ידוע.

אך אסור לי להרפות ולוותר.

שכול זה כאב. כבר נאמר. אך מדוע.

 

אם אני מול מוות. הלא אני חי.

רק בולט מצבי הטוב ונפלא.

אך אם הרגתי אני. אוי, אחי

כעת נפשי החיה- השפלה

 

טוב מותי מחיי. כביכול, שאלתי

מה טובים חיי ר-ו-צ-ח!

לא ירשתי. אך רצחתי גם נשכלתי

אני רק רוצה אח!

 

וכשרוצים אח צריך לפנות לאב

מתוך מוות - לחיים נוטה

אז אצעק בשפת ייסוריי, זה כאב

אך כעת. אזעק עזרתך- ט-א-ט-ע-!!!