על קצה המזלג, המחשבות שלי בקשר לצניעות: אני לא צנועה בשביל "לא להחטיא בנים", אני צנועה כי זו ההלכה וכי אני רואה בזה ערך. מה שכן קשור לבנים, זה שאני יודעת שגם אם לא בשבילם, אני עושה את ההשתדלות שלי, בצורה שבה אני מאמינה. אם משהו בצורה שבה אני הולכת עושה משהו למישהו, זו בעיה שלו. אני לא צריכה ללכת כמו הגרוק כי אולי יש אי שם איזה סוטה שמשהו באצבעות הרגליים או הצוואר שלי גורם לזה שהוא לא יכול לשלוט בעצמו. את לא תדליקי את האור ביום שלישי כדי שחס וחלילה לא תדליקי את האור בשבת?
ובכלל, גברים הם לא חיות. זה כלל אצבע. לבנים יש אחריות על עצמם ויכולת לשלוט בעצמם.
כשאת הולכת כמו שאת הולכת, הכל בסדר ומעבר לזה זה לא אחריותך. (אני רק רוצה לציין שגם אם בת הולכת חשוף מאוד ומטרידים אותה זו לא אחריותה).
ואגב, אפשר להיות מהממת, צנועה מאוד ושהמון בנים יתחילו איתך למרות שלא שידרת שום דבר. יש לי חברות כאלה. צריך לעקור את המחשבה שאם בן מסתכל על מישהי או מתחיל איתה היא חוטאת וזו אשמתה. ובאופן כללי, אם בן מתחיל איתך זה יכול לא להתאים אבל זה לא בהכרח שלילי, לדעתי. למרות שהמקרה שתיארת היה לא נעים. אבל את יודעת, הטרדות לא פוסחות על אף מגזר, גם לא על חרדיות שהולכות הכי ארוך ורחב, וזה ממש לא אומר עלייך כלום.