בדרך לעצמי
הנופים מתחלפים,
בניינים לא גמורים,
שבילים של אמת.
ערימת חלומות
כמו מגדל של קלפים,
שנפל וניצל,
ושוב התמוטט.
בדרך לעצמי
אני ירדתי נמוך.
את כל מה שפשוט
למדתי לסבך.
בעולם המשוגע הזה
רואים הכל הפוך.
כדי לצאת נקי
צריך להתלכלך.
ופגשתי את עצמי
שלם ומפורק,
הולך על חבל דק,
מחפש ת'משמעות.
על כביש צר
שלא נגמר,
אני סגרתי ת'מרחק.
כדי להיוולד מחדש,
צריך קודם למות.
בדרך לעצמי
אני חוזר להתחלה,
במקום לבחור מילים,
עכשיו אני שותק.
יש לי דלת לדמעות
כבדה ונעולה.
אני מזמן כבר לא
פותח לכל מי שדופק.
(עידן יניב)
