פורום נסיונות פעילים (עמוד 6641)

איך היה

ירח

לוחש בלאט

במפגש

 

חדר שנפלה בו התקרה
לתוך
כוס תה
בחרתי להמשיך
ולהחזיק

סתם היה ממש נחמד תאמת הרבה יותר נחמד מהקודמים

את משתפצת בזה בהחלט

 

איזה כיף. גם צור אמר שהיה טוב יותר מקודמים.

כנראה העובדה שלא באתי השפיעה טוב

מה היה?

אוי נו שוש. אל תתחילי איתי

הגעתי באיחור של שעתיים ודיברו על כל מיני דברים וצור הקריא שירים
ותמר הביאה שני אתגרי כתיבה שנעשה שהיו ממש מעניינים
וכתבתי שיר
ואז ציירנו קווים ודיברנו ובעיקר אכלנו פופקורן

לא מתחילה לא מתחילה איזה פחד

 

סיכום סיכומי בהחלט

הפופקורן נגיד נשמע נפלא.

אני רוצה לקרוא את השיר, את מפרסמת בטובך?

הפופקורן היה באמת המצאה גאונית למדי
כתבתי אותו עכשיו בפרוזה, מוזמנת ללכת להציץ

יאיי לכם
גם פיצה כמדומני?

אני רצה, איזה להציץ! לקרוא קריאת עומק

מה את עושה עלי פוזות

רק אל תצפי ליותר מדי וזה

לכלום.

את בסדר, מדענית שכמוך?

כלום לא עצוב
הכל כרגיל
סתמי
פשוט בלי כוח מכל הבחינות.

וחוצמיזה את אמורה להיות המסכנה.זה שלך השרשור

עכשיו אני אפילו יותר מסכנה כי נתקע לי עוד משהו לעכשיו

וזה מצחיק כי אלו דבקרים שאמורים להיות נחמדים בעיקרון אבל סתם עושים לי כאב ראש נורא.

זה נחמד להרגיש מסכנה.

בטח כשזה לא מגיע לי כי אלו לא מטלות שנחשבות מעצבנות.

איי דונת הב מה להגיד מנגד אז איי סאיי שאת מסכנונת

פעם חברות שלי התלוננו שאני ממסכנת בדיוק מאותה סיבה.

אם הן מספרות משהו מבאס אז אני אומרת מסכנה, כי מה עוד יש להגיד.

 

תיזהרי, היא דולפת.

(מישהו במקום כלשהו שאני לא מצליחה לזכור וזה מתסכל אותי )

לא למסכן גם אותה בבקשה!

הרגעתני.

את יוצרת לחצים לעצמך
פה הפלא שאחכ יו חסרת זמן

#פסיכולוגיה_בשקל

ו... מותר לשאול מה הקטע של האנגלית?

זה עוזר לי לפעמים להעביר מסרים שלא נוח לי להגיד בעברית.

זה פשוט מוזר לי בעין לפעמים.

יש לחליל מנעד כלשהו, אל תעבור אותו |מגן על עור התוף| |אומלל|

ממן לא דיברתי במקד"בים
|מחריש|
או, יותר נכון, |מתחרש|

לא מצחיק, גאון.

אני שונאת. שונאת. שונאת. שמדברים עליי כשאני שומעת.
זה לא יכול להיות נעים בשום צורה, אז למה?

-מצונזר-

חשבתי שלבשל יעשה לי טוב
אז חשבתי. וגם נשברה לי ציפורן אז לא כיף לי בכלל






























כולם הלכו כנראה.
אני והלבד שלי?
איך פחדתי ממנו פעם

אני רוצה לכתוב את סיפור חיי. אבל בגוף שלישי. ובאמצע לשים את כל הסיפורים שלי מהשישית והלאה. נראה. זה לא נראלי מעניין מישו אבל שיהיה

בואו ונלך להטביע את יגונינו בירקות של קוסקוס

לא שתתני לי לקרוא, אבל..


והי, מה קרה?

לא יודעת.
כאילו אני כן יודעת אבל אופ מסובך לי

זה בסדר, אני מבינה




אבל תזכרי שאני אוהבת אותך, בסדר?

לא לפה





גמאני אותך. תודה אהובה

או שאת לא רוצה בכלל?

אני ארשום לך בווצאפ נגיד

ישלי הרגשה שהכוויה הזאת עמוקה והיא תשאיר לי צלקת מכוערת



אופ בכלל לא אכלתי כמעט כלום היום. חוץ משטויות ו2 בורקסים. זה לא טוב.













אהעה
הלוואי שאת פה.
שתהיי פה.
שתביני הכל.
שתרגישי אותי.
שהכל יסתדר.

ישלי אבא והוא רק שלי למרות שהוא של כולם בעצם אבל הוא אוהב אותי הכי בעולם ואני אותו.
והוא היחיד שישלי בחיים שלא עוזב או לא זמין.

רע לי.
אני צכה להעלם ואת יודעת אתזה

בואי ננסה מחדש

אני רוצה שיחת טלפון שתעשה לי טוב
כאילו
לצחוק
ולחשוב
ולגמור עם חיוך

להגיד משו

לעזור


ואני לא יודעת איך.


סליחה. על ההשתלטות וזה

באט איך אפשר להזדהות בדיוק עם מה שעשיתי תודיי?

אז איחוליי שתהיי אמא ושתתחתני עם האיש הכי טוב בעולם בשבילך, הכי מבין ואוהב וטוב ועוד כלמיני איחולים

העיקר שהאדם מודע לתוצאות הבחינה,
ויודע לפעול בהתאם.

"האדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו".

ולא, לא חושבת שהבנתי אותך או את מה שניסית לומר בשורות האלו.

יכול להיות שאדם ייכשל בבחינה כי המידות שלו עוד לא מספיק מתוקנות. אבל אם הוא שם לב ומודע לזה שהמידות שלו לא מספיק מתוקנות (כי את תוצאות הבחינה גם הוא רואה ), אז הוא יפעל כדי לתקן אותן.

והשורה האחרונה היא ההוכחה לכך שאדם נבחן בזה... בהנחה שהוא התכוון ל"בכעסו".

בפני עצמו לפחות.

(זה שונה ממודעות. אדם יכול להיות מודע ולהדחיק.)

לא מספיק להיות מודע, צריך להיות אמיץ ולהודות בכך.

אני מדברת באופן כללי.
על עצמי, גם.
אדם בוגר, זה מי שהבין שהתנהג לא בסדר, מודה בכך ומתנצל.
אמן שאני אצליח תמיד להודות בטעותיי. ולהתנצל כשצריך.

תוכחה או וואטבר.
הגיג שלי שרציתי לכתוב.

בלי שיתעצבנו עלייך שאת מרעישה.

*וכיצד*

לא הצלחתי.

(ממ... יכול להיות שהעובבדה שיש לזה סיסמא מפריעה?)

את לוחצת על המסמך בדרייב, והוא נפתח מולך כתמונה וזה אמור להיות למעלה באמצע.

אני כנראה אצטרך להסיר אותה.