בלילות חשוכים לא ירח
שרק הכרית הייתה עדה לדמעותיו
היה הוא פורק את משברי ילדתו האבודה
את הדמעות שלא בכה
את הכאב שלא ידע מרגוע
ואת הזעם שלא ידע מחילה.
הוא לא זכר מתי זה התחיל
נדמה היה כי היה שם תמיד
רובץ כאבן שאין לה הופכין
מתרוצץ אנה ואנה
חובט בקרביו ומבקש לשרופו חיים
גם כשניסה להתעלם ממנו
להגיד לעצמו שתכף, רק עוד רגע קט
הוא יעלם לתמיד
היה הוא מהתל בו
נותן לו לנוח קצת על זרעי הדפנה
ואז ברגע בו חולשותיו והגנותיו
היו בשיא השפל
היה הוא תוקף במלוא העוצמה,
מזכיר לו שהוא עדין כאן
ושהוא כאן בשביל להישאר.
בשלב כלשהו בחייו
התרחב הוא אף למעגלים אחרים
"אולי" הוא חשב לעצמו
"אם אחבר אותם למעגלים נוספים
הוא ידעך קצת אצלי?"
אך הוא המשיך לצחקק לו בלעג
בז לחולשותיו ונסיונותיו האינסופים לנחמו
תמיד הוא היה נוכח, ותמיד הוא יהיה נוכח
אתמול, היום, מחר
בכאב אין קץ.
כאב ליל קיץרב מג של מילים
אתם יודעים?!רב מג של מילים
אתם יודעים
מה זה
לשוטט בעולם
שרק הד פסיעותך
מארח לך לחברה?!
לדמיין את תכול השמים
ואוויר הפסגות
ולנשום רק ריק חיוור
של אלף אסונות?
ערים שנכחדו
מלאות בעפר
ולב שנדם
טמון עם אפר
ושלכת הסתיו
מוריקה חרישית
בבוא האכזב
מבכה היא שנית
את עומק השסע
מיני השנאה
בעמק לוחשת
מילות נחמה.
ופרח זרזיף
שקמל עד בלי די
זוכר נשכחות
נסתרות עד מתי
בו העצב ינבל
תעלה שוב שמחה
ושמים תכולים
ינהרו למולה.
"שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס
לשמים מתגשם
וחוזר..."
טיפולרב מג של מילים
טיפול דרכו להוציא, לחשוף, לגעת
ויותר מכל לטלטל
זה כאב.
ברוכה הבאה לעולמי.
אני מצטער שזה כך
זאת הקללה - ברכה שלי
לדעת כאב, להבין כאב
ולחוש כאב של אחרים.
אני הוא משחיז הסכינים
רוצח ההגנות
אני הוא מפיל החומות
אני הוא האכזר שבבני האנוש
אני הוא זה שלא משנה כמה תדחיקי
לעולם לא תוכלי לברוח ממנו
אני הוא
דובר המתים .
לעיתים הוא חשב שזה יגמר, שיום יבוא וזה יפסק
באותו היום הוא הבין עד כמה השלה את עצמו.
האדם תמיד ירד לשפל חסר תקנה
והן תמיד יסבלו.
אין שמות, רק פנים
אינסוף של רגשות, כאב ודמים.
היא הייתה בת שלוש
והיא בת חמש- עשרה
היא בת חמש
והיא בת שמונה- עשרה
הוא היה בן שבע ורק רצה קצת לנסות
הם היו מקצועיים הם ידעו גם לתת מכות
עולם שמתהפך ונחרב באחת.
עיני-
דמעות חורבן
נעצרים מפחד.
ואין שום חיים
רק צל מפוחד
שנרדף, מעונה
שיגעון נחת
ואתה רוצה לצעוד ברחוב
ולדקור כל נער כל איש
שיבינו מהי דקירה
ואיך זה מרגיש.
שבכל עת שירגישו
את כאב הדקירה המאכלת
יבינו הם מה עשו
יבינו איך חיים למסך עשן הפכו.
״יש ששורפים את עצמם
כי הם מפחדים שאחרים יעשו זאת
ויש ששורפים את עצמם
מפחד שישרפו אחרים.
[אני לא כועס
הזעם שלי הוא הרבה מעבר לזה
הוא זעם
שמגיע מכאב]
חייםרב מג של מילים
חיפשתי לי מילים
אך הם חמקו עברו
ונעלמו כלא היו
אני מלך המילים
נותרתי חסר מילים
ללא צלילים הסרים למרותי
ללא שתיקות נוטפות רגש
ללא הגיון
חסר ערך
נטול הכס
נטול שליטה
שרביט אדם
הפך
לעלה תאנה
מילים, מילים
חיים, חיים
שברי חיים
שברי מילים
עפים
חומקים
נעלמים
לו רק יכולתי
לו רק רציתי
לפרוס כנף
לדאות
אל עבר
שום מקום
אל עצמי.
שקריםרב מג של מילים
שקרים חיים פה הלילה.
שקרים יפים,
מתוקים.
שמבטיחים הבטחות,
ומפתים.
שמראים לנו
כמה
אנחנו עירומים.
שקרים צוחקים פה,
הלילה.
מבודרים, משועשעים
משתעשעים בנו
כבובה על חוט.
בשנינו.
מקרבים, ומרחיקים
ריקוד נודם
של שיכורים.
ואת באה אלי,
יחפה.
מבט פנייך נוגה
ואת זוהרת
בריקוד של שתיקה
פותחת בפניי
צופנות חייך.
ואנחנו שותקים,
באהבה.
שלא יחדרו לנו
שקרים.
ואנו נושמים
בעלטה
נשימות חדשות
של אוהבים.
ואת פוסעת חרש,
הולכת מעודנות
אל קו הרקיע
שנפרש באופק
ואת
נודמת קלות
שכחול שמים
נמוג
בחורף.
את יודעתרב מג של מילים
את יודעת
אתמול חלמתי עליך
ראיתי אותך עטופה בלבן
עם שמלה וזר
מחכה לחתן
ראיתי את פיך הנפער
בשאלה
אך הד קולך לא הגיע לאוזני
רציתי לצעוק
רציתי לבכות
אך קולי נאלם
רציתי לדעת שעוד נותר לי סיכוי
להינצל
שעוד לא איבדתי כל
רציתי לשאוף לרצות ולגעת
רציתי רק מעט
לנשום.
וכשהד לחישותי הטמירות
נשא את אחרון כיסופי הנסתרים
החלו עיני ממטירות דמעות
נושאות זיכרונות, נוצרות רגעים
וכשדממת הלילה הגדול
איימה לבלועני חיים
נשאתי מבטי מעבר לאופק
אל המקום בו צוחקים המתים
חשבתי להתחכם
להביס את אחרון שברי האדם
אך מלך
ללא כס
ללא צלם
נדם.
ומי ישורר את אחרון רינוני
יזכיר את הד שברי מחשבתי
ומי יתאונן ויצעק ויגע
בכאב אשר שוכן בתוך לבבי
וחושך עמוק
עשוי ללא חת
נעוץ כחרב
בתוך סלע מצפוני
וקיסר שהפך
לעלם מת
ונשאר עתה
רק אביון חרישי
ונדם השיר
נמוגו צלילי
התו האחרון שנכתב בדמי
עוד נותר קצת חותם
עוד נאסף, עוד לא תם
את אשר ביקשתי על מיטתי
"עומק טוב נמצא בעומק רע
רק עמוק יותר..."
כאב של לוחמיםרב מג של מילים
כשטורי האדם
נפלו במפולת גלים אדירה
נשא הוא את אחרון צלקותיו
בדממה.
כשהארץ רעדה לכל צעדם
והשמיים השחירו מקול הדם
נשא הוא את כאביו
בדומיה.
והכאב הזה
והשקט הזה
צרח יותר מכל זעקה
זעק יותר מכל צרחה
ושרף יותר מכל שריפה
אלוהים
לו תחמול על גוזל בלי כנפיים
ששכח איך לעוף
לו תביט מכס שמיים
תלמדו שוב לרוץ
לו יכלו גלי הים
לסחוף את כאביו
לו יכל ללקט חול שמים
את אחרית צללי חייו
וכשטורי חיילים במסע בלי קץ
הלכו בלילה בשתיקה
לתוך כרית דמעות אבודות
נבלעו בשעטה
וכשהדם על המדים
עוד לא ייבש
נדמו הצלילים
רתחו הרוגים
וביקשו את חייו.
אלוהים לו תנצור רבבות הדמים,
לו תנצור...
לו תזכור...
לב מוקף תילים.רב מג של מילים
לב מוקף תילים
שלהבות מרקדות
צלילי בין ערביים
סכין נעוצה עמוק בלב
דם מטפטף לכל עבר
נשמה שסועה זועקת
באלם.
זיכרונות צפים מן העלטה
סחף נודם באחת
סכר פורץ דמעותיה
בלחישה.
נשבר לרסיסים
חלקי עליה
בתים ושברי בתים
בדממה.
אנשים נשברים,
לא מפני,
שהם חלשים.
אלא מפני,
שהם היו חזקים,
ליותר מידי זמן.
תילים?ימ''ל
יש דבר כזה? 
שיר יפה.
שיר יפה.
אהה.סביון
תֵילִים, רבים של תַיִל.
אבל התמונה כאן היא בכלל לא של תיל.
אבל התמונה כאן היא בכלל לא של תיל.
גם אני חשבתיימ''ל
אבל נראה לי שלתיל אין רבים...
הרבים שלו זה חבלי תיל (תיל זה שם, לכן אין לו רבים).
הרבים שלו זה חבלי תיל (תיל זה שם, לכן אין לו רבים).
השאלה היא האם תיל זה אכן שם מופשט.סביוןאחרונה
לא ברור בכלל.
וזכור לי שיש דבר כזה "תילים". אבל גוגל לא מוכן לגלות לי עוד בנידון.
וזכור לי שיש דבר כזה "תילים". אבל גוגל לא מוכן לגלות לי עוד בנידון.
בואו נשים את המנגינה של סוס פרא ונבכההנסיך הקטן.
בואו לא נבכה.חירטוטא דלעילא
בואו נשאר חזקים בשביל כולם.
אבל אני כבר בוכה. בעיההנסיך הקטן.
אם התחלת, תמשיכי ותוציאי הכל.חירטוטא דלעילא
המתחיל במצווה אומרים לו גמור.
על כל אלו אני בוכיה.
על כל מה שלא הסתדר ועל ציפיות שלא התגשמו.
ועל אנשים רעים ועל אנשים בכללי.
פלגי מים ירדו עיני.
מי שבוכה חזק ואמיץ יותרציף
לדעתי
אני גם חושבת ככה.חירטוטא דלעילאאחרונה
או,
שהוא פשוט יכול
..רב מג של מילים
וכשהיה לי קצת אושר אז הייתי שר
הייתי שר גם כשבכתה נפשי
גם בסגור ובחופשי בכלל הייתי שר
הייתי שר את השירים שלך תמיד
וכשהלכתי בדרך אז הייתי שר
הייתי שר כדי לזכור מאיפה באתי
למקרה שאתבלבל הייתי שר
את השירים ששר אבי הייתי שר
בחרטה, באכזבה, בגאווה, בתאווה
אפילו בחרפה הייתי שר
נשבע גם בשוכבי ובקומי אני הייתי שר
בחרטה, באכזבה, בגאווה, בתאווה
ואפילו בחרפה הייתי שר
נשבע כל עוד נפשי בי חייתה אני הייתי שר
וגם כשבך אז התאהבתי לך הייתי שר
הייתי שר לך על פרחים צבעוניים
גם על קוצים ועל הכל הייתי שר
את החיים שלי אני הייתי שר
בחרטה...
הי!@זמרת מיוחדת
תגידו למישהו יש טקסט להצגה של בודדה במערכה??
ממש דחוף
ממש דחוף
הצילויעל
הייתי צריכה להגיש את המטלה עד 00:00 בול
ורק בשבע גמרתי לקרוא את כל החומר
והייתי צריכה לסדר את כל הבית ולשמור על האחיין ולהשכיב את אח שלי לישון
ואז הגיע 21:00 אז התחלתי לכתוב
ופתאום גיליתי שבשביל שאלה 1 צריך לקרוא עוד שני מאמרים של 11 עמודים כל אחד
ולא היה לי זמן אז רק רפרפתי עליהם
אז לא עניתי על הסעיף הזה שזה פחות 20 נקודות אבל ניחא
ואז כתבתי וכתבתי וכתבתי ועשיתי מנוחות כי כמעט השתגעתי
ואז הגיעה השעה 23:50 אז הרצתי ולא השקעתי בשום תשובה
ושלחתי ב-00:01
והגשתי את המטלה באיחור
ההצלחה של הקורס הזה תלויה במרצה המעצבנת הזאת. הלוואי שתיתן לי לערוך את המטלה הזאת ולשלוח שוב
(ברגע האחרון שרבטתי לה בקשה בטופס)
והלוואי שתקבל את המטלה למרות שהיא לא באיחור
לעזאזל לעזאזל
אפילו אמא שלי התעצבנה עלי
אז עכשיו אני רואה אקדמיה לערפדים והלוואי שהסרט יהיה יפה כמו הספר
אני חייבת דחוף תמיכה רגשית
פוסעתאחרונה
בל יש בחירה אז תעשי מטלה אחרת ויהיה יותר טוב.
וגם אולי המרצה כן תסכים לך לערוך.
ושוב איתכםהנסיך הקטן.
הלוואי ויכולתי לדבר ולדבר ולדבר ולדבר. אבל לא, אי אפשר. כי חייב שבשלב כלשהו אני אתקע והכל יתבלגן ואני לא אצליח ואז צריך להתחיל מההתחלה וזה מאבד מכל האפקט של לדבר ולדבר. וכבר חשבתי שאני בסדר עם זה, שאני שלב אחד קדימה
מסתבר שלא. יאיי
( וכן, עדיין לא התקשרתי אליה. אז למה אני מצפה שמשהו יתקדם? מדהימה שכמותי)
אוטיזם זה עולם שלם, וילדים מדהימים. אני מעריצה אותם כל כך. הם נותנים לעצמם להרגיש, והכי חזק שאפשר. וזה כואב להם וזה מתסכל וזה קשה וזה מדהים. הם פשוט הם
יוני מתחיל לדבר. זאת כבר סיבה עיקרית למה להישאר עוד שנה. הוא כל כך מתוק
ואני מתלבטת אם להיכנס לזה בכלל אם בסוף אני לא אלך. אבל קשה לי לוותר על החלום. אם אדע אדע שאני אשלים את השליחות בפעם אחרת אז בסדר. אבל..אוף. זה מסובך לחשוב על העתיד. אפילו שהוא בא כבר עוד כמה חודשים קצרים
ואם אני אשאר רק כי הן הכניסו לי את זה לראש?
(הוא כלכך עיצבן אותי היום. תכבד את הצניעות והגבולות שלי, אפילו שאתה לא כזה. ואתה יודע מה הגבולות שלי. טיפש)
אני לאט לאט מתחילה למצוא את החברות, את המקום שלי בתוך הבלאגן. וכם עם בר כבר נהיה הרבה יותר משוחרר וכיף ואמיתי
בר. בחיי שזה לא נקלט איזו נשמה טהורה היא. והיא הכי לא נראת ככה. קעקועים, עגילים, תספורת מוזרה ופרצוף קשוח. אבל וואו, היא מדהימה
אני כלכך שמחה שיצאתי לעולם דווקא במקום הזה, שכולם פשוט מקבלים, פשוט אוהבים. ואז מה אם יש אנשים הזויים ודי קרציות, בפנים יש בהם גם טוב
(אני לא חושבת שאני יודעת. אני לא חושבת שאפשר
אבל ננסה. מה כבר יש להפסיד)
ולא, זה לא מגניב שכל הצוות יושב סביב השולחן ודן במשקל שלי. לא מגניב
(אני מרגישה שבלי העצב הזה אני לא אני. ואז אני מכריחה את עצמי להיות עצובה ובדאון ואז אני מתעצבנת על עצמ שאני ככה מטומטמת וגורמת לי להיות בדכדוך ואז אני כבר בדאון ממילא כי משהו משובש שם בפנים)
אביגיל אשת חיל נוער במצוקה
אני רוצה את ליאת. השםם אני צריכה את ליאת פה איתי
את החיבוק ואת החיוך ואת המבט בעיניים שהכל יהיה בסדר. חייב להיות בסדר. אין מצב שלא יהיה בסדר
השמחה האינסופית הזאת
....
אנימעדיין אביגיל
ואני מתגעגעת בטירוף
מסתבר שלא. יאיי
( וכן, עדיין לא התקשרתי אליה. אז למה אני מצפה שמשהו יתקדם? מדהימה שכמותי)
אוטיזם זה עולם שלם, וילדים מדהימים. אני מעריצה אותם כל כך. הם נותנים לעצמם להרגיש, והכי חזק שאפשר. וזה כואב להם וזה מתסכל וזה קשה וזה מדהים. הם פשוט הם
יוני מתחיל לדבר. זאת כבר סיבה עיקרית למה להישאר עוד שנה. הוא כל כך מתוק
ואני מתלבטת אם להיכנס לזה בכלל אם בסוף אני לא אלך. אבל קשה לי לוותר על החלום. אם אדע אדע שאני אשלים את השליחות בפעם אחרת אז בסדר. אבל..אוף. זה מסובך לחשוב על העתיד. אפילו שהוא בא כבר עוד כמה חודשים קצרים
ואם אני אשאר רק כי הן הכניסו לי את זה לראש?
(הוא כלכך עיצבן אותי היום. תכבד את הצניעות והגבולות שלי, אפילו שאתה לא כזה. ואתה יודע מה הגבולות שלי. טיפש)
אני לאט לאט מתחילה למצוא את החברות, את המקום שלי בתוך הבלאגן. וכם עם בר כבר נהיה הרבה יותר משוחרר וכיף ואמיתי
בר. בחיי שזה לא נקלט איזו נשמה טהורה היא. והיא הכי לא נראת ככה. קעקועים, עגילים, תספורת מוזרה ופרצוף קשוח. אבל וואו, היא מדהימה
אני כלכך שמחה שיצאתי לעולם דווקא במקום הזה, שכולם פשוט מקבלים, פשוט אוהבים. ואז מה אם יש אנשים הזויים ודי קרציות, בפנים יש בהם גם טוב
(אני לא חושבת שאני יודעת. אני לא חושבת שאפשר
אבל ננסה. מה כבר יש להפסיד)
ולא, זה לא מגניב שכל הצוות יושב סביב השולחן ודן במשקל שלי. לא מגניב
(אני מרגישה שבלי העצב הזה אני לא אני. ואז אני מכריחה את עצמי להיות עצובה ובדאון ואז אני מתעצבנת על עצמ שאני ככה מטומטמת וגורמת לי להיות בדכדוך ואז אני כבר בדאון ממילא כי משהו משובש שם בפנים)
אביגיל אשת חיל נוער במצוקה
אני רוצה את ליאת. השםם אני צריכה את ליאת פה איתי
את החיבוק ואת החיוך ואת המבט בעיניים שהכל יהיה בסדר. חייב להיות בסדר. אין מצב שלא יהיה בסדר
השמחה האינסופית הזאת
....
אנימעדיין אביגיל
ואני מתגעגעת בטירוף
אה, והתפללתי היוםהנסיך הקטן.
אחרי שמיום כיפור לא נגעתי בסידור (גם היום לא נגעתי בסידור כי התפללתי מהתפילון בפלאפון אבל הבנתם את העיקרון)
זה מרגש. מאוד
כי פילים לא יכולים למעוד
(הייתי חייבת לדחוף אותם איפה שהוא. עמכם הסליחה)
זה מרגש. מאוד
כי פילים לא יכולים למעוד
(הייתי חייבת לדחוף אותם איפה שהוא. עמכם הסליחה)
ושיר לסיוםהנסיך הקטן.אחרונה
מודה אני לפניך ולך
על כל החסד והאמת
והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי ועם ביתי
ועם קרובי וידידי, ועם בני עמי ועם ארצי,
ועם כל העולם והאדם
אשר בראת
בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה
על כל החסד והאמת
והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי ועם ביתי
ועם קרובי וידידי, ועם בני עמי ועם ארצי,
ועם כל העולם והאדם
אשר בראת
בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה
אוי נוכישוף כושל
בס"ד
מדהים איך מאבקי כוחות יכולים להפוך ברגע אנשים בוגרים ומשכילים לבבונים שרבים על בננה
בדיוק. אפרופו קטטות רגליים סמויותפינג.
(ילדה שאני אוהבת |משתנק בהתרגשות מהיתך|)כישוף כושלאחרונה
אני רוצה מצלמה למען השםהנסיך הקטן.
מה כבר ביקשתי, רק 5000 שקלים קטנים😫
קטנים פיצפוניםפינג.
לא כלום, שום כלוםהנסיך הקטן.אחרונה
איבדתי טעםרב מג של מילים
בהכל
מעכשיו
זה רק ילך
ויתדרדר.
מעכשיו
זה רק ילך
ויתדרדר.
הייחירטוטא דלעילא
זה היה העונש
של הנחש
וזה לא מגיע לאף בנאדם
אני מקווה שזה ישתפר 
למה ככה? פינג.אחרונה
הרגע הזה ש..זמרת מיוחדת
אתה מקפל את הארון שלך מחדש כדי שיהיה נקי.. ואז בשניה אחת הכל קורס.
בין הדברים המעצבנים ביותר עלי אדמות...נגרינסקיאחרונה
אני לוחש מיליםאינקרסרון
למי שמעולם לא ישמע אותם...
שניה לפנירב מג של מילים
שאני אומר כבר די
לפני שזה
יהיה קצת יותר מידי
שלח לי אור קטן
ממש כמו שלהם
ושמור עלי כמו ששמרת
עליהם.
לפני שזה
יהיה קצת יותר מידי
שלח לי אור קטן
ממש כמו שלהם
ושמור עלי כמו ששמרת
עליהם.
נגרינסקי
'טוב חברים,
לא יודע אם אתם יודעים,
אבל אני... חסר לי סבא...
הוא מת כשהיה צעיר...
ממחלה...
ו... כידוע... לפעמים מחלות יכולות להיות תורשתיות... לעבור בגנטיקה...
ולפעמים זה יכול להופיע רק אצל הנכד...
אז... בעצם... מה שאני מנסה לומר...
ש...
אם למישהו יש איזה חטיף, או שוקולד טעים בנמצא, זה יכול להועיל מאוד... '
'
הייתם צריכים לראות את המבט על הפרצוף שלהם...
לא יודע אם אתם יודעים,
אבל אני... חסר לי סבא...
הוא מת כשהיה צעיר...
ממחלה...
ו... כידוע... לפעמים מחלות יכולות להיות תורשתיות... לעבור בגנטיקה...
ולפעמים זה יכול להופיע רק אצל הנכד...
אז... בעצם... מה שאני מנסה לומר...
ש...
אם למישהו יש איזה חטיף, או שוקולד טעים בנמצא, זה יכול להועיל מאוד...
''
הייתם צריכים לראות את המבט על הפרצוף שלהם...
אויי גדולל אמצתי!! 
אביגיל~!
לגמרימשועמם...
מההה מה הקשר?פוסעת
הביאו לך?חיספינאי בנשמה.
חחח... לצערי הם התקמצנו...נגרינסקיאחרונה
הימורשיח סוד
אני אצליח מחר במבחן במתמטיקה או לא?
אני אומרת - לא.
אני אומרת - לא.
כן!!!אין קדוש כה
מעודדת עם פונפונים
יעלוש מחבד!!!!
בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!
אני גם לא אצליחנחל
את תצליחי!!!!אין קדוש כה
תאמינו בזה! אם לא תאמינו באמת לא תצליחו!