אני.
שונאת.
פופ.
מי שהמציא את המתמטיקה.
איוו. (מקיא)
להבין שלא כום מאה במתמטיקה ולתת חשיבות גם לחלק ההומני יותר
יש רע בלהזניח את שאר המקצועות שלא פחות חשובים.
ויש גם רע בזה שכילו חמש יחל זה וואו כל השאר אשפה
לא מבינים שיש עוד דברים חשובים חוץ ממתמטיקה
אי אפשר ללמד "להיות בן אדם טוב" אז משרד החינוך מתעסק במקום זה בדברים שהוא כן יכול וישימו אותו במיקום טוב בדרגת החינוך העולמי (או איך שלא קוראים לזה) - מתמטיקה ואנגלית ודברים כאלה.
אתה מסכים איתי שלא כולם טובים במתמטיקה ואנגלית? אז למה שלהם הבגרות תיחשב פחות? כי מה לעשות הם לא התברכו בלדעת אתזה?
למה לא לחזק את המקצועות כמו ספרות הסטוריה וכאלה? גם בזה יש המון מה לעשות
ומתמטיקה שדי שימושית, לספרות והיסטוריה יש ערך מעשי בערך כמו לבגרות בשחמט.
אבל כן חשוב ללמוד משהו בתחום ולכן יש שתי יחידות חובה בהיסטוריה, ואופציה ללמוד בספרות.
ובסדר, נתתי דוגמא..
מגמת פסיכולוגיה? מגמת אנא אערף מה שקשור למדינה? משפטים? וכו
וחוץ מזה ,אם יש מישו שהתחום החזק אצלו זה ספרות אז למה שיהיה שווה פחות? גם בספרות יש פרס נובל.. כילו...
אבל כמעט ואין עבודה. ספרות זה תחביב.
גם במדעי המדינה קצת קשה למצוא עבודה ומשפטים ופסיכולוגיה רלוונטים אך ורק למי שהולך למשפטים (יש עודף של עורכי דין בשוק) ופסיכולוגיה (בתחום הזה אין לי מושג) אז אפשר להבין למה פחות מעודדים אותם.
לעומת זאת - מתמטיקה זה בסיס לכל מקצוע טכני כלשהו - ממדעי המחשב עד לפיזיקה שזה מגוון ענק של תחומים ואנגלית אני לא חושב שצריך לפרט.
מתמטיקה, זה בסיס לדברים הטכניים. ואם מישהו לא יכול לעבוד בטכני??
בקיצור יש המון עבודה לא ריאלית וחבל לגרום לאנשים לסבול שתים עשרה שנים כי הם לא ריאלים
ואם כל המדינה תהיה חולת נפש אבל מתמטיקאים?
זה אדיוטי
אכן, זה היה משגע אנשים
גם אם לא הולכים לעבוד במשהו ראלי.
(לפחות הרוב)
אבל מעולה בהומניים. וסתם בזבוז של שתיים עשרה שנים בהרגשה שמקצועות ריאליים זה ה-דבר
שזכור לי.
אופס אתה חיינוק.
זה לא באמת חשוב לחיים אבל זה כן רמה מעל וזה כן פותח אפיקים לכיוון הזה.
פרפר לבן.אחרונהחבל ששבת נגמרה. אין לי מה לעשות בשבוע הזה.
אולי אני אעשה תיאוריה סופסוף. ואלך לבקר כמה חברות שיש להם חיים, כדי לדעת איך זה מרגיש.
להיות חופשי מהכל זה להיות כבול בכבלי שעמום נוראיים, והלוואי שהייתי יכולה להרגיש יעילה ליקום איכשהו.
מוזר לי שאנשים מוכשרים דווקא הם אלו שלא מוצאים את עצמם. אולי מריבוי אפשרויות הם לא יודעים מה לבחור?
ועדיין, למה נתנו לך כל כך הרבה מתנות? בשביל שהם ינוחו במדף, בלי שתפתחי אפילו את הניילון שעוטף אותן?
ואם אני אספר אתזה לאנשים הם ירימו גבות שניים, אחד כשהן מחוברין,
ויגידו שאני מדברת שטויות ושאני חיה בסרט. שאני עושה הרבה ויעילה מאד, ופשוט צריכה קצת כוונון. וחיה בסרט.
למה? כי מסתבר שכל מי שקצת יותר חושב על דברים מאנשים אחרים הוא חי בסרט.
כל כך הרבה חושב עד שהוא לא עושה כלום.
אבל זו לא הסיבה האמיתית. יש סיבות אחרות.
הם פשוט לא רוצים לשמוע. זה לא מעניין אותם בכלל.
אני לא עצובה בגלל זה. אני לא מדוכאת.
איך קוראים להרגשה הזו, כשלא מרגישים כלום כבר?
אני לא יודעת מי את, אבל אולי תבואי לבקר גם אותי, אני זקוקה לאנשים חושבים לחלוק איתם את לבטיי.