איזה ניגון מטורף! קיצרתי אותו, הורדתי בערך חצי ותראו כמה אורך נשאר לו...
הקלטה דפוקה...
איזה אמפי איום!!!

מנקבה לזכר.
ועכשיו אני צריכה שאלות לבקבוק שנפתח בכניסה להדרכה.
ולהכין עוגיות מזל
כמעט |מחפש כח לקום| עוד לא |נוחת על הכיסא באפיסת כוחות|כישוף כושלבס"ד
תן לי לנחש. את רוצה לדעת למה ניסיתי להתאבד.
אתה רוצה לדעת איך שרדתי. למה נעלמתי. איפה הייתי כל הזמן.
אבל קודם כל, למה ניסיתי להתאבד, נכון?
לה בסדר. אנשים עושים את זה. הם מודדים את עצמם מולי.
כאילו במקום כלשהו בעולם נמתח קו, ומי שלא יחצה אותו,
לעולם לא ישליך את עצמו מהגג או יבלע בקבוק שלם של גלולות.
אבל מי שכן, עלול לעשות זאת. אנשים חושבים שחציתי את הקו הזה ושואלים את עצמם,
"האם אני אי פעם אוכל להתקרב לכך כמוהו?"
האמת היא שאין קו כזה. יש רק את החיים שלך, איך אתה מבלגן אותם ומי נמצא שם להציל אותך.
או מי לא.
(עוד יום אחד-מיץ' אלבום)
בס"ד
ומשהו בתוכי שקע לעומק שבו כבר לא יכולתי למצוא אותו.
נועלים מפניך את חיי ילדתך שלך ואתה מרגיש כאילו דלת פלדה נסגרה בפניך.
אתה הולם עליה, אבל הם פשוט לא יכולים לשמוע אותך.
ולא להישמע זה הבסיס לכניעה, וכניעה היא הבסיס לחיסול עצמי.
אז ניסיתי.
השאלה היא לא בשביל מה, אלא מה זה בעצם משנה?
בס"ד
+מה?
-כלום?
+|מגלגל עיניים| נו? על מי את עובדת? מה קורה?
-כלום
נו מה תני רגע להתבשל בתוך השיחה לפני שאני שופכת את ליבי פה
+טוב בסדר
-
+
-
+מוכנה כבר לדבר?
-תגידי אמרו לך פעם שאת מעצבנת?
+בלי הפסקה
-ושקלת לעשות עם זה משהו?
+את רוצה לדבר או שאני אלך?
-לאן תלכי?
+
-
+
-אני אדבר
+הו תודה לך
נו אז מה קרה?
-סתם אני מגלה שאני שווה כלום ואגוז
+אהה נו ואיך הגעת למסקנה הגאונית הזאת?
-|נושך את השפה| אנשים עושים לי דברים נוראים ואפילו לא זוכרים אותם בשביל להרגיש אשמה
+
-מה פתאום אין לך מה להגיד?
+חכי תני לי רגע לקלוט
את בטוחה שלא זוכרים?
-אחד כן שני לא בכל אופן אף אחד מהם לא טרח לבקש סליחה
+אולי הגזמת? אולי זה לא כזה נורא וסתם עשית בלגן ודרמה כמו שאת אוהבת?
-אווץ'. לא אני לא עשיתי דרמה
פגעו בי ברמה קשה שאני סוחבת איתי את ההשלכות שלה כל יום
+
-
+ואו אחותי אני מצטערת אין לי מה לומר לך
-הו להשאיר אותך בלי מילים זה כבר שידרוג
+אל תתלהבי זה לא ישאר ככה הרבה זמן
-רגע תני להנות
+לאלא נגמר
אז את אומרת שאנשים פגעו בך לא מתנצלים ולא מרגישים אשמה אבל בסוף את זאת שמרגישה קטנה בגובה מטר ואגוז
-כן
+וזה נשמע לך הגיוני שהם הרעים ואת זאת שמרגישה רע?
-המ
+בדיוק
-אני אגיד לך מה
העניין הוא שאני מרגישה שמעכו אותי ולרוב היו מרגישים על זה רע אבל אני כל כך לא רלוונטית שאפילו זה לא קורה
כי אני לא חשובה מספיק כדי שירגישו אשמה
+כי אשמה הולכת לפי חשיבות?
-לא יודעת
+אופ שירה
אני הקול ההגיוני שלך ואני יכולה לעזור כשיש חוסר הגיון ודפוס מחשבתי רעוע להסתער עליו
אבל כאן פשוט פגעו בך אין לי באמת מה לעשות
הייתי מציעה חיבוק והכל אבל כקול אין לי ממש כלים לזה
אני מצטערת שפגעו בך
ואני רק מבקשת שתזכרו שהם הרעים בסיפור
אורית אומרת וצודקת כשפוגעים בך אל תירי בעצמך חץ נוסף
-תודה שאת לא דוחה
+אל תתרגלי לזה
-אז יש לך הצעה לשיכוך הכאב?
+לא
סליחה יקרה
יש איזו אוושה מפרפרת בי, כשאני קוראת את המילים האלו.
היי, תודה.
(תודה שאת מלמדת אותי, שבכלל, אי שם בעולם כולו, יש מי שמקשיב לאמת הפנימית שלו וגלוי וכן איתה כל כך, האוושה הסודית שלי מתפרפרת, הלוואי אדע יום אחד להקשיב לעצמי, לשוחח איתי, להאמין למילים שלי, ככה.)
בס"ד
המ
הלכתי לבד ועשיתי משהו נוראי שאני לא אדבר עליו
תורך לשאול
בס"ד
היא חמה ואכפתית ומקשיבה ומוכנה להשתנות וללמוד דברים חדשים
ולך?
חרוזית
יש, לפעמים, שירים
שאינם מזליפים עליך טיפות של השראה, ואינך מצליח לדלות מהם דבר;
רק לעמוד למולם (באלם פה ובעלם לב ובהלם כאב)
ולתהות על אשר היה להם, אשר הם עומדים בבדידותם הגאה, היוקדת, ורק לעיתים רחוקות מניחים לאיזה משב רוח של תקווה לחלוף על פניהם ולצנן את לחיהם הלוהטות: 'עוד נשוב ניפגש, נחזור כפרחים אדומים, תכירונו מיד---'
וללטף ברוך:
שִׂים כֶּתֶר הַמַּלכוּת בְּרֹאשׁ קִריָה קוֹדֶרֶת,
אֲדוֹן יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן!
והכאב, פולח לב כחרב האויב: על אם הדרך עץ עמד... הוא גם היום עמוד תפילה, הוא גם היום מזבח---
הניחיני, האש, לדלות איזה טוב ממקור מים חיים!
(וסליחה על ההשראה המוגזמת מאיש השלומות, האור והטוב)
נחה עלי הרוח מרוחו של אושפיזא עילאה דוד מלכנו
שכל המילים ניבעות ממני על דרך השירה:
כי החרשתי בלו עצמי
בשאגתי כל היום---
ואולי רק
אם אתן שנת לעיני,
לעפעפי תנומה...
מבראשית היה בי דבר:
עובר מתפתח, מבשיל אי שם בתוכי,
סוד צמצום המילים והשליטה בהן---
מה זה היה לי,
שככה זעקו אלי המילים
ומשכוני במסדרונות לבי המבקש להיות המלך
העולה חדרים, החודר עליות---
כמו שוחרר איזה
פסיק קטן
בהווית מילותי, בהמית התיבות וצלילי אותיות וכתריהן:
נדמו עלי כמושלות בכיפה.
היה בי פתע
איזה רצון עז לכרוע ברך:
רק קבלוני, המילים, לשפחה נאמנה לכן...
וידעתי פתאום,
כי נפל בי אותו הדבר
שהיה בי מבראשית:
איבדתיו
ולא אשוב עוד לשלוט.
רק אהיה כלי שרת
ביד אותיות.
איך שהאותיות, איך שהמנגינות הקטנות שנוצרות ברווחים המדוייקים, איך שהפיסוק והפסיחה והרוח.
איך שהדיאלוג הזה, את והאותיות.
איני חושבת כי כלי שרת את בידן;
זה ריקוד הדדי, זו את שבויה בן והן בך, רק כך נובט הקסם הזה, השירה הזאת שלך,
השירה הזאת שאת.
הן עולות וצומחות מאליהן, מהאדמה והשמש והמים, מבלי שפקדתי עליהן לנבוט. רק המציאות הכריחה אותן.





אבל עכשיו ממש
אני לא נוהגת לחנך מורים. מקסימום לומר להם מה אניפוסעת
אני טובה בלעוף מהכיתהפוסעת
פוסעתכי לא הצלחתי בהעתק-הדבק...

נו, מי?
קשה זה טוב :-)
~אורטל~
מ"גאבל זה לא משנה. כי זה בטח היה רק בנות....
ניגונא