יש, לפעמים, שירים
שאינם מזליפים עליך טיפות של השראה, ואינך מצליח לדלות מהם דבר;
רק לעמוד למולם (באלם פה ובעלם לב ובהלם כאב)
ולתהות על אשר היה להם, אשר הם עומדים בבדידותם הגאה, היוקדת, ורק לעיתים רחוקות מניחים לאיזה משב רוח של תקווה לחלוף על פניהם ולצנן את לחיהם הלוהטות: 'עוד נשוב ניפגש, נחזור כפרחים אדומים, תכירונו מיד---'
וללטף ברוך:
שִׂים כֶּתֶר הַמַּלכוּת בְּרֹאשׁ קִריָה קוֹדֶרֶת,
אֲדוֹן יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן!
והכאב, פולח לב כחרב האויב: על אם הדרך עץ עמד... הוא גם היום עמוד תפילה, הוא גם היום מזבח---
הניחיני, האש, לדלות איזה טוב ממקור מים חיים!
(וסליחה על ההשראה המוגזמת מאיש השלומות, האור והטוב)
