פורום נסיונות פעילים (עמוד 7013)

רוצה לראות ת'יופי בכל מה שסביב

ישלי מלאא דברים לכתוב!!

 

בעיקר לפרוק.

@מעין=)הגמילה מתחילה מעכשיו!!!

אני יעשה לך את הדף פה

 

טוו תתכונני תתרגשי

(אני מעתיקה אותו)

 

בשם ה' נעשה ונצליח!!

גולית!!!

-תוכנית גמילה-

כללים:

1. בפנימיה 15 דקות בתור התחלה

2. בבית 20 דקות בתור התחלה

3. אם לא עומדים בזה קונים לשניה שוקולד מעמוס (הלבן המגעיל כמו משנה שעברה)

4.להיות כנים ואמיתיים.

5. אין שמירת דקות מיום ליום.

 

טיפים:

-לדאוג שמישהו ימנע ממך ללכת למחשב או לגנוב לאורטל את הפלאפון

-לא לתת ליצר לנצח אותך!!!

-לחשוב על השבע שקל שיתבזבז (בואי נעשה את זה על פשמינה.. בקשונה |מתחנן|)

-לזכור את המטרה

 

ארבעת הדיברות לניגמל

 

-לא תיכנס לשקץ הטמא אינטרענט יותר מרבע שעה ביום (כולל לקול היהודי)

-לא תבדוק אפילו התראות ואם מישהו תייג שימך לשווא

-כבד את הסכמך עם טליה למען חסוך כספך

-לא תפר הסכמך באמצע 

 

המטרה:

להיגמל מהיצר של הלשבת על המחשב על הרצונות שלנו בעזרת ה'

 

 

גולי!!! אהובית!!

 

בהצלחות!! מאמינה שנצליח

טליוס

 

 

אנשים חסרי טקט שלא קולטים שהם פוגעים

ואי אנלא יכולה.
ואתמול איכזבתי את נעמי. אוף. בכלל אני שונאת שהם ביחד והיא ממש מנסה להיות חמודה ואני מרחיקה את עצמי ממנה. והיא כזאתי מדהימה.

ובכלל שאני צכה לדבר עם הרב על הפרוייקט ואז הוא יעזור לי.
וזה היה כלכך עצוב שבסוף אני לא אוהבת אתזה. כי עכשיו צריך מהתחלה.

וואי כמה דברים אלוקים ישמור.
חח זה היה ממש מצחיק היום בשיעור. חמש נקודות במגן! יוהו.
ורננה אמרה שהיא התגעגעה לטימטום שלי. אז אמרתי לה שהיא חצופה ואז היא תיקנה ואמרה שהיא התגעגעה לזרימה שלי עם הטימטום שלה. מחונכת

אחח.
באלי לדבר איתה ולספר לה כבר.
אופ.

פפ מעניין אם מישו יקרא.

ייאוווו רמבו בדרך הבייתה!!!
אעהעהעההה ישתבח שמו!!!

יאאלה! בואו נראה אתכם!

אני בוכה בלב כבר מאז שהגעתי לבית ונמאס לי

בעצם מאתמול אולי

אז הדר צדקה בעצם

זה היה ממש לא נעים.

אני מקווה שהיא לא נעלבה.

זה לא אישי

אנלוידעת לדבר

 

 

 

 

 

 

אוח, כואב לי הראש, והבטן.

והמוח.

ואני מצודדת קשות.

פופ

שייגמר כבר היום הזה יואוו

אבל אני חייבת.
אסור להיות בדיכאון, אסור להתבאס, אסור להתלונן.
אסור לבכות, ואפילו סתם להתהרהר.

אבל נשמע לי מטומטם לפרוש בי"ב..

למקום רחוק רחוק.
לאי בודד.
שלא צריך לחזור.
.ואין שם אנשים.
ואין שם דברים מעצבנים.
רק ים וחול ושמיים.
כחולים כמו שרק אתה יודע.
ואף אחד לא יציק לי יותר.
( למרות שהם מצחיקים למרות ההצקות)
סופריקה.

אתמול הייתי פעם אחרונה בבית רבקה. נפרדתי מהזקנות שלי.

יש שיאמרו כי זקנה זוהי הגדרה שאינה מכבדת, אך מה תאמרו, שיבה? 

יש כנות במילה זקנה. התייצבות פשוטה ולא בורחת אל מול האמת.

כמו תמיד באנו, החליל והגיטרה ואורית ואני.

ואז ביקשה רבקה שנשיר אל תשליכני. 

הבטתי באורית במבוכה, תמיד אנחנו משתדלות לברוח מהמקומות הרגישים.

אבל שרנו, כי זו רבקה, רבקה ששרה בלהקות צבאיות ועכשיו החור של ההנשמה בגרון השכיח מהקול שלה את כל מה שידע.

אז שרנו אל תשליכני.

ורבקה בכתה. ושושנה. ואולי עוד נשים, לא ראיתי, כי שרתי בעיניים עצומות וקצת בכיתי גם אני.

אלו היו רגעים כאלה, פתאום הצלחנו להתחבר אל הנקודה האמיתית, והכל צף ומילא את העיניים של כולנו, קבוצת נשים שהזקנה נוגשת בהן באלף תחלואיה, ואנחנו, שתי נערות צעירות ובריאות, הרגעים ההם, היה בהם איזה יחד ואיזו שותפות כזו שאני לא יודעת להגדיר. אלו היו רגעים מרגשים מאד מאד.

אחר כך היו עוד נשים שדמעו. ארצנו הקטנטונת, שיר למעלות, בשנה הבאה, הכל היה מרגש פתאום. לא יודעת למה. בכל המחלקות היה זה יום בסימן דמעות.

וכמה ברכות כנות שקיבלתי. כמה אהבה והערכה.

(אפילו האחות הרוסייה הקשוחה ממונשמים נמסה קצת כשסיפרה לנו מה עושה ההרמוניה שלנו ללב שלה)

אני פשוט אסירת תודה לתקופה הזו שעכשיו מסתיימת לי ככה.

כמה למדתי, על ריעות, על אומץ, על פשטות, על אמונה, על ענווה.

ואני אתגעגע מאד.

ועכשיו הם מדברות כמה שאני מתבגרת עצבנית.
רררר
הם סתם קרציות. ועדיף שישתקו.

בואו לא ניתן להן! היו היום כבר 5 שירשורים באנגלית! תתעוררו!

  

 

שיר מגויר...

I hate when you try to make me participate