פורום נסיונות פעילים (עמוד 7045)

כל מילה

עודף המורים במגזר גורם לירידה באיכות

למקצוע הזה יש יחסי ציבור על הפנים (בצדק, יש להודות), וחבל

אם היו ממתגים את ההוראה גם מבחינת קבלה וגם מבחינה כלכלית המצב היה נראה יותר טוב כנראה.

(גם אמא שלי! ובמקום הללמד בבית התלמידה, אז אלף דברים אחרים.)

אבל בהתחלה התכוונתי למשו מעציב שקורה ביום הזה

אויש

את לא מבינה

את תבהלי שתראי כמה אני רוקדת

תתעלמי מזה. אוקיי?

את יודעת בשפות אירופה כל דבר שהוא באופן מהותי או קבוע בפועל מסויים- הוא מקבל תוספת "ר" בסוף (er, r) ובארמית אומרים במקום "בעזרת ה'"- "בסייעתא דשמיא" והקיצור הוא "בס"ד"

ואולי זה לא לחינם,  שיודעים תמיד שהכל יהיה בס"דר באמת!

(אולי לישון גם כן?)

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי אותו (נדמה לי גם האחרונה).

הוא טלטל אותי. גם עכשיו הקריאה אותו מעבירה בי רעד.

אני רואה בו שיר זעקה. הוא מתאר את המתח בין שני צידי המטבע של בית;

הבית כשייכות עוטפת מול הבית כשייכות חונקת וכובלת.

(כמובן הבית במובנו הרחב - אזורי הנוחות של האדם, ביניהם גם הבית הממשי.)

בעיניי השיר מבקש להדגיש את הממד המגביל של בית, באמצעות תיאור מריר של הממד העוטף.

ההגנה שמעניק הבית היא אופציה מפתה ונוחה. הרווח באי לקיחת סיכונים הוא ברור - אין כשלונות, אין כוויות ואין נפילה לתהומות.

החיסרון הגדול הוא שגם נסיקה לגבהים אין בו.

הפחד המצמית מהיציאה החוצה עשוי להשאיר את האדם קטן וחסר חיות.

ההחלטה להציץ החוצה פותחת דלתות מלהיבות, מפתיעות ומאתגרות, ובה בעת טומנת בחובה סכנות.

צריך הרבה אומץ כדי לבחור בחיים, אומץ של אמונה. אמונה בגדלות האדם, ביכולתו להתגבר, לחדש, להעצים ולהביא ברכה.

(מובן שעזיבה מוחלטת של הבית יוצרת תלישות ובדידות, אבל זה הקצה השני שכרגע לא התייחסתי אליו. גם הוא מסוכן.)

אבל לא להצליח

כשאת יודעת שכל טעות מערערת את קיומם.

(נמ. ביחס של עד כמה כואב להמשיך להתמיד בהם מול היחס של כמה כואב לסיים אותם.

אולי לוותר עליהם ודי עדיף?)

ה יכאב לגמור, אולי בכאב כללי יהיה יותר טוב.

את ממש היא

אוף את חייבת לקרוא את הספר

חח ואז בסוף תקראי ולא תביני מה רציתי ממך