חרטטה
בבלה וזהו בבלה וזהו ואופ וחבל מאד.
שירימים ואתם בכלל לא חברים שלי וזהו
קשט
|משתקק|
איזה פאדיחות, שני ברים שבקרו אותי אמרו לי שהם הולכים לבור מים 100 מטר מהבית שלי, אני לא הפעלתי את השכל, כשהם חזרו ראיתי שהם רטובים אמרתי להם- מה עם מגבת? הייתנ לכם, נכון? ואז הם אומרים לא, שכחתי להביא להם ובאמצע הלילה הם קפאו כי לא היתה להם בדיוק דרך להתנגב...
מזדהה ממש! כאילו העיקר כל הזמן אני בויכוחים עם אמא ואבא אבל יש תרגעים האלה שנוחתים עליך משומקום שבום אתה קולט..........
את ממש לא מפגרת ושתדעי שזה קורה להרבה יותר אנשים ממה שאת חושבת!!!
מכירה את ההרגשה(מחבק)
סתם אבא ואמא לא בבית
ועשיתי משו שאני בטוחה שאם הם היו בארץ או שמלכתחילה לא הייתי צריכה לעשות כי זה לא היה קורה
או שאבא או אמא היו מטפלים בזה.
וזה עשה לי להתגעגע. להבין מה ישלי בידיים.
וזהו
אהבת ישראל!!אני פה אם באלך..
ואני ממש מסכימה איתך! ממש ממש!
פתאום באתי לחדר והיה מלא מלא נמלים גדולים(ות?)
ואני לא אוהבת חיות ואני נגלעת מנמלים ואני תמיד קוראת לאבא לטפל בהם
ופתאום אניי הייתי צריכה לרסס
ולהרוג
ונגעלתי
והפח פתאום היה מלא בדברים מתוקים אז הם שרצו שם
ואם אמא הייתה בבית זה לא היה קורה
כי הוא זוכרת לנקות את הפח הזה
וזהו
אז עברה עלי רבע שעה-עשרים דקות מגעילות
שבהם הייתי עם דמעות
וזהו
(צריך להיות בסיטואציה כדי להבין מה הלך פה ומה היה מגעיל)
אני.. יאוו.. אוף.
וזה ממש ממש מזכיר י את חוויותי עם הג'וק הזה..
אבל שכוייח על האומץ!!! באמת!!
אהבת ישראל!!ואני אוהבת אותך!
"היום יום חמישי היום יום חמישי... יום חופשי" אאמ.. לא
בואו נדמיין שפסעתי עליו מעדנות והסמקתי באוזניים (ובגבות, למקרה שתחיה מתעקשת)
חלילית אלטאבל את יכולה במסר, אם את רוצה.
פגעתי
העלבתי
זה היה מזמן
שבועיים
יותר
אבל עדיין
מסננת
לא עונה
סליחה
באמת סליחה
כל כך
כל כך לא
לא התכוונתי
לא עונה
איך
איך מתקנים?!
חברה טובה
מאוד
מה עושים??![]()
זה עכשיו יותר קשה כי חופש והקשר היחיד שאפשרי זה דרך הפלאפון ומרגיש לי לא רציני
אני מקווה שבעז"ה באולפנה ניפגש והיא תראה עד כמה אני מצטערת...![]()

את יודעת אני חושבת שיש הרבה סיכויים שהיא אוכלת את עצמה מבפנים על מה שקרה לכם ופשוט לא יודעת איך לפנות אלייך... גם אם היא לא מראה אתזה
היא בטח לא יודעת עד כמה את רוצה לחזור ואפילו פוחדת מהתגובה שלך אז זה באמת מביך ומדכא וצריך לחשוב המון על איך לעשות את זה בצורה שלא יהיה מעיק..
ולעזאזל החליפה(המטאפורית).
בירה, איזה כיף ששמרתי אותך.
רק צריך פיצה. הכי טוב להפוך דיכאון לפחמימות ושומן. פיצה ובירה זה השלמות.
בן-ציוןעדדד לרצפה
נפש חיה.בס"ד
להירדם על הרצפה מול השירותים ושאבא יעביר אותי למיטה |נבוך|
ניצחתכישוף כושל
קמנו ונתעודד
קמנו ונתעודדבס"ד
אולי באמת כדאי לשקול שוב..
אבל על כף הזכות (מעבר לכך שיותר לא יהיה חשש שאני אהפוך ח"ו לזוג פורום) עומד מקום כ"כ נחשק..
בס"ד
יש בנות שהייתי שמח להכיר אם היו מציעים לי באפיקים אחרים.
אבל פה? ואז מישהו שואל "אז איך הכרתם?" ואתה מתחיל להחליף צבעים ולקוות שהאדמה תבלע אותך "טוב, תראה.."
או שאתה נרצח בפיגוע ואז כל המדינה שומעת מה עשית בצעירותך כמו שקרה לזוג הנקין.
(זה בסדר, אפשר להתעלם מהשטויות האיומות שאני כותב כאן, יש לי נסיבות מקילות ומחר אני כבר אתכחש להכל) (ובכל מקרה את שיא הפדיחה שקבעתי בתחילת השרשור לא נראה לי ששברתי)
חלילית אלט
חלילית אלטאבל יהיה טוב בעזה אני מקווה.
נכון?
אופ וועה ישלי מלאן דברים על השכל יותר מדי
פפ אני בכיינית נורא ><
פרפר לבן.
חלילית אלט
את בעצמך. לגבי השינוי, מה שהנסיך אמרה.
כלומר. שינוי הוא תהליך שיש בו הרבה שלבים, שלב המודעות הוא חשוב מאד ובלעדיו לא יכול לקרות כלום.
מה שמכניס אותך בשער של התהליך זו המודעות.
משם הלאה? אביגיל קוראת לזה הרצון, אני קוראת לזה ההחלטה.
כלומר רק הרגע בו אתה מחליט לגמרי-לגמרי שאתה רוצה לשנות, וכן, מסכים לוותר ולהיפרד מכל מה שהמקום הנוכחי שאתה נמצא בו נותן לך, ומחליט שיש בך מספיק כוח וכלים כדי לשנות, ואתה יודע מה המטרה שלך בסוף תהליך השינוי - רק הרגע הזה יכול באמת להניע את הגלגלים.
אומץ יש לך, העובדה שאת לא מצליחה להתקדם במה שאת לא מדברת עליו מצביעה על כך שאולי דברים אחרים חסרים לך. איך תדעי מהם? עם האומץ שלך והמודעות את תגלי. אני בטוחה בכך. בעז"ה.
והמשהו החכם שלך חכם מאד מאד ותודה עליו.





מתי את חוזרת ללמוד?
ומים באוזניים זה ממש מציק
כן גם לי לא נראה=\
אני בכלל צריכה לדבר איתך, ועוד יותר להיפגש.
פנצר בגלגל נסתום אותו עם מסטיק
זה מהמעוןןן. כמה חפרו עליווויומנים נשרפים![]()