פורום נסיונות פעילים (עמוד 7115)

לא רוצההההההההההההההההההההההההההההההה

|מיואש|

לפחות זה הכמעט אחרון ואחכ יש רק עוד אחד

אוף אני לא יכולה יותר

 

http://www.93fm.co.il/radio/339033/

פשוט שיר מדהים,וכנ"ל הקליפ

אבל אני לא מצליחה

די

מה כבר אפשר לעשות בשבועיים וחצי

 

אין לי כוח לעוד תחושת כישלון. נמאס לי

@פינג.

אני מחר בין שמונה לשתיים עשרה בערך בנסיעות וזה זמן מעולה לטלפונים #רק אומרת

מחר מפגש מלא באתגרים ויהיה לנו טוב.

ובעזרת השם ובעזרתי אני קונה צמיד לרגל!

ואולי גם מכנס.

וגם גומיות וסיכות סבתא אבל רק אם יתחשק לי

ואוכל! יאי לי.

ועוד אין לי שמץ היכן אני ישנה אבל יש אופציות אז זה בסדר בערך.

יאי שיר יפה ממש ממש.

המ.

מי שרוצה לשמוע סחפ שירים יד.

ומחר בסוף פיתום ישלי חצי יום ריק

 

 

 

נראה אולי אני שירה ומאני במעיין והגיטרה

אוו זה רעייון נפלא

מי צייר את זה...?

@אני והאני

@נחמיה17

  קבלו את... 

הפדיחה המנצחת לזמן קיץ תשע"ו!!!

 

 

 

אל תשאלו איזה פדיחה

 

יש לנו בשיעור איזה אחד שאני קורא לו 'טרזן' (כי זה דומה לשם משפחה שלו), רק אני קורא לו ככה. (לצורך העניין נקרא לו 'נחמן')

בשבת בא אלי הרב שלי (שהיה הרב שלי כל השנה) ושואל אותי עם מי אני לומד שנה הבאה... ( פה מתחיל המתח...)

אני: עם איזה אחד שמצטרף בזמן אלול

הרב: מי זה?

אני: לא יודע

הרב: אז איך אתה יודע שתלמד אתו?

אני: הוא חבר של טרזן, טרזן תיאם בינינו...

הרב: טרזן...

אני: אהההה... טרזן??? לא, מה פתאום טרזן... אופס... התכוונתי לנחמן!!! נחמן, לא טרזן, מה פתאום טרזן...

הרב:

אני: 

חבר שלי: 

כל היום שירים
וחתונות
ושירים
ועוד פעם שירים
ועוד פעם חתונותת
יאא

בס"ד

 

לאחרונה זה הפך למשהו שמותר לומר

אולי כי הרוב לא מתכוונים לזה

אבל אני רוצה למות

למה?

בוא נחשוב

נזכרתי כרגע שמשהו נוראי שקרה לי

משהו שאני לא יכולה להתגבר עליו

אני לא יכולה לספר לאף אחד עליו ולעשות איתו משהו

הדבר הזה גורם לי להצטער שנולדתי

 

אתם יודעים?

חשבתי על זה שוב

אם הייתה לי משאלה הייתי מבקשת שאנשים יהיו ראויים לאמון שאני נותנת בהם

זה היה הופך את כל אנשים העולם למלאכים

 

בע

אופ כואב לי

אני צריכה להעיר אותם נכון?

אבל אני יכולה להתמודד לבד

אבל אני לא רוצה להתמודד לבד

אבל אני לא אעיר אותם

אבל אני צריכה עזרה

לא

כן 

לא

כן

לא

פשוט לא

|לוקח נשימה עמוקה|

אני אסתדר

הכל יהיה בסדר

כלומר כלום לא יהיה בסדר

יהיה לי רע

ויהיה לעוד מלא אנשים רע

כי ככה העולם עובד

דברים רעים קורים בו כל הזמן והוא ממשיך להתנהל כאילו הכל רגיל

כי הרוע הזה הוא חלק מהשגרה של העולם

ואני יודעת את כל זה כל כך טוב

לעזה אני חווה את זה כל הזמן

ועדיין אני לא מאמינה בקטע הזה של רע

אני תמימה מידי?

סביר שכן

 

מה הדבר שמתמלא ברגע שאני לוחשת לעצמי שנאה?

טעויות שאני שונאת את עצמי עליהן הן פחות טעויות ברגע שאני לוקחת עליהם אחריות?

למה אני צריכה לקחת אחריות כשאחרים הורסים אותי?

 

הלוואי שיכולתי למחוק את זה מהראש

אני לא יכולה

אני כן יכולה

אני לא רוצה

אני כן רוצה

אבל הרצון לא ממש יציב

בע אני טיפשה

מאוד מאוד

 

אני רוצה לבכות

יש גוש עצום שהתיישב לי בגרון

אבל אני לא מסוגלת

 

קללות קללות קללות

 

נכון יש את אלו שמקללים?

ויש את אלו שמקללים ואז כועסים על עצמם?

ואת אלו שמקללים במחשבות?

ואת שירה שלא מקללת במחשבות אלא אומרת בהם 'קללה' ואז שונאת את עצמה?

 

כל כך הרבה שירים מצטטים לי כרגע

אבל זה לא הזמן לשירים 

זה זמן לכתיבה חסרת מעצורים

 

או שלא

 

גרר

אני

מפחדת

 

אתם יודעים למה אני טיפשה?

כי אני נותנת את הלב שלי לאנשים ואומרת שאני מאמינה בהם

אני מאמינה

אבל לא מספיק בשביל לא להתכווץ כל לילה מהספק

 

פעם כתבתי סיפור אמרתי שזה לא קשור

זה היה קשור מאוד

אני חיה מתחת לערימת שקרים

 

אני מספרת לאנשים שאני מה שאני רוצה להיות ולא מה שאני

 

פעם הייתי כותבת בטיוטות הודעות הירהורים של חמשושית

 

אני לא רוצה שזה יקרה ככה

 

אופ 

אני באמת מפחדת 

ואם אני טועה?

הרסתי את עצמי לעצמי

אסור לי לטעות כאן

 

הלוואי שהייתי מצליחה להרגיש קצת

 

פתאום אני מתגעגעת לשבת ההיא

על הספסל נדנדה כשהנוף מולנו ודיברנו על איפה שנגור

היה שם המון ביטחון

וללילה ההוא הזוועתי

כשההורים שלי שניהם לא ישנו כל הלילה כדי להיות שם

כשאמא חיממה מים לאמבטיה ואבא הקריא לי מהנסיך הקטן כשהוא מחבק אותי ועושה לי קולות

וכשבכיתי את הסוף שלי איתה בגינה בקיץ ההוא

ואמא באה ופשוט הייתה שם מחבקת אותי כשאני נקרעת מבכי

כשאמרת לי שאתה אוהב אותי

כשחיבקתי אותך במפגש יוצרים ההוא 

זוכרת שכמעט הפלתי אותך כשרצתי אליך?

ועם מוריה כשהיא החזיקה אותי ושרה לי חסקה

וברק כשבטיול ההוא שיננו שהוא בכיתה י'

ואליצור מרביץ לי בבקבוק רק כדי להמשיך לשמוע אותי צוחקת בעצבנות על כל מכה

ואורי אחרי ששתינו וגילנו שכשקופצים אפשר לשמוע את המים זזים בבטן

 

אם באמת יש הבזקי חיים לפני שמתים

הלוואי שאלו יהיו שלי

 

לייצר בעיות בטלפון זה מגניב ממש

אני מתלבטה אם להתקשר לללי בטעות

ומחר אולי נני ולישונה ונמנמנמ

מצחיק לי ממש! וריקודה! 

אנשים ואני אוהבת!

ילדים!

מים שרצו לישון על הרצפה בעצם ולכן היא רטובה בכלל!

זאתי וזאתי ואומץ

שטויות אבל בקטע טוב זאת מחמאה

יש לה חוש הומור הידעתםאים? @כישוף כושל 

 

אני עציצה!

היה לי כיף היום ואם מעציב אתכם שקורה משהו רע ליהודי אז אתם צכים לשמוח גם כשקורה משהו טוב ליהודי!

בקיצור חיוך מאוזן לאוזן ועכשיו למשך שלושים שניות ורק אז אתיר לכם לצחוק.

שניצל אחד הלך הלך בום איש מוזר

בום שורדת

היו שלומות|קד|

לכבודך @כישוף כושל

אני עם סנדלים וזה בגלל הצום. עקוץ בידיים וברגליים בלי סוף, בא לי למות

למרות השם הטוב שיצא לה היא עשויה להזיק מאוד
לפעמים אני חושבת לעצמי כמה היינו יכולים להיות מחוברים לעצמנו בלעדיה. כמה חירותיים היינו
תפיסת העמדה החיצונית, המבקרת, יוצרת שניות בנפש, קרע גדול מידי.

תחשבו רגע על ילדים סטנדרטיים. כמה תום יש בהם. פשטות טהורה של חיים. קשה לחיות את עצמך כשאתה כל הזמן יוצא מעצמך כדי להיות במודעות.
כמו שכותב הרב שג"ר יפה, המודעות של האדם לריקודו הופכת אותו למגושם.
נראה לי, שהציניות והביקורתיות מבחוץ מגדילות באופן עצום את הביקורת העצמית, שהרי אנחנו תמיד מעדיפים לשמוע את הביקורת של עצמנו מאת זו שמגיעה מבחוץ. לכן עמדת נפש כזו היא כוננות תמידית, אובססיה לביקורת עצמית שמנסה למנוע ולצמצם ככל האפשר ביקורות מבחוץ ע"י הקדמתן.

סוף סוף הגיעה התובנה הזו. עוד חלק חסר בפאזל הזה שניסיתי להרכיב לעצמי - מה גורם לנו להתרחק מעצמנו. הרכיב המקשר בין הציניות והביקורתיות לשניות בנפש והריחוק מעצמנו, מהתום ומהפשטות.
(ואולי, וזה הדבר הכי נורא, המודעות הזו היא אחד היצרנים הכי גדולים של גאווה)

פורום לנ"ו הוא הפורום הכי פחות מעניין ברשימת הפורומים שתחת הכותרת "זוגיות ומשפחה".

ואם לא ידעתם כדי שתדעו.

איך אני אוהבת שאנשים מלמדים אותי על הכאב שלי.

אני לא מזלזלת בכאב שלכם, ואתם אל תורידו מהכאב שלי

זה מגעיל ומעצבן ודי.

תפסיקו לחנך אותי

עוד שבועיים תשובה פתולוגית וזה קצת מפחיד אותי למרות שאני כבר יודעת בעיקרון מה התשובה וזה רק רשמי אבל עדיין. והצלקת כואבת לי

ראיתי. היום. את. עדי. 

אתם אפילו לא מבינים מה זה אומר. כל כך התגעגעתי לחיבוקים ולצחוק שלה. וואי

ודיברנו סתם וצחקתי המון והתמוגגנו על התמונות מהחתונה שלה ווואו התגעגעתי לבן אדם הזה.

אני צריכה לקבוע לי עקרונות לשנה הבאה שאני לא אעבור עליהם. 

זה רק מלחיץ אותי יותר ויותר. 

צניעות. תפילה. 

אני חזקה ומאמינה במקום שלי אבל עדיין, להיות בחברה שהרבה הרבה פחות דוסית ממני לשנה שלמה זה מפחיד

אולי אני אעשה לי שם מדרשה. נראה

אני רוצה מדרשה בצפתתת! ושנת שירות שניה בחול.

סגור.

אני כבר ילדה גדולה. הזוי

עוד שבועיים מקבלים כרטיס נסיעות! החיים דבש ווטרס

רחשי לב

לא עשיתי כבר הרבה זמן לילה בבי'ח. אני צריכה לברר מתי צריכים

מחר מפגש יוצרים. 

הלוואי הלוואי הלוואי שהם יסעו לפני שאני אחזור מהפסיכו. אמן כן יהי רצון

השם בבקשה תעשה שהם יסעו בבקשה

ואז שבוע וחצי בצפווןן.

אני מחכה לזה כבר כל חיי

אני ממש רווה נחת מהחורים היפיופים שלי.

אולי נעשה מפגש פורום בצפון?

אני משמינה בקצב מפחיד

אבל העיקר שהיה טעים היום.

סבא וסבתא שלי ייקים משו פחד. מתוקים שהם

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי

הפסיכומטרי הזה גומר אותי. אני לא פנויה רגשית ופיזית 

-כאן כתוב דבר חכם ועמוק-

עוד לא כתבתי

אני חושבת שאני אלך לישון בקרוב

אתם יודעים משהו?

יש לי בדיחה נורא מצחיקה אבל אני אשמור אותה לעצמי

אני צריכה מצלמה

וסוס

ופיל ירוק מחמד

אני חושבת שאני אלך לטייל באיטליה

צריך מחר לקנות מכנסיים ואלאדין ולהוציא כסף

וגם ספר חדש יהיה נחמד

אה ושורש!

אני מתבגרת מיום ליום.

מכירים את זה שפוגשים אנשים חדשים ואז אתה כלכך מתאמץ ואתה יוצא הכי דפוק בעולם?

חם לי

הפריחה הזאת משגעת אותי. אבל הרופא אמר שזה כלום אז זה כלום וזהו.

אביגיל, מחשבות חיוביות

תפסיקו להגיד כמה אתם כן ואנחנו לא. דפוקים

ואל תגעו בי סתם.

צריך לקום עוד חמש וחצי שעות

אין לי כח לנסיעות

בריינווש בראבק

אני לא חושבת שאני מסוגלת.

לא ניגנתי כבר המון המון זמן

עייף לי.

לילה טוב אנשים נחמדים

מישו שרוצה לשיר איתי?

אני מכורה למוזיקה

סופית

אה. והלוואי זה יקרה בסוף

הלוואי שהיא תשים לב