פורום נסיונות פעילים (עמוד 7119)

ב"ה עבר

יאייי איזה דכאון חחחח

אני כל כך איטית שהלוקח לי מספר חודשים לכתוב תגובה תגובה

בס"ד

אמא: אני שמחה לראות שהתגברת על הסלידה מטוסטים אחרי הטוסט ההוא

שירה: אוי אל תזכירי לי אותו זה עושה לי בחילה

זה היה כל כך דוחה היה לזה טעם כמו של

|חושב|

|חושב|

משהו דוחה!

לך באומן?! גוואלד!

בס"ד

את לא

בס"ד

"מוטב שתאבד ארבע מאות ועוד ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד"

בס"ד

מה גם שכאן מאוד קל להתעלם כשבא לך, כך שכל מה שאתה לא מתעלם ממנו- אתה רואה כנזקף על אחריותך.

אבל נשאל ככה- למה את מרגישה צורך נפשי לקבל הערכה שלילית ברגעים אלו?

בס"ד

אבל הרי ברור שהסיבות הן אחרות.

לפעמים לאנשים אין פניות נפשית להקשיב, לפעמים אנשים לא שמים לב, לפעמים לא מתעלמים אבל את מעדיפה (לרוב לא במודע) להתייחס לזה כהתעלמות כי זו לא ההתייחסות שרצית

בס"ד

יאללה מהתחלה

בס"ד

אני נגיד לא אוהב לענות לטלפונים. מעדיף בהרבה סמסים. אז לפעמים אני כן אענה, אבל פעמים רבות לא. כי בסמס הרבה יותר נוח לחשוב על הדברים, לענות מתוך שיקול דעת, לא להרגיש לא נעים וכו'

מעצבנת

נממ.

התפללתי היום! |מרוגש|

אופ, נו.

אני רוצה לדבר איתך

ונממ

(יש שם יער?!)

זה נשמע מעולה. ממש

תודה

פעם היתה אני

והאני הזאת הרגישה שלא טוב לה

כי היא היתה כלואה בתוך מבנים מוזרים וערים גדולות מדי

ובתוך פחד ויאוש ודכאון וכאב וטירוף ושגעון ומפלצות

כן כן היא היתה לכודה בתוך מפלצות

ואז פעם אחת הטירוף התחרפן לחלוטין ושבר את הסטטוס קוו בין האני לבין מעגל הקסמים שכלא אותה בתוכה

הטירוף גדל וגדל וגדל והשתלט על האני

ואז חברה טובה אחת השתלטה עליו

וזה היה קצת מפחיד לאני כי היא חשבה שהיא הטירוף

אבל החברה הטובה הזאת חנקה את הטירוף ומחצה את הפחד ודרכה על השגעון והעלימה את היאוש והדיכאון פחד להישאר שם לבד אז הוא ברח

ונשארה שם רק אני אחת בודדה וחשופה

חשופה מדי

וזה כאב נורא להיות חשופה

כי רק הכאב נשאר

כן, בסופו של דבר הוא נשאר

אי אפשר להעלים אותו

אבל הכאב כבר מזמן לא היה אויב של האני

הוא הפך עם הזמן מאויב למורה לחבר לאוהב

אז הוא נשאר

וככה האני היתה רק כמעט חשופה

לא לגמרי

אחרת היא היתה מתה.

עם הזמן יום אחרי יום כל המפלצות קראו לאני לחזור אליהן.

הדכאון הזכיר לה שבעצם לא שווה לחיות פה,

והשגעון הזכיר לה את כל מה שרק שניהם יודעים,

והטירוף משך אותה חזק יותר מתמיד

והפחד הסתתר כמו שרק הוא יודע איפשהו שם עמוק עמוק במישורים הפתוחים

ורגע אחד

רק רגע אחד

האני לא עמדה על המשמר

והחברה לא היתה שם

והם כולם חזרו.

זה עצוב נורא

מה קרה אחר כך?

סליחה

ומשנה לשנה זה נהיה פחות ופחות כלייזמרים.

אבל שיהיה.

אולי נבוא

ואז הראל טל

כשחושבים על משהו הרבה ביום
 חולמים עליו.

יש בגמרא כל מיני איזכורים והסברים.
בגדול- דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים.

אם זה מטריד אותך את יכולה לשאול רב
ולעשות הטבת חלום.