פורום נסיונות פעילים (עמוד 7240)

במקרה היא אחותי.
אהבה שלי.
אני מטורפת עלייך.
יואו.

זה מוזר.
אני מסתכלת על תמונות שלך ובוכה.

אוח.
אהבה.

איך נלחמים עם זה?

 

 

 

(אוחח. ממש קרבי, להתחיל להלחם מתאים לי

אני שונאת את המצבי רוח האלו שילכו)

תם ולא נשלם
נחתם עוד פרק בעולם
אני אמצא לי אור קטן
אני אמצא תקווה קטנה באפלה שבחיי
לו רק יכולתי
אז אולי לשים את כל הכעסים,
את כל הפחד, השקרים שבחיי

תם ולא נשלם
תמיד אהיה אותו אדם
המחפש כמו כולם
להיות עוד משהו בעולם
המנוכר והפוגע,
זה שרואה זה ששומע,
המציאות העגומה כמו אהבה שנעלמה...







כל כך,
אבל כל כך
ואווו

נראלי אני ילך
מה נעשה אבל?
בעיה

אני יודעת את כל שירי הילדים בעל פה
אעאעה
עשיתי היום כושר
עשינו פה תחרויות, היה מצחיק.
אני לא אוהבת מטפלות שצועקות על הילדים
הם בכל מקרה לא מבינים, אז לא משנה אם תגידי:" לא מתוק, אנחנו לא מרביצים, תבקש יפה סליחה"
או שתצרחי:" מי מרביץ פה ורוצה לקבל עונש?"

אל תעקו עליהם, הם סתם נבהלים.
תגידו להם יפה, ככה יותר כיף לכולם.
אוף הלוואי הייתי מעיזה לומר לה את זה.
אבל אני חדשה איתה.
היתי עם אחרות, יותר חמודות האמת.
אוף
אל תצעקי עליהם.
זה סתם מעצבן
איל היה כיף בצהרון לבד, עשיתי איל שאני חושבת, לא היה עיניים שיסתכלו עליי.
הכל בנחת.
אז הוא לא רוצה להביא תמוצץ, לא נורא, אחכ תביא לי.
בוקר טוב נורמאלי בלי צעקות ובכיות. הכל רגוע
הלוואי גם מחר היא לא תיהיה

אני באמצע לנסות לעשות שידוךך
הלוואי שאצליח
הבעיה שהבחורה לא כל כך זורמת..

ואני בבית עם פיגמה עדיין
משועממת?
אופ

@!עם ישראל חי!
נזכרתי שפעם אמרנו נראלי שנעשה כל יום שכל אחד רושם 3 דברים טובים שהיו לו היום
זה בכלל לא קרה
(אולי נתחיל מחדש?)

זה פשוט נוראי איך שמתיגיים היום בני אדם לפי הלבוש שלהם

אוף זה פשוט נוראי

@@*פסיקית עכשיו עליתי על הסיבה שלא הצלחתי לתייג אותך עד עכשיו
הכוכבית בהתחלה ולא בסוף |מודיע|

הרבה פעמים אנשים מגיעים למצבים גרועים מחסור יכולת לקשר בין ביטחון בה' לבין עשיית כלי

אני צכה תמיכה.

לא בכאילו כזה, אמיתית.

 

ואין לי כרגע שום חברה אמיתית לקבל ממנה אותה.

יש אותה, אבל ישלה את החיים שלה. היא לא כל הזמן תתפנה אליי.

 

אוקיי.

ואני אהיה לבד השבת.

אני לבד פתאום לגמרי, וזה כואב כל כך.

 

אני לא יודעת.

באמת.

אולי זה מגיע לי,

לא עשיתי כלום למען עצמי.

 

נמאס לי סופית.































מישהו מוכן לבוא לתת לי חיבוק?

זה נראה לכם שיש בי דם ועצמות וכליות ומעיים אבל בעצם יש בי לא לא לא לא לא רוצה לא נכון לא לא לא.

לא לא לא לא לא! לכו! לא לא! איכס איכס לא! איכס!

ככה.

 

אני זקוקה לטיול. לעצימת עיניים אינסופית בהתעלמותה מן כל מחויבות שהיא.

(למרות שבסופו של דבר טוב שאני לא טסה איתן)

 

היום אני בודדה, מה שלחלוטין לא נכון אובייקטיבית, זה פשוט שהכתפיים שלי קצת נשמטות ואני רוצה להתפרק אבל אני לא באמת רוצה לשאת את המחיר של התפרקות, וגם, גם שאין כלל צדק בהפלה כזאת על מישהו.

 

הלוואי היתה לי דרבוקה, הלוואי, אלף פעמים הלוואי.

 

אני מתגעגעת לזקנים שלי.

 

אני מבולבלת, אין לי סיבה להיות עצובה ובכל זאת אני כן, לא, לא עצובה זו ההגדרה.

(אני זוכרת פנים שחומות, סביב סביב עטופות במטפחת ראש שחורה פשוטה, צומחות מאחורי סבך צינורות ומתחייכות להן בחן ובאהבה.)

 

אני רוצה דרבוקה ואני רוצה דרבוקה |מילל|

כפיים!