פורום נסיונות פעילים (עמוד 7293)

אתם לא יכולים לקחת ממני את הדבר היחיד הטוב בחיי בטענה שזה יעשה לי טוב
אתם לא זה רשע
ואז אתם תראו שטעיתם
אבל יהיה מאוחר מדי לתקן
ודי
די די די

לכבות מחשב

לכבות אורות

לעלות למעלה

לקחת מגבת

להתקלח

לקרוא המון הארי פוטר

ללכת לישון מתישהו

לקום

לאכול

אולי ללכת לרופא ואולי לא

ללמוד

ללמוד

להוריד את שירים ליואל

ללמוד

לעשות משהו כיף

ללמוד

לישון

לקום מוקדם (8:00)

ליסוע באוטובוס של תשע

בגרות

לחגוג ממש את סוף י"א ואת היומולדת של ***

 

 

לדבר עם ***!

יש לי מלא דברים לארגן ... 

 

טוב אז אני עפה ... לילה טוב .

אוף מוח תיפתח כבר!

בין 9 ל 10:3, 

אז אני צריכה לצאת ב5:45 ולחזור ב1:30 בלילה?

טרוףףףףףףף!!

בס"ד

לשלוח לו הודעה אחרי כ"כ הרבה זמן למרות שהיא סתם טכנית.
מצד שני ראיתי את הסטטוס שלו ואם הוא מיישם אותו אני ממש שמחה בשבילו.
מצד שלישי אני עייפה ולא בטוחה שזה היה נכון ושהוא יפרש את זה כמו שצריך.

שיהיה.
לילה טוב..

עכשיו אני מרגישה כאילו חלק ממני חסר

אני חושבת שזה בזכותך @תמקה

אז תודה!!!

לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי.

לזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי.

 

 

הלוואי.

|מהנהן לעצמו|

מגיעה לי זאפטה גדולה ומצלצלת על הלחי 

1. החייל בבוטקה שלא ראה אותי בהתחלה ועם אינסטינקטים טובים היה קורה משהו

2. שיחה על הדרכה

3. יכולתי ליפול מהמרפסת

4. חתולה ליד הרגל כשאני יושבת בניחותא בחדר בקומה השניה

5. אני לא מצליחה להירשם למחנה

6. נרשמתי לקורס לסמסטר הבא הבא. גוועאלד, זה עוד טונות זמן

סיננתי מתוך מגילת אסתר את משקע

השמחה הגסה ומתוך ספר ירמיהו

את יללת הכאב במעיים. ומתוך

שיר השירים את החיפוש האין סופי

אחר האהבה ומספר בראשית את

החלומות ואת קין ומתוך קהלת את

היאוש, ומתוך ספר איוב את איוב.

והדבקתי לי מן השאריות ספר תנ"ך חדש.

אני חי מצונזר ומודבק ומוגבל ובשלווה.

 

אישה אחת שאלה אותי אמש ברחוב

החשוך על שלום אישה אחרת

שמתה לא בעתה ולא בעתו של אף אחד.

מתוך עייפות גדולה עניתי לה:

שלומה טוב, שלומה טוב.

 

(יהודה עמיחי)

 

@שורדתתת

סלחי לי על שאין לי כוח לנקד

ממזמנים לא היה

אפילו שנה הכי טובה.

אבל מה, חייבים להרוס?

בנינו יחד כל כך יפה

באמת הצלחנו לעשות משהו.

אז למה זה חייב להתפקשש בסוף

 

 

אלוקים

זה מאכזב כל כך

 

 

ואני השתדלתי! אני התאמצתי וקניתי לי חברה

אפילו שתיים.

עד שמצאתי את המקום שלי

עם החברות שלי

ומצאתי את מי אני אוהבת -

 

היא היתה חייבת לעבור אולפנא?

 

אני לא כועסת עליה. אני כועסת עלי,

שאני מתחברת רק לאלו שלא מוצאות את עצמן

איפה שאני כן.

ואני כועסת על עצמי

שאני נותנת לעצמי להתחבר ככה בקלות

וכאילו מפקירה את עצמי להישבר.

 

למה העולם כל כך מאכזב?

 

ולמה שתי הבנות שאני הכי אוהבת

לא שמחות איפה שהן

ואני כן שמחה איפה שאנחנו.

אפילו אם היינו שלושתנו עוברות לאנשהו,

אבל לא.

אחת עוברת ואחת מדוכאת

ואחת צריכה לאסוף את השברים של כולן.

 

 

די עם זה, די

 

אתה חולף על פני שכן במסדרון ושואל אותו "מה המצב?"
הוא בתגובה שואל אותך "מה קורה?"
ושניכם ממשיכים בדרככם בלי לדעת לעולם מה המצב ומה קורה..

שעה לא סימפטית, בטרמפיאדה לא סימפטית. יאללה להגיע כברר...מגיע טרמפ. יאללה עולים. כשאני בפנים אני קולטת אדם קצת מפחיד, אוטו קצת מפחיד, ריח קצת מחשיד וגם מוזיקה מעניינת...ממ טוב, יהיה פסדר 

עובר לידנו ג'יפ אני מתלבטת אם לאמר שלום, פחח לא מה כבר יקרה..כשמגיעים לפנייה הגורלית אני שמה יד על החגורה, מי יודע אולי אני אצטרך לקפוץ...

לא, ברוך ה'..הוא הסתבר כאדם בסדר גמור, פשוט קצת ערסאוות...

כשירדתי ביקשתי מעצמי להזכיר לעצמי פעם הבאה להיזהר יותר...

קיצר- יאללה פשוט שנזהר יותר, באמת...

לילה טוב שיהיה

פוף שמוף.

 

מוזר לי נורא.

 

אבל פגשתי היום אישה טובה נורא.

 

ואני נורא נדירה. הידעתם? 

וזה סתם מבלבל הכל

אורי נושם ונושף ונושם ונושף עד שנגמר האנשים מסביב שצריכים לראות שהוא עושה את זה ואז הוא רק מניח את הידיים הקטנות שלו על הברכיים, מנער את הקצת אדמה שנשארה עליהן מהפגישה האחרונה שלו עם הקרקע - 
אה, כן. הוא נפל בעצם.
זה סתם היה עוד משחק כדורגל מטופש שיורם החליט עליו. יורם זה שם של ילדים גבוהים ורזים ולא חביבים, ואורי יודע שבכל משחק כזה תמצא דרך להביס אותו, כן דווקא אותו.
אולי יורמ'ים לא אוהבים אורי'ים, מה שבטוח זה שאף אורי לא אוהב דחיפות בגב ונפילה כואבת על מגרש מחוספס ומכנסיים שנקרעות ומבטים וללכת הביתה עוד לפני שהספיקו לעשות איזה גול אחד. 
אבא ואימא אולי גם לא אוהבים את זה, עובדה שהם עיקמו פרצוף ואמרו משהו בשקט. אורי יודע שקוראים לזה גם התלחששו ושזאת רק מילה יותר מסתורית לומר שהם לא רוצים שהוא ישמע.
הם לא מבינים שגם ככה הפרצוף שלהם מגלה לו הכל, כמו שכשאבא כועס הוא לא צריך לשמוע אותו צועק בשביל לדעת את זה. פשוט הזרם במקלחת נהיה יותר שורף וגם התנועות קשיחות כאלו, ממהרות לסיים כבר.

אורי שונא מקלחות רותחות ובלי ברווזים באמבטיה ושנשאר לו קצת סבון על השיער כי אבא לא שם לב כי הוא קצת עסוק במשהו אחר, אולי קוראים לזה גם חושב.
וכשאימא עצובה או מבואסת היא מכסה לאורי את השמיכה בלי לסדר מתחת לרגליים ואז הן בחוץ וקר להן כל הלילה. והסיפור של לפני השינה נהיה עצוב וכל המכוניות בו מחליקות בגשם וכבישים רטובים ואנשים שנאבדו, ואין לאימא אפילו כוח למצוא סיום שמח אחר לסיפורים האלו. היא תמיד מבטיחה שבפעם הבאה יהיה משהו טוב אבל אז היא עייפה ושוכחת. 
אורי לא מנדנד לה אף פעם, אם הוא רוצה שיהיה משהו בסיפור הוא יכול לספר לעצמו, אבל הוא רוצה את הסיפורים של אימא, והם איך שהיא מספרת אותם.

לפעמים הוא רוצה לספר לאימא סוף אחר.
לא לעצמו, לה - שגם היא תדע שאולי בסוף מוצאים את כל הילדים שאיבדו את הבית, שאולי לכל האנשים העצובים יש בסוף חברים, שאולי יכול להיות שגם מי שעשה לה כואב היום יתחרט מחר ויגיד לה סליחה והכל יהיה טוב ואז, גם לה יהיו סיפורים יפים.

 

 

 

ואין לי כח להתלבש.

ואין לי אינטרנט וזה משגע אותי.

אני חייבת לעלות על הסיסמא של הווי פי.

אני שונאת שעושים סיסמא

פוף איתם

10++