שהחסרון הגדול ביותר של הפילוספיה של ימי הביניים היא כנראה גם היתרון המשמעותי ביותר שלהם.
הדרך בה היו בנויים החשיבה והלימוד בתקופה ההיא הייתה במסגרות מאוד ברורות ומהודקות: אמיתות מוחלטות ומוגדרות שאין לחלוק עליהם (עד שלקראת סוף התקופה, כדי לחשוב קצת מחוץ לקופסא ולדון בעניינים שסתרו את הגותו של אריסטו, פילוסופים היו צריכים להצהיר שכל הדיון הוא תיאורטי לעולם בו האמיתות האריסטוטליות אינן נכונות) ואפילו יותר מכך מתודות לימוד ודיון מוגדרות ומובנות מאוד. שיטות הלימוד היו חוקים, וכולם היו מחיובים להם. מרבית הזמן, הפילוסופים בכל האוניבסטאות (אנגליה, צרפת, גרמניה) למדו בלטינית, השתמשו במתודיקת דיון (או ליתר דיוק ויכוח) מאוד מוגדרת ובשפה מקצועית אחת.
מצד אחד, בגלל הרף המוגדר, נוצר מעמד אחיד ורחב יחסית שהיה בעל השכלה גבוהה ויכולות גבוהותוהשאיפות המושכלות מולאו כמעט במלואן במקומות בהם שאפו אליהן (אוניברסיטאות, מנזרים). מהצד השני, המרחב בו נאמרו דברים חדשים היה מצומצם מאוד. בין אריסטו (נפטר ב384 לפנה"ס) לדקארט (נפטר ב1650 לספירה) ישנן מעט מאוד דמויות מעניינות, ומעט יותר דמויות שמשפיעות עלינו היום.
הנקודה הזו מעלה שאלה על חינוך. איך נכון יותר לחנך? לאמת או לשאיפות? למטרות או לכלים?
או אולי לפני כן ראוי לשאול מה היא מטרת החינוך ומה הוא האדם שהמערכת רוצה להוציא תחת ידיה: האדם היעיל, הנכון או האדם המועיל, הממשיך.
הנפק"מ הברורה היא בכל מה שקשור לחינוך לדתיות. פעם דברתי עם מי שהיה הר"מ שלי בזמנו והוא השווה בין הישיבה התיכונית שלמדתי בה, והיה לי עליה תלונות רבות על חוסר הקשבה והתחשבות בדעות התלמידים, לישיבה אחרת, שידועה בקשר שלה עם התלמידים. הוא אמר שבסופו של דבר, אם מדד ההצלחה בחינוך הוא כמות הדתל"שים היוצאת מכל ישיבה, וזה לכאורה מדד לא רע, אז די ברור (במציאות) שהישיבה בה למדתי מוצלחת הרבה יותר מהישיבה השנייה. דברתי על הנושא עם בוגר הישיבה השנייה שאני מאוד מעריך והאמירה של הר"מ שלי די הכעיסה אותו. מה עדיף, הוא שאל אותי, בוגר שאמנם נשאר דתי אך לא מתוך מקום בוגר, משמעותי, אמיתי או בוגר שאולי שילם מחיר, אך הבחירות שלו הן אמיתיות? וכדרך חינוכית - מה עדיפה, דרך שמוציאה 'תוצרים' ברורים אך ריקים או דרך שאחרי המעבר בה מגיעים לאמת עמוקה יותר (שברור שהיא יכולה ואמורה להיות בתוך המסגרת הדתית, כפי שכן קורה במרבית המקרים)?
)
)
אבל וואו! איזה קול יפה. אולי באמת אני אחליף לאחד טוב של עידן רייכל או של נתן גושן.
