אפחד לא מתייחס אלי אז אני יכולה לכתוב מה שבאלי.
נגיד שהיו אומרים לי עכשיו
אוח לאמשנה
נגיד עכשיו אני מתה. אתם לא יודעים שאפשר למות מחוסר אהבה.
אני טמבלית נורא שאני בכלל מצפה מאנשים לאהוב אותי
אני כזאתי זבל
אני בוכה עכשיו
מכפת לי
לבד זה הדבר הכי נורא כשאתה לא רוצה אותו
אני אמורה לשמוח
זה ככ בלתי אפשרי
אני מסוגלת לכתוב פה עוד שעה
אפחד לא יקרא אתזה
כי לכולם הצרות שלהם ומי אני בכלל
למה אני בכלל רושמת איחסה
הלכתי
אולי לא אשוב
כואבריעות.בהצלחה יקרה
חיבוק גדול
חלילית אלט
- נראה לי שאת צריכה את זה עכשיו. 
תמיד!הכל מאת ה'מתבקש לרצות אותה
איזה עצוב
לבכות זה טוב
זה מנקה רעלים.
בטח שיודעים שאפשר למות מחוסר אהבה
את לא טמבלית בכלל, והרבה אנשים מצפים אתזה. אני חושבת..
לבכות זה טוב
ולבד.. זה נכון.
אויש,הלוואי שתהיי שמחה יותר..
סימן ועוד סימן שמתחברים
יוצרים מין רצף מוזר שכזה של סימנים
והסימנים הופכים למילים
והמילים למשפטים
ופתאום זה כבר לא גיבוב של מילים
זה רצף שיוצר משמעות
ולרצף הזה יש גם מקצב
מקצב שיוצר מערבולת של רגשות, תקוות, חלומות, אכזבות, ניצחונות, כשלונות, זכרונות
והרצף
והמקצב
והמילים
והמשפטים
והסימנים
והתווים
יוצרים מנגינה
מנגינת חיי.
פרפר לבן.אחרונהחיממת את ליבי
פרפר לבן.אחרונה
בן-ציוןרק לראות אותך עוד פעם פעם פעם
מגדלור באפלה
בן-ציון
למה נותנים ככ הרבה חומר בככ קצת זמן ללמוד??
צהובהקרטיב
סתם
כיסופים למשמעות
אבל גם מלא אוכל וקרטיב זה כיסופים
חושך.
נראלי שאני פסימית--
מה שעולה לי זה רק
לבד, עצב, לבכות בשקט במיטה.
אויאוי נזכרתי במשו לא טוב שקשור.
אוח לאמשנה
לפעמים חושך, גלות, עצבות ואי ודאות.
)בית, נעימות, משפחתיות, חגיגיות
וגם כמה אנשים מסויימים...מוטיבציהפסידוניתרוח שפוף התגנב מאחור ופרע את השיער אבל החום.
ישר מלפנים, הכתום הצהוב החום הצהוב הכחול הצהוב האדום הכתום הסגול הצהוב.
כל מילימטר בפניי בער בעירה טובה, כמו סיר ממורכז על גז ואש המתפשטת באופן שווה על דפנותיו.
הנחתי ראש על ברכיים ושתקתי.
שמש של אמת זרחה בקולות שסביבי, כנות ופשטות ועייפות מיוזעת, ראשים הונחו על כתפיים ועיניים נעצמו אי פה אי שם. האוויר רחש סביבנו, אולי יגע ממאבקו בלהבות, נאבק ומתפעם ונסוג ושב, לא חוצה את מחסום הגוים, כמו יוצר בועה אינטימית של גזים מתחמצנים ורגליים משתרבבות ומיתרי קול רועדים.
היו מראות, קולות, ריחות, היה טעם חרוך על לשון ומגע החום ביד.
רציתי להקפיא את הרגע, אבל אי אפשר היה, ידעתי, עוד מעט נקום וקולות המלאכים השרים סביבי ימוגו, החליל ידום והגיטרה תלך עם צופיה העייפה. שוב יהיה קר, האש תיכבה ומהיד ישטפו סבון ומים בשצף את הריח והמגע.
לא הייחוד של אותם הרגעים יצר בי את אותה התרגשות פנימית מתוקה.
היו אלו ההרגשות, כל החושים בערו בי, איזושהי בהירות נפלאה שאפשרה לי לטעום את הרגע על אינסוף רבדיו.
אני יודעת שזה אולי יומרני לומר אבל אתמול טעמתי את האינסוף, פתאום ברגע מופלא ובלתי נשכח טעמתי אינסוף בכליי הארציים.
הרבה אנשים ממקמים בה את האינסוף, כך שמעתי. לי יש נטיה שלא לקבל.
עשינו מדורה והלכתי לישון בשש בבוקר
וקמתי באבע בצוהורים
קפיץאחרונהאין לך מושג כמה אני מבינה ♥
ניסיון
בנושא: תפילת יהודים בהר הבית.20160526111849.docx
נהניתי מאד!!!
מסכים עם כל מילה שכתובה שם...
פינג.אושר תמידיאחרונהיומנים נשרפיםואני יכתוב אתזה עכשיו-
איזה מזל אני לא מלכת העולם ואם הייתי העולם היה מסכן
אז באמת אשריי עכשיו חח
ואנחנו כבר לא ממש כל היום באותו מתחם אבל בסדר
(אופס אני מרגישה שאני אומרת על כל דבר שאת אומרת שהוא לא נכון אז סליחה)
