פורום נסיונות פעילים (עמוד 7427)

יש בזה הרבה יותר ממשהו....

זה דבר פשוט מושלם

אחי הגדול שיעור ב....

אבל בני דודים שלי קוראים לי דודה... חלה עליההםםם

שהם על סף התפרקות.

יש מה לשפר בעניין ההודיה לה'...

החיים שלנו תותיים

אז הוא התעודד ובאמת היה יותר גרוע

אתם לא מכירים את זה כצ'ופרר???

נו... במסעות...????

אם אני זוכר נכון

 

הבהרה: אני לא שומע אותם בד"כ, פעם יצא לי לשמוע את השיר הזה (ובעיקר את הציטוט הנ"ל).

מסיפורי פוגי אפשר ללמוד

רוצה לדבר על זה?

ואני בטוחה שלעוד הרבה)
‏|מחבק|

תודה לשתיכן.

אופ.

 

בשביל מה אני נלחמת על החיים האלה? 

או כמו ששאלה ריעות - תרצי לדבר על זה?
אם כן, אני פה.)

כמו שאמרו מקודם,
אם באלך,את יכולה לשתף

בס"ד

 

היא עומדת ובוהה בגשם האטלנטי 
מקיש בחלון שלנו בלי הפסקה 
כל הדרך מפורטוגל עכשיו ברחוב שלנו 
מצמידה את האף לשמשה ולא מפסיקה לבכות 

אתה לא אוהב אותי יותר 
היא אומרת יותר 
היא אומרת ומפנה אלי את הגב 
רק בשביל לקבל חיבוק 
רק בשביל לקבל חיבוק 

אל תהיה אדיש אלי תפסיק להיות כל כך חכם 
זקוקה לך עכשיו אוהבת אותך 

הגשם ממשיך ולא אכפת לו מכלום 
הוא לא מפה והוא מכה כמו משוגע 

אני אוהב אותך יותר 
את יודעת יותר 
את יודעת 
תתקרבי אלי עכשיו 
רק בשביל לקבל חיבוק

גרמת לי לדמוע מהתרגשות.
אני כל כך אוהבת אותך

בס"ד

 

למרות שלא אמרת דבר 
אני יודע 
כתוב על הפנים שלך 
עכשיו 
רק אל תבלבלי אותי 
עם הפוגע 
אני הבית שחוזרים אליו 

כשזיכרון הופך להיות 
כמו משקולת 
שהתקווה שלך באזיקים 
קשה להתקדם 
שמסתכלים אחורה 
מכל מכשול בדרך 
אז נופלים 

אנחנו נהיה בסדר 
תראי,יהיה לנו טוב 
כי אני מאמין בך 
כי אני מאמין בך 
תראי שעוד יהיה טוב 

קיבלת מכה וזה כואב 
אני יודע 
והעלבון שלך צורב גם לי 
ואין לי לקח ללמד 
אבל צלקת 
עושה אותך יפה 
רק שתדעי 

אנחנו נהיה בסדר... 

ואם פסימיסט כמוני אומר 
אז תראי בזה הבטחה 
יש אור באפלה,אור באפלה 
תראי יהיה לנו טוב 

כי אני מאמין בך... 

ועכשיו אני כבר בוכה

בס"ד

 

עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים 
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ 
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם 
מבלי לראות את הדברים כמו שהם. 

ילדים קטנים, ילדים גדולים, 
ילדים טובים וילדים רעים 
את יודעת אמא, 
כולנו ילדים של החיים. 

אני נושם, אני חבוק בזרועותייך 
אני רואה בך בית חם ומשפחה 
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת 
אני חופשי, אך אין לי מנוחה. 

ילדים קטנים, ילדים גדולים, 
ילדים טובים וילדים רעים 
את יודעת אמא, 
כולנו ילדים של החיים. 

והרופא כבר מדבר על סוף הדרך 
אבל אני יכול לשים לפחד קץ 
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים 
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ. 

ילדים קטנים, ילדים גדלים, 
וילדים טובים וילדים רעים 
את יודעת אמא, 
כולנו ילדים של החיים. 

בס"ד

 

כל צעד הוא צעד חדש 
שום דבר לא מת 
הכל נשאר חי. 
צעד צעד כל צעד קטן 
הוא אהבה נגלית, שירה נראית 
הכל חסין לאש, מתפורר למגע 
שום דבר לא מת 
הכל נשאר כאן. 
כל אבן שפגעה בי 
היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר. 

כל צעד הוא צעד חדש 
מחר נקום מוקדם נצא מיד 
מה שהיה הוא לא מה שיהיה 
שום דבר לא מת 
הכל נשאר חי. 
כל אבן שפגעה בי 
היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר. 

בס"ד

 

כל מבט הוא סכין בלב שלך, 
כל מבט, סכין בלב. 
כל לחישה היא סטירה בפנים שלך, 
כל לחישה, סטירה. 

הייתי נותן הכל, הכל, הכל, הכל 
לא לחשוב יותר, לרגע אחד שקט. 
לנשום. 
לא לחשוב יותר. לרגע אחד שקט 
לנשום. 

כל שמועה היא טיפה בים שלך, 
כל שמועה, טיפה בים. 
כל תקווה מובילה ליאוש שלך, 
כל תקווה, יאוש. 

הייתי נותן הכל... 

כל מבט הוא סכין בלב שלך, 
כל מבט, סכין בלב. 

עכשיו אני שחורה טורקיזית ואפורה

מצב פיג'מה פותר הכל

והיא הייתה בהלם כמה שניות מזה, כי אנחנו בכלל לא קולטים איך במחי יד אנחנו יכולים להפוך למצב צבירה ז"ל וזה נפל עליה בהפתעה גמורה.

ומוזר שעדין אנשים מפחדים מהמוות בצורה כזאת.
זה דבר לגיטימי כל כך והפכו אותו למשהו נוראי.

אנשים מפחדים לעזוב את המוכר להם ולהיזרק לאיזה שהיא תהום בלי סוף.
זה כמו שחוששים מכל דבר שהוא חדש ולא מוכר. זה לגיטימי.
עלינו לנצל כל שניה פה. זה מפחיד כשאנו חשים שלא מיצינו הכל ולא סיימנו את מלאכתינו פה.

אדם שמאמין שאין מציאות בעולם בלעדי ה'. ולא משנה מה שיהייה הוא סומך עליו בעיניים עצומות, אין פחד משום דבר, אפילו לא מהמוות.

בדיוק מישי אמרה לי-

 

למה אנחנו לא בוכים על מישו שנולד כמו על מישו שנפטר?

הרי זה גם מעבר של נשמות מעולם אחד לעולם אחר..

 

שאלה חכמה.

לעולם אחר, הוא חסר לנו.

הוא נפרד משם,

ויורד לעולם של שקר מוחלט.

 

זה יותר עצוב מאשר מישו שמת, ועובר לעולם שכולו טוב, לא?

בתור בני אדם אנחנו מצטערים כשמישהו נעלם לנו מהחיים ולא כשמישהו מגיע אליהם. וזה טבעי.

אני חושבת שברור שלנשמה יותר טוב למעלה אבל היא באה לפה למטרה מסויימת ולכן זה לא צריך להיות עצוב. זה המקום שלה ברגעים האלה.

בעיניים של אדם ברור שאת צודקת.

גמאני חושבת ככה, כמו שאמרת- זה טבעי.)

 

 

סתם נותן פרופורציות.

כשנולד מישהו, זה טוב להם. זה משמח אותם
אבל כשמישהו מת, נעלם להם מהחיים זה חסר להם, זה מעציב.
הם פוחדים מהחסרון שיהיה להם

זה ראש אנושי.

אם נבראנו ככה יש לכך סיבה, לא?

 

והיי, סורי אם עשיתי לך משו..

זה נראה ככה

אבל יש דברים שאנחנו לא מבינים את ההגיון שבהם. לפחות אני

וממש לא, סליחה אם זה היה נראה ככה..

זה טבעי שנצטער ממוות.
אחרי שבנאדם מת יושבים שבעה, זה לא סתם.

נכון.
אני אסביר, אני לא חושבת שמציאותי שנשמח ברגע שנשמע שמישהו קרוב אלינו נפטר כי עכשיו טוב לו למעלה והוא הגיע לתכליתו והכל. מצד אחד, זה משמח, טוב לו שם, לעומת זאת לנו הוא חסר ורע לנו שהוא אבד לנו מהחיים.
מצד ההגיון, אנחנו צריכים לשמוח כשאנחנו שומעים שקרוב שלנו הלך לעולם שכולו טוב אבל מצד המציאות זה לא יקרה, אנחנו בני אדם וזה קשה שיקרים לנו הולכים בפתאומיות ולא בפתאומיות מהחיים.
אז אנחנו נתאבל ונכאב את זה, כי זה כואב וקשה.
אבל שוב, למה אנחנו מתאבלים וכואבים?
כי לנו האדם הזה חסר, לנו רע שהוא לא נמצא פה. לו טוב למעלה, הוא יודע שעשה את תפקידו ופה זה נגמר וזהו, עכשיו הוא צריך ללכת והוא חוזר לעולם שכולו טוב.
אז זה אנוכיי מצידנו לכאוב את זה, אבל זה לגיטימי לגמרי, אז זה בסדר.


*כשאמרתי שהמוות זה דבר משמח, זה רק מצד ההגיון קל למימוש לא מצד המציאות*

אח,

החיים מורכבים.

@הנסיך הקטן.
שכחתי לתייג

הבהרת את זה יותר טוב ממקודם.
וזה לא רק לגיטימי לכאוב, זה אפילו הכרחי.
פשוט אני בטוחה שאם ככה נבראנו אז ככה צריך להיות.

ואת מדהימה אותי כל פעם עם החשיבה שלך,
לפני שנה נפטר מישהו צעיר שהכרתי וזה העלה לי את המחשבות האלו בדיוק ולקח לי זמן להבין את זה.

ממ זה הכרחי לכאוב, אבל רק אם תצליח לקום מהכאב.
כי כאב זה דבר נורא. ומהר מאד אפשר להתמכר אליו. צריך לכאוב עם ידיעה שצריך גם לקום ולא לשקוע בו.(תופעה שהיא נמצאת הרבה בקירבת מוות של קרובים)

ממ תודה.

כשבנאדם חווה אובדן של אדם קרוב, הוא לא בוכה רק על כמה שיהיה לו עצוב וקשה בלעדיו. הוא בוכה גם את כל הרגעים שהוא ירצה לחלוק איתו בעתיד, את כל הרגעים שהוא היה יכול לחוות ביחד איתו בעתיד
אנחנו כואבים את החסר, את מה שהוא עוד לא הספיק לעשות.
ובדר'כ, כשאדם נפטר בשיבה טובה אחרי חיים ארוכים ומספקים, הרבה יותר קל להשלים עם המוות שלו. ברור שעדיין חסר, אבל כן שמחים בשבילו

לא הצלחתי להסביר את עצמי בצורה שרציתי.
אני כן מסכימה איתך על העקרון הכללי, אבל ממש לא מסכימה עם המילה אגואיסטים. זה לא אגואיזם, זה אנושיות

הבנתי לגמרי מה את אומרת .
שוב אני אומרת, קל להבין את זה בהגיון לא קל לקיים את זה ולא נכון לקיים את זה במציאות.


אבל זה אגואיזם שהפך לאנושיות. לא בטוחה שלפני 3000 שנה התייחסו לזה כמו היום.
כיום זה לגיטימי ולא אגואיסטי, אבל יש בזה צד של אנוכיות. כואב לי שאבדת לי מהחיים ואני עצובה על זה וכאילו לא אכפת לי מזה שעכשיו טוב לך.
אבל זה לא באמת ככה. ברעיון רק, זה אגואיזם. היום זה אנושיות.
אני מדברת תאורתית לגמרי

זה ממש הגיוני להבין שעכשיו יותר טוב לו ועדיין לכאוב את החסר שלו.

 

אתמול הייתי בים ופתאום חברה שלי אמרה לי -

תחשבי על כמה שונים והפוכים הם במהות הים והיבשה, ובכל זאת ככה מתחככים זה בזה,

בלי איזה שטח ביניים. איזה גבול, גדר. פשוט, רגע אחד יבשה ובמשנהו ים.

 

ואני חושבת שזה בערך זה. היכולת של ההפכים הכי קיצוניים להתקיים זה לצד זה.

היכולת שלהם להתקיים זה לצד זה ובכל זאת להיות שונים בתפקידם.
הים בתפקיד של הבולע- הרעוע
היבשה בתפקיד של הבטוחה- אמינה.
ושניהם בכל זאת ביחד ובכל זאת אנחנו נוגעים בשניהם במהלך חיינו.

רק שבעיניין חיים ומוות, לנו בתור בני אדם קשה להסתכל על זה ככה.

בתוך הטוב ורע נכנס הצד של חיים ומוות.
אבל חיים ומוות הם מרכז חיינו, יותר מחושך ואור.
חיים ומוות זה הרבה יותר גדול מחושך ואור לכן גם יותר מפחדים מזה.
חושך לאור אם מתעמקים בזה, זה עצום. אבל זה לגיטימי, זה שיגרה.
חיים ומוות זה גם לגיטימי אבל זה עם הרבה יותר משמעות, עם הרבה יותר השלכות.

אני מזמן לא מאמינה בתוכניות לימודים

בס"ד

 

אבל אפשר להתחיל במה זה לא - יהדות.

בס"ד

 

וכמובן צדקת. וזה מה שלא מובן (זה, ולמה הם קוראים לזה יהדות).

 

הבעיה היא שרוב האנשים בולעים תכניות לימודים כמו דגים במשושים כשזורקים להם בייגלה (וסליחה על החמץ).

המוני אנשים מתפלספים עם היהדות במקום פשוט לקחת אותה כמו שהיא. חבל, אבל זה לפעמים עוזר.

ולכן עולם הנוער נוראי כל כך לחלק מאיתנו.

בס"ד

 

(למרות שא' עד כמה שאני זוכר זה לא המצב, וב' גם ציונות זה לא יהדות)

 

אבל אם יש תכנית ללימודי יהדות, תלמדו יהדות.

הודעה על מישו שנפטר (אווצ')

והיא לא יודעת מי זה...

בס"ד

 

למצוא את עצמך מול סמס כזה בלי לדעת אפילו מאיזה צד אתה..

 

|מזדהה|

קראו לו אולמרט.

ואני רכבתי עליו (פעם אחת, ואחי דרבן אותו ואז הוא דהר ונפלתי על כביש העפר ומאז אני לא סובל חמורים )

חמור דוהר זה דבר מצחיק
כשהוא נוער זה נורא

את פושקינה
ורכבתי עליה והיא אחת העומללות