*איזה סתימות זה לדבר עם 2 אנשים במקביל, כשהם מודעים לזה*מייחלת לה'
חפרפרתאחרונה
ירושלים הייתה יפהפיה היום באופן מיוחדריעות.
אה, וכתבתי שירריעות.
איזה ספר? ואני אשמח לקרוא את השיר אם את מסכימהשטות
אאוצ'. כתבתי שם לא משהוריעות.
ויש את השיר בפרוזה וכתיבה חופשית.
כתבת מאוד יפה, אם דעתי נחשבת
שטות
נחשבת וחציריעות.
אז את כותבת טוב. מאודשטות
אני קוראת אותו באנגלית עכשיוהנסיך הקטן.אחרונה
אתם לא יודעים כמה אהבה זה יסוד העולם.חפרפרת
~תות~ ככ צודקת.
לורוצה! אפילו זה כבר הלך לי. הלורוצהשטות
על עמודי האש במעברייריעות.
הייתי רוצה לספר לך
ידעתם שאם אתה לא הולך למקום מסויים הוא בא אליך?כמו הירח.
זה היה ממש מוזר.
זה מצחיק איך שזה נהפך להיות אתר תיירותי. גאוות יחידה
הייתי היום ממש מטומטמת. אופאופאופ.
החיים האלה, לאן שלא תלך הם ירדפו אותך.
היי אנשים, אני לבד בעולם. יאיי.
שקט עכשיו וטוב לי ככה.
"אלוהים תעשה שיבוא, מחכה ביום ובלילה." הלוואי.
אם מישו שם שומע אותי- אז תדע לך שיש פה ילדה קטנה שלך, שרק רוצה שיהיה לה טוב.
לא מסקנות, יותר לודעת..שטות
%מגניב שאנשים מתאכזבים ושמחים מזה,
%יום התפדלעות זה חובה, אבל במידה
%התגעגעתי לזה, וזה לא יפה,
%הלב שלי בגודל סטנדרטי! אהממ אהממ @~תות~
%היא תתלונן בלי קשר למה שאעשה, אז למה ישלי ייסורי מצפון?!?
%הקב"ה לורוצה שניפגש?
%חתונה אולי, לודעת,
%הפינה הזו נבראה בשבילי,
%ספר מטופש ככ שבכז חיבבתי, לא ברור למה
%לורוצה!
אל תתווכחי איתי בכלל!~תות~
בטח שאני אתווכח. אני אוהבת להתווכחשטות
אבל אין לי כוח להתווכח היום.~תות~
אהבתי את הריצרץ. ואני רק רוצה לבכותשטות
|מחבק|~תות~
אמן. את מותקשטותאחרונה
התחלתי לבנות את הדמות שלי. הנה היא כותבת לכם עליהריעות
שלום כולם. כאן הילדה הקטנה של ריעות כותבת.
אני לא אמיתית. אני גם לא מומצאת. אני פשוט קיימת בעולם אחר. עולם הדמיון. אני יודעת שזה נשמע קיטשי ומוזר, אבל כן. אני קיימת סתם כך, בעולם אחר. וריעות מצאה אותי והיא חיה אותי.
קוראים לי שרה. אני בת שמונה עכשיו. יש לי שיער צהוב סבוך עד לשכמות, ועור לבן. יש לי עיניים כחולות גדולות ופה אדום קטן ומכווץ. ריעות אומרת שאני יפהפיה מושלמת אבל אני לא מסכימה איתה. אני יפה כמו שילדות קטנות יפות וזהו. אני חמודה בגלל הלחיים השמנמנות שלי, אבל כל שאר הדברים בי בכלל לא חמודים.
היום אני לובשת שמלה ורודה. כלומר, פעם היא הייתה ורודה. היום היא ורודה מלוכלכת. מעל השמלה אני לובשת ברדס שחור שהביאה לי מישהי ברחוב כשראתה שאני קופאת מהשלג. יש לי גם גרביים לבנות עם המון כתמים אפורים וחומים ושחורים, ונעלי עור שחורות קטנות מלאות באפר ואבק. השיער שלי אסוף בסרט שחור מבריק שמצאתי אתמול בגן מתחת לשלג. ניקיתי אותו והוא נראה ממש כמו חדש.
נולדתי בגרמניה בשנת 1946, מייד אחרי המלחמה. מעולם לא פגשתי את ההורים שלי. איש אחד מצא אותי בארגז באמצע הרחוב. הוא הביא אותי לאחותו שהייתה רופאה, והיא טיפלה בי כמה חודשים ואז מסרה אותי לבית יתומים בשוויץ. לפני שנה באה ריעות לקחת אותי משם. היא אמרה שהיא אמא שלי מהעתיד והיא רוצה שאגדל במקום טוב יותר, אז היא לקחה אותי אליה כבר אז. ריעות נולדה בשנת 1999, אז זה קצת מוזר שהיא אמא שלי. אבל היא לקחה אותי משוויץ כשהייתי בת שבע, ומאז עברה שנה. אני עכשיו בת שמונה וריעות שהיא אמא שלי בת שש עשרה כמעט.
אני אוהבת לקרוא ספרים ולשחק עם הבובות שלי. אני אוהבת לצפות בהצגות, בקונצרטים ובאופרות. אני אוהבת להאכיל יונים בכיכר ולשבת על מדרגות הבנק הגדולות ולחלום. אני אוהבת את העץ שבגינה שלי, ואת ספסל האבן שמתחתיו.
יש לי ידיד קטן בן שש שקוראים לו אלפרד. זה שם מצחיק. אני קוראת לו אלפי למרות שריעות אומרת שאלפי זה לא שם רומנטי בכלל וזה לא מתאים לחיים שלי. לי לא אכפת. אלפי הוא ילדון קטן ושובב. יש לו שיער חום שקופץ כל הזמן, ועיניים ירוקות כמו העלים על העץ שלי. הידיים שלו תמיד בכיסים. יש לו חולצת דיגיים לבנה עם שרוולים קצרים ומכנסיים חומות. הוא נועל תמיד מגפיים, גם כשקיץ. גם לאלפי אין הורים. כלומר, אני מניחה שיש לו היכנשהו בעולם, אבל לא כל כך אכפת להם ממנו. הוא אומר שהם עשירים נורא וגרים בצרפת אבל את שוויץ הוא אוהב יותר. אז כשהיה בן שלוש ברח מהבית אל שוויץ ושם שוטר הכניס אותו לבית היתומים. כשריעות באה לקחת אותי הייתי שמחה אבל קצת הצטערתי בשביל אלפי שלי. אני הייתי עם דמעות בעיניים והוא רק גיחך אליי ואמר שלא אדאג כל כך. כן דאגתי, אבל אחרי שלושה ימים, כשישבתי על ספסל האבן בבית של ריעות ושלי, הוא צץ פתאום מאחורי הגדר. הוא אמר שעקב אחרינו ושהוא מצא לו חורבה נהדרת לגור בה. ומאז בכל אחר צהריים, כשאני חוזרת מבית הספר, אלפי מחכה לי מתחת לעץ ואנחנו משחקים בגן. כשריעות קוראת לי לתה מנחה היא מזמינה גם אותו, והוא תמיד נכנס. הוא שותה את התה שלו ברעש וזולל את העוגיות מהר מהר כאילו שאין קופסה שלמה במטבח ועוד המון חומרים במזווה. כשאנחנו מסיימים ריעות ניגשת למטבח להכין ארוחת ערב, ואני עולה למעלה להתרחץ. ריעות מזמינה את אלפי, שהיא מתעקשת לקרוא לו "מר אלפרד הצעיר", לארוחת הערב אבל הוא תמיד אומר "לא תודה אמא של שרה. להתראות" ובורח מהר דרך הדלת.
אני שומעת את כל זה מבעד לדלת החדר שלי, כשאני אוספת בגדים לארוחת הערב. דלת העץ החומה שלי עבה מאוד, אבל ריעות אומרת שיש לי אוזניים מחודדות מקסימות ששומעות הכל. גם הרצפה עשויה עץ, אבל הקירות עשויים אבן. יש לי חלון גדול בקיר ממנו אפשר להשקיף על העץ שלי ועל ספסל האבן, ובלילה הוא תמיד מוגף והוילון הלבן הכבד מכסה אותו. יש לי מיטה גדולה במרכז החדר, עם המון כריות ושמיכות. בקצה החדר יש לי שולחן כתיבה קטן ועליו מפוזרים המון דפים. ריעות לא מסדרת אותם. לטענתה, הבית הכי רומנטי כששלחנות הכתיבה מלאים בדפים כתובים. על כיסא העץ שליד שולחן הכתיבה מונחת כתונת הלילה שלי, ואני נוטלת אותה בזריזות והולכת להתרחץ. יש המון דברים בבית שריעות לא מתקנת או מסדרת כי הם רומנטיים. המדרגות החורקות, הסדקים בקיטון האח, עליית הגג המלאה בספרים ישנים ומעלי אבק. המרתף שלנו מלא בחביות ובשקים, ורק ריעות יודעת להתמצא שם. היא יורדת עם נר ועולה בחזרה כשבסינרה כל מה שהיא צריכה.
ריעות מעירה אותי בכל בוקר בנשיקה וחיבוק, ואנחנו מתכרבלות לנו יחד מתחת לשמיכה. אחרי שתי דקות ריעות קמה ומקימה אותי אחריה. אני מתרחצת ומתלבשת, וריעות מסדרת לי את השיער. אנחנו יורדות לארוחת בוקר וריעות מכריחה אותי לשתות את כל החלב שלי ולאכול את כל הדייסה. היא אומרת שלא אכפת לה שאוכל משהו אחר, אבל זה הרבה יותר רומנטי להתעקש על הדייסה. אחר כך אני מקבלת צנים מרוח בריבה, וכמה שזיפים ברוטב שריעות הכינה בעצמה.
ואז אני לוקחת את תיק הבד שלי ורצה החוצה. ריעות מנופפת לי ביד ונכנסת פנימה לנקות ולסדר, לעשות כביסה ולהאכיל את התרנוגולות והעזים בחצר האחורית. אנחנו גרות באחוזה קטנה הצמודה לעיר נחמדה ואפרורית, ואני צריכה לצאת לבית הספר כבר בשבע ועשרים כדי להגיע בזמן. יש לי שביל חצץ רחב ללכת בו כדי להיכנס אל שולי היער, ובו יש שביל צר ומלא בטחב. מייד בקצהו אפשר להגיע לסמטאות המלוכלות שבקצה העיר, ואני די בטוחה שאלפי ישן שם איפשהו, למרות שמעולם לא ראיתי אותו. בית הספר קטן ויש בו רק מורות, למרות שאנחנו בנים ובנות באותה כיתה. אנחנו לומדים עד השעה אחת בצהריים ואז רצים הביתה בדיוק בזמן לארוחת הצהריים באחת וחצי. בדרך כלל אנחנו אוכלות סלט עוף קר וקותלי חזיר (הערת המתרגמת: אני יודעת! אני יודעת! אני בכלל צמחונית. ויהודיה, אין לפקפק. אבל זה הרבה יותר רומנטי ככה), ותפוחי אדמה ותבשיל ירקות כלשהו. כשאני מסיימת אני מתיישבת לקרוא ולרקום במשך שעה, וכשאני מסיימת אני יוצאת החוצה לשחק. בשלב הזה אלפי מגיע ואת כל השאר אתם כבר יודעים. תה מנחה. רחצה. ארוחת ערב. ואז ישר למיטה. ריעות מכבה את הנר שעל השולחן ומגיפה את החלון וסוגרת את הדלת.
וואו.גליוש
וואו מה?ריעות
|חסרת מילים|שחקנית
סליחה על הקטנוניות, אבל...קמנו ונתעודד
בס"ד
באמת?? תה מנחה?? כל הטקסט הזה נראה לי יותר מדי ויקטוריאני... ואני בכלל נגד בריטים
רק שאלה- כמה הכתיבה מושפעת מהספרים על אן שרלי?
בכל אופן, כתבת יפה (מאוד!).
העניין הוא שזה יהיה בריטי! בריטים זה דבר כל כך... |נאנח|ריעות
אני בריטית בעצמי באופי שלי
ותה מנחה? הלוואי שזה יהיה ככה תמיד
כל הספר הוא ממש על אן שרלי. כל ההתחלה על נסיכה קטנה
את
את כמו לוסי מוד מונטגומרי, אבל שלי וקסומה עוד יותר.פינג.
אני אוהבת את הסופרת הזאתריעות
את כותבת טוב,שטות
מה זה ניסוי רבקה?קול דממה
מה זה? |מבולבל|ריעות
היא חזרה?~תות~
אולי גם יום אחד שלי יחזרו גם.
וריעותי זה ככ מקסים. ככ!
זה ממש הזכיר לי כל מיני דברים
היא פתאום בבת אחת חזרה.ריעות.
והם יחזרו. הם ישנם היכנשהו, רק צריך למצוא אותם.
~תות~אחרונה
מנסה להמשיך. אבל עברה יותר משנה, אז...ריעות.
אני כבר כמעט בת תשע. חכמה וגדולה ומכוערת. ריעות אומרת שהתבגרתי מהר מדי, אני חושבת שהילדות שלי פשוט נחתכה ממני.
לא, לא נעלמתי. ננטשתי. אימא שלי, שוב, נטשה אותי. ודווקא היא. דווקא ריעות. שמבינה, שמחבקת, שהכל. היא נטשה. אכזבה.
והיא עדיין אגואיסטית ומעצבנת וחתיכת ילדה שחושבת רק על עצמה.
לא. אני אוהבת אותה. אני אוהבת אותה מכל הלב שלי. אני אוהבת את המילים שלה ואת הרגעים שלה ואת הפינה שלה בחדר, בתמונות של הזיכרון. אני אוהבת את הקול שלה והאצבעות שלה והחיבוק שלה. אני אוהבת את כל מה שהיא אוהבת. אני לא אחרת ממנה.
אבל בשביל מה לאכזב? בשביל מה להתעלם? ממה היא כל כך מפחדת?
מה שקרה לה, קרה לי. איבדנו את אימא שלנו, אז היינו צריכות להתבגר אחת ושתיים. לגדול אל השחור שבעולם הענק. לדאוג לאימא שלנו.
אני לא כועסת עליה. איך אוכל? היא הייתה כל כך טובה אליי.
איבדתי אותה, נכון. אבל למה? לא באשמתי. אני יודעת שלא.
אולי היא כבר לא מאמינה בי. בי כבת שלה. בי כהמשך, כסיפור. אולי היא שחררה אותי.
אני לא יודעת. מתישהו אדע. אבל עכשיו אני חייבת ללכת לאכול את ארוחת הערב שלי ולהשכיב את עצמי לישון, בוכה על אלפי שלי שהלך לאיבוד במחוזות הילדות.
הרהורים של נפש ישנהריעות
איפה את ילדה?
אני כאן, ממש כאן.
אבל איפה את?
|בוכה|
איפה את ילדה?
נעלמתי לי
לאן?
אל תנסי להיות חכמה. אני לא יודעת לאן נעלמתי
טוב
טוב
אז מה נשאר?
בלבול
ומה עוד?
אני לא רואה שום דבר. ואני גם לא מצליחה להגדיר
זה אומר שאת כן רואה עוד משהו?
כן. פחד אולי
אז את מפחדת ומבולבלת?
מפחדת ומבולבלת
את אוהבת?
כן. קשה לי לאהוב כמו פעם אבל כן. אני אוהבת. חזק
ומתגעגעת?
מאוד
את רואה כמה רגשות יש בך?
אבל הם מעומעמים. לא כמו פעם. לא כמו שהייתי רוצה שיהיו
פעם לא רצית רגשות חזקים
עכשיו כן
את תמיד רוצה ההפך ממה שיש
אני צריכה להיות מלכה
למה זה?
ככה. צריכה. זה מתאים לי
שחצנית
אני יודעת
את מנסה להיות רעה
אני כבר
את לא.
אני כן. אני כן אני כן
למה?
עדיף שלא תדעי
טוב
טוב
אז מה עכשיו?
עכשיו אני פשוט אדעך מבפנים
ומבחוץ?
מבחוץ אהיה טובה ורחמנית ודואגת
ותהיי בשביל כולם, נכון?
כמעט כולם
בשביל מי לא?
בשביל מי שעושה לי רע ובשביל מי שאני לא אוהבת
ובשביל מי כן?
בדיוק ההפך
מי שעושה לך טוב ומי שאת אוהבת?
שזה אותו דבר
כן
אז כן
אבל ילדה
אני יודעת. זה לא טוב
אז למה את עושה את זה?
כי אני מכורה לכאב שלי
יכול להיות לך טוב יותר
ראיתי מה הטוב הזה עשה
מה הוא עשה?
הכניס אותי לדעיכה פנימית, לשלב חדש בכאב
אז מה עכשיו?
עכשיו אני אמשיך ככה. בדעיכה שלי של בפנים. וזה הכאב שלי שאני אוהבת וזהו
והוא עושה לך טוב
אולי
הוא עושה לך טוב?
כן
אז טוב לך
מוזר, אבל כן. טוב ורע ביחד
אז את תמשיכי ככה?
כן. וככה אכאב, וככה אוהב את זה, וככה יהיה לי טוב
ומה עם הילדה שלך?
יש לי כבר שתי ילדות. שרה ואופל
ואיפה הן?
מבקרות מדי פעם
מי הייתה איתך היום?
היום הייתי לבד
ואתמול?
אופל. אופל כמו האבן, לא כמו חשיכה.
תספרי לי עליה
היא יפה. מפחידה. גדולה. פרועה.
חשוכה?
כן.
ויש לה לב של אבן?
לא
אז למה השם שלה?
כי אופל זה שם יפה
אבל את השם שרה את פחות אוהבת
נכון. אבל הוא מתאים לשרה
אה
סיימת?
כן
אז להתראות
שלום ילדה
...ריעות
כן, הכל אמיתי
אבל יש פה דקויות קטנות, אז בבקשה בבקשה שאף אחד לא ייקח על עצמו דברים. בבקשה תמשיכו כרגיל.
(...)פינג.
מענייןריעות.
את.... מדהימה !!!!תחשוב טוב...אחרונה
מי שימצא לי את הסיפור של שרהריעות.
ערבריעות
ונכון שבוקר זה נחמד יותר אבל אז מה
יש לי רק עשרים דקות וזה בטח לא יספיק. יש לי כל כך המון לומר
שוב יום הולדת. עוד שנה שהיא מתקרבת לשיא. אבא, אם זה ימשיך ככה אתה תצטרך לתת לה את האחד הכי מיוחד. והאמת שמגיע לה.
ועל הדרך, גם להם תצטרך לתת אחד כזה. מה, לא מגיע להם?
למה שוב? הלוואי ויכולתי למחוק את הכל ושתרגישי טוב. אני מתפללת עלייך היום, אבא הבטיח לי עד חצי המלכות
ומתי זה קורה כבר? |מתעניין|
טוב. זה היה... היה. שוב? לא יודעת. טוב או לא טוב? גם וגם. ומה אני בכל הסיפור? אני הרעה
ובכלל. אני רעה. איך אני יכולה לעשות דברים שכאלה?
יאא, יש חמצוצים כאלה גם בקטן! וואי, זה טעים |נאנח|
ובכלל רציתי ללכת לבית הספר הנטוש הישן המתפורר המפחיד העצוב כל כך, אבל הן גררו אותי לגן שעשועים והיה קר כל כך והייתי יחפה ורק עם שמלה וסוודר. והן שמעו שירים יפים וגרמו לי לנדנד אותן ושלחו לי נשיקות באויר והתכרבלו איתי וחיבקו אותי ועשו לי מסאז'. אבל הן לא מבינות. זה רק מעצים יותר את תחושת הבדידות
הטובים לזבל? 
והרעים לאן?
אני לא הולכת לבקש ממנה לעשות את זה יותר. כל כמה שהיא נחמדה זה לווה בהתנשאות. והתנשאות לא מתוך מקום של אמת. למה קשה להן השתיים להבין שיש אנשים שונים מהן, ושמה שהן אומרות זו בסך הכל דעה אישית? זו האמת שלהן ולא שלי, אז שיפסיקו ללגלג
ואני חושבת שאני הולכת להיות השוטרת של השכונה. יש כאן המון אנשים זקנים, אבל גם המון מנפצי נפצים למיניהם והם הורסים לי ולשכבת הגיל המבוגרת את שמחת החג. אם אני אתפוס מישו מנפץ נפץ, ולו השום הקטן ביותר, אני אעמוד מולו ואוכיח אותו עד שייצאו לו דמעות מהעיניים. לוכפת לי להיות מעצבנת
חמשים ושמונה במבחן בנביא 
מה קרה? אחרי הכל אתה שואל מה קרה? לא הייתי באף שיעור! לא נגעתי בחומר מימיי! וקיבלתי יותר מחצי! כמעט שישים אחוז! אתה צריך להעריץ אותי! יצאו יותר מדי סימני קריאה XD
ואולי בסוף זה לא יהיה. מזל שהיה לקצת כי ככה יצא מה שיצא אבל אני רוצה שכן יהיה לי. אני אדבר איתם ואסביר להם. ואולי כן יהיה. הלוואי. תתפללו עליי שיהיה לי ווצאפ
אמא הכינה בייגלה טעימים להפליא ששורפים לי את הלשון עם השום שמלמעלה
וקמתי עם שיער מתולתל! |מבוהל| מתולתל. כלומר, ממש מתולתל. אני רוצה רעמה כמו שלה אבל מתולתל מגישת חדשות זה נחמד אם את מתחפשת לנסכיה זמרת שהולכת לנשף
כישופ. ככה זה התחיל. והיה נחמד. אבל לא תפס אותי
דוד גרוסמן. |נאנח| מי שרוצה לקרוא ספר טוב, שיקרא את ספר הדקדוק הפנימי. זה ספר מעולה.
ושוב הביאו לי ספר על זקן! ופעמיים ביום ניגשו אליי שני אנשים זקנים לבקש עזרה. מעניין שצעירים מפחדים ממני אבל קשישים לא
שיער-מנופח-זה-יפה! תפסיקו לחנוק אותו עם קרמים וג'לים והדברים האלה שהורסים אותו
היא מתלוננת ועושה את זה בעצמה.
לסוכר שרוף יש ריח שאני אף פעם לא מצליחה להחליט אם הוא נעים או לא
את קוראת לי תותי! בחטיבה קראו לי ריעותי תותי אני אוהבת אותך
פינג. את זוכרת שבפעם הראשונה שדיברנו אמרתי לך שאני רוצה להיוולד מחדש? בימים האחרונים זה קרה. לידה ארוכה וקשה וכואבת. אני אותו אדם עכשיו, רק מיוסר יותר ופתוח יותר מבחוץ. ואני לא הולכת לספר על זה כלום לאנשים שינסו לעזור לי ויצליחו רק כי יש להם כסף ותעודה
אנשים טובים
באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אני בכלל התכוונתי לכתוב שיר על אור וחושך אבל יצא לי שיר על בית"ר טוב, כשאוהדים קבוצה אז אוהדים קבוצה
רגע. נסיכה שהולכת לנשף וכותבת שירים לקבוצת כדורגל? |מבולבל| יש לי המון צדדים
ובדיוק כשחזרתי לשמוע את השיר הזה אחרי שנתיים אני שומעת אותו ברחוב וזו באמת התלבטות גדולה. כלומר, כן, ירושלים. אבל גם כן, תל אביב. אז הנה אני בא והנה התלבטות. עיר או כפר? תל אביב או ירושלים? אני רוצה גם וגם.
מישו קרא\ראה הטירה הנעה? אני צריכה טירה כזאת כמו של האול. שיכולה להיפתח לכל מיני מקומות לפי בחירה. מדבר וים ויער ורחוב ורחוב אחר ותקופות אחרות בכלל. כתבתי בוקר פעם עם זמנים שהייתי רוצה לחיות בהם. צרפת ואנגליה במהפכה וכששרלוק הולמס. זה מעניין ומרתק
זהו זה! פעם הבאה אני מתחפשת למשו עם מקטרת!
איזה קול נעים
אני גם רוצה אחד |מיבב|
ואיזו נדנדה מטורפת של רגשות. אני שרה וצורחת וצוחקת ורוקדת ונהנת והכל טוב, ואז אני מסתכלת עליו ונזכרת בו ומיד בוכה. ואז אני לבד ורעה ואכזרית וכבר בכלל לא אוהבת ומכבדת
העיקר שנשארה לי האמונה בשונות
קראתי לו אבא. הוא באמת אבא שלי. ונכון שאני לא עושה כל מה שהוא אומר. אבל זה באמת ממקום מכבד ואוהב. ואני בסך הכל עושה מה שהוא רוצה שאעשה, גם אם בדרך שונה. אני מאושרת
אני לא. אבל יכולה להיות אם אחליט לקום. אבל אם איחנק על ידו לא אצליח
ואיך בוחרים אם לקום או לא? לקום הרבה יותר בוגר. אבל נמאס לי להיות בוגרת. הייתי בוגרת מספיק בגן כדי לקרוא ספרים של מבוגרים ובוגרת מספיק בכיתה ג' כדי לנסוע לבד למרכז לעשות מבחנים יחד עם ילדים אחרים, גדולים ומפחידים
בא לי ספינג'. למה השנה אין ספינג'?
יאא, איזה משקיעים!
|נרגש| הם רוצים שאני אחזור לעשות אצלם בייביסיטר. והם רוצים שאני אבוא בלילה וגם בבוקר כדי לפזר את הילדים לגנים. וואי. זו מחמאה ענקית. כנראה הילדים באמת נהנו איתי
שרה נעלמה |בוכה| שרה הילדה שאימצתי נעלמה. באה ילדה אחרת במקומה. אופל. לא אופל כמו דארקנס. אופל כמו האבן. האבן היקרה. אבל אופל לא מתנהגת כאילו שהיא יקרה והיא בקושי נמצאת בבית. וכשכן, היא ישנה או סגורה בחדר. ואופל בת שלוש עשרה, ואין לה חבר דמיוני כמו אלפי שאפשר לשאול אותו ברצינות אם הוא רוצה להישאר לארוחת ערב.
הקירות סדוקים הכל קפא
ואתה יושב בראש זקוף
וכבר מוכן לשלוט
איזו מנגינה נעימה
ירח. אמצע חודש. להיזכר שוב בטעות ההיא ולבכות בלב על הצער שגרמתי
איזה מותק! וואי יש אנשים עם דיבור כזה חמוד
וכשחזרתי הביתה צופיה רצה אליי עם כזה חיוך מתוק מתחת למוצץ וזרועות פשוטות והיא חיבקה אותי חזק. היה שווה לקרוא לה אחותי בבית חולים כל הזמן
אוף. זה שהמון זמן לא שמתי את העקבים האלה ולכן הן מה שגרמו לי לכאב ברגל זה מבאס נורא. כבר חשבתי שיהיה לי כמו שהיה ליפעת ואני אהיה בבית חולים שבוע
כשהמחנכת מתקשרת אלייך על הבוקר שתבואי לשיעור זה לא כיף. לא קמתי מבחירה. כנראה אני לא יכולה או לא רוצה לקום. תניחו לנפשי ותפסיקו "שאתם מלחיצים את הזה".
ועכשיו כאומרים מילים כאלה אני מחייכת בלב וצוחקת עליהם שהם לא יודעים. עכשיו גם לי יש סוד
ואני לא אענה לך בגלל מה שעשית. זה היה נורא ושברת המון
אנחנו נחזור להיות כמו פעם? כי אני סובלת מכל רגע שאנחנו לא ככה
השיא שלי בטריוויה זה שלב חמש. ואני תכף מסיימת המון מטמפל ראן שתיים. אני אלופה
ועכשיו כואב לי הראש
אני הולכת להתבסם היום. לא התבסמתי אף פעם נראה לי. אבל כן השתכרתי. בטעות. כשהייתי בת שנה. לא זוכרת כלום, תודה ששאלתם.
וזהו. חייבת לסגור
אהף כן, פרק שבע עשרה בגות'האם. אלפרד מת ואז מסתבר שהוא לא מת אבל הוא בבית חולים
ואני חושבת שהיום בערב אעשה את זה. שוב. והיא לא תהיה שם. אלא אם כן יקרה נס
רשימת הבקשות שלי לפורים:
ששלושתם יהיו מאושרים
שהיא תתחתן
שיהיו להם ילדים
שאמצא אותו
ושאני אמצא אותי האמיתית ואלחם עליה
זהו. עכשיו באמת להתראות
והלוואי שיהיה לכם ולי חג שמח
עד חצי המלכותפינג.
התפללתי עלייך, בדיוק מה שסיפרת לי שאת רוצה. ועוד הרבה דברים
וחמצוצים זה טעים תמיד. גדול קטן ובכל הטעמים.
וכל הכבוד על השמונים וחמש. וXD זה בכלל של שירה. כמה זמן לא שמעתי אותו ממנה
דוד גרוסמן הוא במת טוב. והכי כיפ זקנים. וריח של סוכר שרוף, או מושחם, זה ממכר.
בטח שאני קוראת לך תותי. את כזאתי תותי. והיה לי מטלטל וכואב איתך להרגיש את את מה שעברת.
ואת גיבורה. ואני חושבת גם כן, שתמיד אפשר להשתנות.
היי, אני צריכה להכיר את צופיה.
ושתדעי שאת שלי. ערב טופ
ואני התפללתי עלייך. המוןריעות
XD זה שלי מפעם
מה קראת שלו? ומה עם ניקולאס?
אני מצטערת שהיית צריכה להרגיש ככה בגללי
וצופיה מותק היא לא הפסיקה לפטפט במתיקות כל היום ולחבק אותי
אוך. רק אחד. אבל עוד מעט אני אקרא עוד בעזרת השם.פינג.
ניקולאס ביום ראשון מהספרייה. (תחי אביגיל. תחי ריעות. היי היי. ניצחתני אהובותיי)
לא לא. אל תצטערי.
הוא אשר אמרתי, אני לגמרי צכה להכיר אותה
|מתערב|הנסיך הקטן.
והכל הכל בזכותי |נרגש|
ואת עוד חייבת לי דו'ח
הכל הכל.פינג.
בסדר את. פחח.
אני אתן לריעות לקרוא ואצווה עליה לעשות את זה במקומי
פחח אתהנסיך הקטן.
זה עדיין לא פוטר אותך
אבל לא כפת לי שיהיו לי שני דוחות, אם את רוצה |נדיב|
|נועץ עיניים קרות|פינג.
|מגחך|הנסיך הקטן.
חשבתי שהבהרתי לך כבר שהפרצופים שלך לא מפחידים
אבלאבל מה קראת?ריעות
אני רוצה לשמוע את חוות דעתך
סימפוניית הזמן הקצרפינג.
לא. תקראי, ואז תגידי מה דעתך. את מנסחת את המחשבות שלי טוב יותר ממני
של דוד גרוסמן? לא קראתיריעות
אחפש בספריה
אבל זה של מתיה סיניוריני!ריעות
בכלל לא של ניקולאס או של דויד
לא, לאפינג.
מתורגם מאיטלקית. עצוב ורך ולא מוכר במיוחד
של מתיה סניוריני
יש לו שם איטלקי בהחלטריעות
ואת צריכה לקרוא עוד משו של דויד חוץ ממישו לרוץ איתו. לספר הדקדוק הפנימי יש סגנון אחר, מיוחד ולגמרי מדהים
הייתי עצובה פעם |מהורהר|ריעות.אחרונה
אמריעות.
אין לי כוח לערב הורים הזה. ואני צריכה גם ללמוד לבוחן של תיאטרון.
ידעתם שהתיאטרון התחיל ביוון העתיקה בחגיגות לאל דיוניסוס, שהוא אל היין? היה דו שיח בין המקהלה לאדם אחר, וזו ההתחלה של התיאטרון.
את הורה?קמנו ונתעודד
בס"ד
למה את צריכה כוח לערב הורים?
לא.
גם התלמידות נוכחותריעות.
אם כי זה היה עלול להיות ממש משעשע לארגן להםפינג.
לכולם ביחד?ריעות.
שרה ואופל עוד אחיות. אבל גורי, זהבה, אורי וגליה? הם לא אחים שלהן. והלנה בכלל אין לה אחים. רק בעל וילדים וגיס ובת דודה.
ואמונה ויהודה.
ושיר הלל עז עידן הראל וכל שאר עשרים האחים שלהם.
ואם התכוונת לקבוצה האחרת של הילדיםריעות.
אז זה יהיה בהתחלה משעשע. כשאני אחזור הביתה זה יהיה רק מוזר.
תמיד חשבתי שמשפחולוגיה של יקים זה מסובך..קמנו ונתעודד
בס"ד
אבל זה כבר מוגזם
המצחיק הוא שחלקם לא יהודיםריעות.
וכולם פרי דמיוני המקסים
האמת שזכרתי את שתי הראשונותקמנו ונתעודד
בס"ד
וכנראה שלא שמעתי על השאר, אחרת הייתי זוכר, לפחות במעומעם.
מאיפה אתה מכיר אותן ריעות.
מאיפה אתה מכיר אותן ריעות.
או לחילופיןקמנו ונתעודד
בס"ד
רק לפני פחות משנה
המון זמןריעות.
אז איך את זכרת?קמנו ונתעודד
אני לא שוכחת ילדות שליוו אותי תקופה ארוכהריעות.
אז אני לא שוכחקמנו ונתעודד
בס"ד
כמעט
הידד לפיליםריעות.
הי פילים |פתום נזכר| |לוקשור|הנסיך הקטן.
מאיפה אתה מכיר אותן ריעות.
|דומע|ריעות.אחרונה
אוףמעיין נובע*
מזל שיש מי שיעשה להם תעבודה.
כבר חושך ושיחררו את כולם, והוא בכלל חצוף נחתכתי מהחבלים האלה.
מחר מחר מוקדם בבוקר
שכחתי לפרוק את ההתרגשות גם כאןריעות.
קניתי מכונת פסטה!!! טובה ויפה ומתוקה ואהובה כל כך
הגיעה?? *בננית*
כן, אתמול. בפסח. וועעא שיגיע כבר מוצשריעות.
איזה משמח *בננית*אחרונה
איזה יופי תתחדשימעיין נובע*
את!!! 
אהבת ישראל!!
מחר, אם לא יבוא משיחירא ורך לבב
אז זה יהיה יום הכי עצוב בשנה.
כמעט כמו תשעה באב.
כי תשעה באב זה היום של הגירושין
ומחר זה היום נישואין של הגרושה.
גרושה, אבל מאורסת מחדשקמנו ונתעודד
זה מצחיק מה שתינוקות עושים לאנשים.מעיין נובע*
לגמרי.בן-ציון
מושכים להם באף, בשיער, משקפיים, אזניים... כל דבר אפשרי
זה סוג של רגרסיה ממש חזקה
כל אחד חוזר להיות תינוק ליד תינוקים, אז אצל הגברים זה הכי חזק.