וואי,יומנים נשרפים
שתדעו לכם שהדבר הקרוב ביותר לחיים-
זה מוות.

ראיתי את זה היום בצורה כל כך חדה.
תחשבו על זה,כל שניה ורגע של חיים יכולים להפוך בשניה למוות.
זה גלגל החיים.
מוזר כל כך שזה ככה.
כי זה דברים שהם קיצוניים כל כך אחד מהשני, אבל הם קרובים ממש.
זה אבסורד קצת.
משמח כששומעים על חיים חדשים
ומעציב לשמוע על חיים שנגמרים-מוות.
אבל הם דברים קרובים, שבהגיון הם לגיטימים.
פוף, זה מוזר לי.
והכל מבולגן לי עדין.
יומאחד אסדר את זה יותר טוב

בדיוק אמרתי למישהי השבוע שאני שבירה אז שתיזהר עליי.מגדלור באפלה
והיא הייתה בהלם כמה שניות מזה, כי אנחנו בכלל לא קולטים איך במחי יד אנחנו יכולים להפוך למצב צבירה ז"ל וזה נפל עליה בהפתעה גמורה.
זה לגמרי ככה.יומנים נשרפים
ומוזר שעדין אנשים מפחדים מהמוות בצורה כזאת.
זה דבר לגיטימי כל כך והפכו אותו למשהו נוראי.
זה לא מוזר.~תות~
אנשים מפחדים לעזוב את המוכר להם ולהיזרק לאיזה שהיא תהום בלי סוף.
זה כמו שחוששים מכל דבר שהוא חדש ולא מוכר. זה לגיטימי.
עלינו לנצל כל שניה פה. זה מפחיד כשאנו חשים שלא מיצינו הכל ולא סיימנו את מלאכתינו פה.
הייטל אורה
אדם שמאמין שאין מציאות בעולם בלעדי ה'. ולא משנה מה שיהייה הוא סומך עליו בעיניים עצומות, אין פחד משום דבר, אפילו לא מהמוות.
אז אני עדיין לא במדרגת אמונה הזאת מסתבר. אשרייך.~תות~


מצב צבירה ז"ליש לי סיכוי


זה נשמע חכם אבל זה חסר היגיוןהרועה


את יודעת?כמו הירח.

בדיוק מישי אמרה לי-

 

למה אנחנו לא בוכים על מישו שנולד כמו על מישו שנפטר?

הרי זה גם מעבר של נשמות מעולם אחד לעולם אחר..

 

שאלה חכמה.

כי כשמישהו עובר מהעולם שלנומעיין נובע*
לעולם אחר, הוא חסר לנו.
וכשמישו נולד, זה לא עצוב?כמו הירח.

הוא נפרד משם,

ויורד לעולם של שקר מוחלט.

 

זה יותר עצוב מאשר מישו שמת, ועובר לעולם שכולו טוב, לא?

אני שוב אומרת, העניין הוא החסר.מעיין נובע*
בתור בני אדם אנחנו מצטערים כשמישהו נעלם לנו מהחיים ולא כשמישהו מגיע אליהם. וזה טבעי.

אני חושבת שברור שלנשמה יותר טוב למעלה אבל היא באה לפה למטרה מסויימת ולכן זה לא צריך להיות עצוב. זה המקום שלה ברגעים האלה.
(אני יודעת.כמו הירח.

בעיניים של אדם ברור שאת צודקת.

גמאני חושבת ככה, כמו שאמרת- זה טבעי.)

 

 

סתם נותן פרופורציות.

כי בני אדם זה יצור אגואיסטייומנים נשרפים
כשנולד מישהו, זה טוב להם. זה משמח אותם
אבל כשמישהו מת, נעלם להם מהחיים זה חסר להם, זה מעציב.
הם פוחדים מהחסרון שיהיה להם
כנ"ל..כמו הירח.

זה ראש אנושי.

שונאת שהראש האנושי כזה עקוםיומנים נשרפים
ממכמו הירח.

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בטוח שיש לזה סיבה. לכל דבר הבריאה יש סיבהיומנים נשרפים
אבל יש דברים שאנחנו לא מבינים את ההגיון שבהם. לפחות אני

וממש לא, סליחה אם זה היה נראה ככה..
אני לא חושבת שזה נכון.מעיין נובע*
זה טבעי שנצטער ממוות.
אחרי שבנאדם מת יושבים שבעה, זה לא סתם.
ממ תגובה לשתיכןיומנים נשרפים
נכון.
אני אסביר, אני לא חושבת שמציאותי שנשמח ברגע שנשמע שמישהו קרוב אלינו נפטר כי עכשיו טוב לו למעלה והוא הגיע לתכליתו והכל. מצד אחד, זה משמח, טוב לו שם, לעומת זאת לנו הוא חסר ורע לנו שהוא אבד לנו מהחיים.
מצד ההגיון, אנחנו צריכים לשמוח כשאנחנו שומעים שקרוב שלנו הלך לעולם שכולו טוב אבל מצד המציאות זה לא יקרה, אנחנו בני אדם וזה קשה שיקרים לנו הולכים בפתאומיות ולא בפתאומיות מהחיים.
אז אנחנו נתאבל ונכאב את זה, כי זה כואב וקשה.
אבל שוב, למה אנחנו מתאבלים וכואבים?
כי לנו האדם הזה חסר, לנו רע שהוא לא נמצא פה. לו טוב למעלה, הוא יודע שעשה את תפקידו ופה זה נגמר וזהו, עכשיו הוא צריך ללכת והוא חוזר לעולם שכולו טוב.
אז זה אנוכיי מצידנו לכאוב את זה, אבל זה לגיטימי לגמרי, אז זה בסדר.


*כשאמרתי שהמוות זה דבר משמח, זה רק מצד ההגיון קל למימוש לא מצד המציאות*
מובן. מובן לגמרי.כמו הירח.

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

חח סורי שנדחפתיכמו הירח.


עכשיו אני מסכימה איתך.מעיין נובע*
הבהרת את זה יותר טוב ממקודם.
וזה לא רק לגיטימי לכאוב, זה אפילו הכרחי.
פשוט אני בטוחה שאם ככה נבראנו אז ככה צריך להיות.

ואת מדהימה אותי כל פעם עם החשיבה שלך,
לפני שנה נפטר מישהו צעיר שהכרתי וזה העלה לי את המחשבות האלו בדיוק ולקח לי זמן להבין את זה.
כן, צודקת. לא הסברתי את עצמי נכון מקודם.יומנים נשרפים
ממ זה הכרחי לכאוב, אבל רק אם תצליח לקום מהכאב.
כי כאב זה דבר נורא. ומהר מאד אפשר להתמכר אליו. צריך לכאוב עם ידיעה שצריך גם לקום ולא לשקוע בו.(תופעה שהיא נמצאת הרבה בקירבת מוות של קרובים)

ממ תודה.
אני בסה'כ מסכימה איתךהנסיך הקטן.
כשבנאדם חווה אובדן של אדם קרוב, הוא לא בוכה רק על כמה שיהיה לו עצוב וקשה בלעדיו. הוא בוכה גם את כל הרגעים שהוא ירצה לחלוק איתו בעתיד, את כל הרגעים שהוא היה יכול לחוות ביחד איתו בעתיד
אנחנו כואבים את החסר, את מה שהוא עוד לא הספיק לעשות.
ובדר'כ, כשאדם נפטר בשיבה טובה אחרי חיים ארוכים ומספקים, הרבה יותר קל להשלים עם המוות שלו. ברור שעדיין חסר, אבל כן שמחים בשבילו

לא הצלחתי להסביר את עצמי בצורה שרציתי.
אני כן מסכימה איתך על העקרון הכללי, אבל ממש לא מסכימה עם המילה אגואיסטים. זה לא אגואיזם, זה אנושיות
הצלחת להסביר את עצמך מצויין.יומנים נשרפים
הבנתי לגמרי מה את אומרת .
שוב אני אומרת, קל להבין את זה בהגיון לא קל לקיים את זה ולא נכון לקיים את זה במציאות.


אבל זה אגואיזם שהפך לאנושיות. לא בטוחה שלפני 3000 שנה התייחסו לזה כמו היום.
כיום זה לגיטימי ולא אגואיסטי, אבל יש בזה צד של אנוכיות. כואב לי שאבדת לי מהחיים ואני עצובה על זה וכאילו לא אכפת לי מזה שעכשיו טוב לך.
אבל זה לא באמת ככה. ברעיון רק, זה אגואיזם. היום זה אנושיות.
אני מדברת תאורתית לגמרי
לא הבנתי למה זה סותרהנסיך הקטן.אחרונה

זה ממש הגיוני להבין שעכשיו יותר טוב לו ועדיין לכאוב את החסר שלו.

 

זה לא לגמרי ככההנסיך הקטן.
וואי בחזרה.פינג.

אתמול הייתי בים ופתאום חברה שלי אמרה לי -

תחשבי על כמה שונים והפוכים הם במהות הים והיבשה, ובכל זאת ככה מתחככים זה בזה,

בלי איזה שטח ביניים. איזה גבול, גדר. פשוט, רגע אחד יבשה ובמשנהו ים.

 

ואני חושבת שזה בערך זה. היכולת של ההפכים הכי קיצוניים להתקיים זה לצד זה.

בדיוק ככה. נגעת בנקודה שהתכוונתי אליהיומנים נשרפים
היכולת שלהם להתקיים זה לצד זה ובכל זאת להיות שונים בתפקידם.
הים בתפקיד של הבולע- הרעוע
היבשה בתפקיד של הבטוחה- אמינה.
ושניהם בכל זאת ביחד ובכל זאת אנחנו נוגעים בשניהם במהלך חיינו.

רק שבעיניין חיים ומוות, לנו בתור בני אדם קשה להסתכל על זה ככה.
כמו אור וחושך. כמו טוב ורע. כמו כל יש מה שתחת השמש.אני77


נכון.יומנים נשרפים
בתוך הטוב ורע נכנס הצד של חיים ומוות.
אבל חיים ומוות הם מרכז חיינו, יותר מחושך ואור.
חיים ומוות זה הרבה יותר גדול מחושך ואור לכן גם יותר מפחדים מזה.
חושך לאור אם מתעמקים בזה, זה עצום. אבל זה לגיטימי, זה שיגרה.
חיים ומוות זה גם לגיטימי אבל זה עם הרבה יותר משמעות, עם הרבה יותר השלכות.
..זית שמן ודבש

איזה יופי:

בשורה למשרתי הקבע והמילואים

למרות שאת רוב הכתבה לא הבנתי.

..זית שמן ודבש

עדיין אסור

יש כלל ידוע, שאסור - מותר, ומותר - אסורGini

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

במקור, המשפט הזה מגיע משלט המציג הנחיהGiniאחרונה

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

חדשות מסעירות:אברהם יאיר שטרן

אסף גרניט: היד שלי שחורה בגלל האקסיות.

נציגנו נפגש הבוקר עם אסף גרניט ושוחח איתו על כשרות, קשיים כלכליים ועל הקעקועים אסף גרניט משתף ברגע של גילוי לב "קיעקעתי את שמה של חברתי, וכשנפרדתי ממנה כיסיתי את שמה, לאחר מכן קרה הדבר שנית ואז שלישית" וכך הפכה פרק ידו להיות שחורה...

חדשות מסעירות: - נסיונות פעילים

..זית שמן ודבש

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

אם לא היו יוצאים נגד וינטרבריו

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

..זית שמן ודבשאחרונה

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.

..זית שמן ודבש

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

אנשים לכו להצביעזית שמן ודבש

..זית שמן ודבש
עבר עריכה על ידי זית שמן ודבש בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 12:49

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה