& מאד אנוכי מצד בני האדם להיות עצובים כשמישהו מת. סה"כ טוב לו שם. אין לנו מה לבכות על זה הרבה, משום מה זה נטפס כמשהו עצוב. זה אפילו גובל ב'לא תחמוד'.
&איי, כואב לי עליהם מאד מאד. הם כל כך מתוקים.
עוד מעט זה כבר לא יהיה הם.
&הרב של האולפנה שלי מדהים. באמת. אף פעם לא שמעתי על דבר כזה, הקשר שיש לו עם כל אחת ואחת, מדהים. והיחס לכולן, והדאגה. וואו.
&"כלום לא עצוב, הכל כרגיל. כלום לא קורה פה כלום לא קורה פה", אביתר, היית אופטימי אז?
אולי זה סתם היה מצב רוח חולף.
&בני אדם, אל תדברו איתי. אני סכנה לציבור
&אני מפחדת. אני מפחדת. נחשפתי, הוא אמר לי ש..יואו יואו, בני אדם תפסיקו לקרוא אותי. זה אמור להישאר נעול עמוק עמוק.
&יש לי הזדמנות עכשיו ואני לא עושה איתה כלום. כלום. אני פשוט כלום אחד גדול.
&אני אוהבת אותו ממש ממש. ואני לא מעיזה לדבר איתו. ואני חייבת לדעת מה עובר עליו. הוא לא יכול להישאר ככה.
&מותק, אני איתך. את תצליחי. אני בטוחה בטוחה. זה יהיה בסוף לטובה. הלוואי שהיית רואה את זה. יש לי ספקות אם לומר לה להצטרף לכאן.
&אי אפשר לשרוד בלי אהבה, תמיכה, חיבוק, עידוד.. אז איך רוצים שאשרוד? וזה הרגשה תמידית לא משנה מה יקרה.
&אני קוראת ספר כואב ממש
&צריך להרגיל את הגוף לישון.
לישון בשעות שבני אדם רגילים לישון בהם.
&לישון בזמן הלימודים זה כיף. להגיד שאת לא מרגישה טוב זה סבבה. אבל כשמישהי באה ואומרת לך, רואים שזה לא כי את חולה, זה כבר דוקר. זה כבר מרגיש... יש לה מזל שאני אוהבת אותה
&כולנו חולים במובן מסויים. ואני לא אפרט על זה
&עם געגוע לא מתעסקים. אני למדתי את זה פעם. כשאומרים לכם געגוע, זה לפני הכל.
&כואב. כואב. כואב. איפשר ככה
זהו.
אסתפק בזה. יש עוד הרבה כאלה. אבל זה ישאר אצלי. וינעל שוב עד הפעם הבאה שאדממם.