פורום נסיונות פעילים (עמוד 7532)

וכל אחד יודע

שבתוך ארמון נעשה

רק רצון המלךך

|מתח| קעקועים שמוכרים  ב'הכל בשקל'

בס"ד

למה אני עצוב באדר? פויה לי.

שבת שלום, הגיע הזמן לעוף מפה מהר

האלה שעושים כמה פעמים נכנסו אליו... שעושים אותם מכאן.

ראיתי את זה אצל @ימ''ל לדוגמא...

תודה!

בדרך לבצפר שיחה עם אמא.

מגיעה לבצפר עם כעס, עצבים, דמעות.

תפילה.

בכיתה.

דמעות.

"המורה יצאתי להתפלל בחוץ".

בחוץ יש בנות מחייכות, צוחקות, שרות. ר"ח אדר היום.

אני בצד. מתפללת ובוכה.

ואז, אסמסים של אמא, ווצאפ עם אבא.

שיחת טלפון.

הודעה ארוכה מאבא.

הודעה ארוכה מאמא.

אוהב אותך,אבא.

אוהבת אותך המון, אמא.

ואני לא יודעת מה להגיב.

בכיתי. בכיתה.

חברות שואלות, עיינים מחבקות.

ואז היא הצחיקה אותי.

עשיתי 2 קוקיות, חולצה בתוך החצאית.

ברוכים הבאים למועדון החנונים.

והפעם אני שם

צוחקת.

מאז, יום מקסים שכזה.

פעילות כייפית ומצחיקה.

מורות זורמות

מנהלת  יקרה

ומחמאות של חברות. הן התרגשו מההברקה שהצילה אותנו, את הכבוד שלנו.

הרקדה עם שירים כייפים.

הנאה שכזאת.

רק העיינים ששורפות,

מזכירות לי מה היה היום.

מי שיש לו אומץ ..... שיכנס!! - הבדיחות של החבר'ה!!!

חודש שמח!! מהבדיחות של החבר'ה!

ב21:15 אחותי אמרה לי שהיא רוצה "לשוחח" איתי.

חשבתי שזה משהו קצר,

אז באתי והקשבתי.

כשראיתי שזה עומד להיות ארוך,

ביקשתי ממנה רק 10 דקות,

כי ידעתי שיש לי הודעה חשובה לכתוב למישהי,

וזה יקח לי קצת זמן.

ואז הודעה גררה הודעה,

ובאמצע עברנו כבר לשיחה,

ומתישהו באמצע השיחה,

בערך ב23:20 אחותי באה לחדר,

פתחה קצת את הדלת,

הרימה כתף,

"10 דקות" היא אמרה והלכה משם.

אחרי איזה שעה גמרנו לדבר,

כשהיה 00:20 והיא כבר רצתה לישון.

אבל זה היה טוב שדיברנו,

זה היה ממש טוב.

בקיצור,

זה היה ה10 דקות הכי ארוכות בחיי.

סיימנו מזמן

והכל מוכן

והספקתי ללמוד

ואני לא יתייחס לביקורת שאני יקבל, רק על צל"שים

ועבדנו הרבה

והיה נחמד

ואני עייף מדי בשביל ההלל

ואני מתחיל הכל ב-ו'

ולפני זה היתה חתונה.

היה מדהים!

רקדתי כמו משוגע

ועכשיו אני צרוד.

והיה מלא עיכובים שם,

חופה התחילה שעתיים אחרי מה שהיה כתוב

התחילו את הריקודים לפני החופה כדי שלא יהיה משעמם...

אבל לפחות לא היה חדר ייחוד, אז מיד אחרי החופה התחילו...

והחתן המתוק הזה

כמה אומץ יש לו.

היה דף שהוא תלה בלוח מודעות בישיבה

שמי שרוצה שהוא יתפלל עליו ביום חתונתו שיכתוב שם

אז הוא באמצע-סוף החופה

הקריא את הדף...

ואח"כ הוא פשוט התפלל מהלב על עמ"י,

ובכה וזה.. ממש יש לו אומץ.

והבנות בקהילה פה נייסניות יותר מדי.

אבל ממש ממש יותר מדי.

וואי, חייב לכתוב את זה,

עליתי על הסולם כדי לתלות שלט.

והסולם נשען על הקיר,

והייתי בגובה של 4-5 מטר,

ושני אנשים החזיקו אותו,

ואז הגיע עוד מישו ושלושתם פשוט משכו את הסולם,

והעמידו אותו אנכי לרצפה

לא מושען על כלום

רק בידיים שלהם

וזה מתנדנד

ומתנועע

וזה היה ממש מפחיד

פחד עצום. שאי אפשר לתאר.

ביקשתי שיחזירו אותי לקיר והם נענעו

אז אמרתי לעצמי:

אני ביקשתי, ואת שלי עשיתי,

ה' יחליט מה הוא רוצה לעשות איתי, אבל אין מה לפחד..

אז נשארתי ככה..

וזרמתי איתם.

ואז הם צילמו אותי,

והחזירו אותי.

אח"כ הבנתי למה זה היה כל כך מפחיד,

כי בסופרלנד לדוג', כשמפחדים - זה בקטנה,

כי יודעים שהכל מאוטח ואין מצב שקורה משהו,

אבל פה אני יודע ששוב דבר לא מאובטח

ושזה מאוד מסוכן...

טוב, תפילה....

בעיה שלהם.

עכשיו זה ייראה מגוחך.