פורום נסיונות פעילים (עמוד 7533)

בדרך לבצפר שיחה עם אמא.

מגיעה לבצפר עם כעס, עצבים, דמעות.

תפילה.

בכיתה.

דמעות.

"המורה יצאתי להתפלל בחוץ".

בחוץ יש בנות מחייכות, צוחקות, שרות. ר"ח אדר היום.

אני בצד. מתפללת ובוכה.

ואז, אסמסים של אמא, ווצאפ עם אבא.

שיחת טלפון.

הודעה ארוכה מאבא.

הודעה ארוכה מאמא.

אוהב אותך,אבא.

אוהבת אותך המון, אמא.

ואני לא יודעת מה להגיב.

בכיתי. בכיתה.

חברות שואלות, עיינים מחבקות.

ואז היא הצחיקה אותי.

עשיתי 2 קוקיות, חולצה בתוך החצאית.

ברוכים הבאים למועדון החנונים.

והפעם אני שם

צוחקת.

מאז, יום מקסים שכזה.

פעילות כייפית ומצחיקה.

מורות זורמות

מנהלת  יקרה

ומחמאות של חברות. הן התרגשו מההברקה שהצילה אותנו, את הכבוד שלנו.

הרקדה עם שירים כייפים.

הנאה שכזאת.

רק העיינים ששורפות,

מזכירות לי מה היה היום.

מי שיש לו אומץ ..... שיכנס!! - הבדיחות של החבר'ה!!!

חודש שמח!! מהבדיחות של החבר'ה!

ב21:15 אחותי אמרה לי שהיא רוצה "לשוחח" איתי.

חשבתי שזה משהו קצר,

אז באתי והקשבתי.

כשראיתי שזה עומד להיות ארוך,

ביקשתי ממנה רק 10 דקות,

כי ידעתי שיש לי הודעה חשובה לכתוב למישהי,

וזה יקח לי קצת זמן.

ואז הודעה גררה הודעה,

ובאמצע עברנו כבר לשיחה,

ומתישהו באמצע השיחה,

בערך ב23:20 אחותי באה לחדר,

פתחה קצת את הדלת,

הרימה כתף,

"10 דקות" היא אמרה והלכה משם.

אחרי איזה שעה גמרנו לדבר,

כשהיה 00:20 והיא כבר רצתה לישון.

אבל זה היה טוב שדיברנו,

זה היה ממש טוב.

בקיצור,

זה היה ה10 דקות הכי ארוכות בחיי.

סיימנו מזמן

והכל מוכן

והספקתי ללמוד

ואני לא יתייחס לביקורת שאני יקבל, רק על צל"שים

ועבדנו הרבה

והיה נחמד

ואני עייף מדי בשביל ההלל

ואני מתחיל הכל ב-ו'

ולפני זה היתה חתונה.

היה מדהים!

רקדתי כמו משוגע

ועכשיו אני צרוד.

והיה מלא עיכובים שם,

חופה התחילה שעתיים אחרי מה שהיה כתוב

התחילו את הריקודים לפני החופה כדי שלא יהיה משעמם...

אבל לפחות לא היה חדר ייחוד, אז מיד אחרי החופה התחילו...

והחתן המתוק הזה

כמה אומץ יש לו.

היה דף שהוא תלה בלוח מודעות בישיבה

שמי שרוצה שהוא יתפלל עליו ביום חתונתו שיכתוב שם

אז הוא באמצע-סוף החופה

הקריא את הדף...

ואח"כ הוא פשוט התפלל מהלב על עמ"י,

ובכה וזה.. ממש יש לו אומץ.

והבנות בקהילה פה נייסניות יותר מדי.

אבל ממש ממש יותר מדי.

וואי, חייב לכתוב את זה,

עליתי על הסולם כדי לתלות שלט.

והסולם נשען על הקיר,

והייתי בגובה של 4-5 מטר,

ושני אנשים החזיקו אותו,

ואז הגיע עוד מישו ושלושתם פשוט משכו את הסולם,

והעמידו אותו אנכי לרצפה

לא מושען על כלום

רק בידיים שלהם

וזה מתנדנד

ומתנועע

וזה היה ממש מפחיד

פחד עצום. שאי אפשר לתאר.

ביקשתי שיחזירו אותי לקיר והם נענעו

אז אמרתי לעצמי:

אני ביקשתי, ואת שלי עשיתי,

ה' יחליט מה הוא רוצה לעשות איתי, אבל אין מה לפחד..

אז נשארתי ככה..

וזרמתי איתם.

ואז הם צילמו אותי,

והחזירו אותי.

אח"כ הבנתי למה זה היה כל כך מפחיד,

כי בסופרלנד לדוג', כשמפחדים - זה בקטנה,

כי יודעים שהכל מאוטח ואין מצב שקורה משהו,

אבל פה אני יודע ששוב דבר לא מאובטח

ושזה מאוד מסוכן...

טוב, תפילה....

בעיה שלהם.

עכשיו זה ייראה מגוחך.

היה מוששששלםםםם הערב!!!!

כל הכבוד לכולם, לכל מי שמתנדב, תורם ועוזר, באמת לכולםםם.

איך היה כיפפ!!

גיטרה, בפארק בדשא.

שירים של ביני, הראל, שירי נשמה, קבלת שבת, קצת קררליבך..

פונדו

והם כ"כ חמודות!!

קצת אמונה, סיפורי מעשיות של רבי נחמן

מסילת ישרים

ושוב קצת גיטרה,

אוכל

מחשבות..

איזה פתיחה טובה לאדר!!!

הלוואי שיהיה אדר שמח

הלוואי

וואו.

ואיך אני שמחה שטוב לה!!

כי היא באמת אדם טוב.

והיא התקבלה לטהר!!!

היא בעננים

הלוואי שהיא תמצא את המקום שהכי מתאים לה.

אופפ רק שהיא לא קוראת אתזה..

ולפעמים צריך להפסיק לחשוב

זה מתסכל

וואי איזה טוב ה'!!!

מענייינים.

וזה היה טעות לספר לה. ובכללי אוחח 

אבל אוחח כזה טוב, של יהודים

מה קונים או מכינים לאח שמתגייס?

הלכתי לישון אתמול זתומרת היום במשו כמו 4.. לאמבינה בעצמי למה..בעצם כלמיני סיבות למינהם.
ראיתי אתמול כמה בנות שלא הייתי רוצה לפגוש. וזה היה מעצבן. ובעצם גם היום פגשתי אותם.
בזמן האחרון אני מייבשת אנשים וזה לאנעים לי בעצמי.(יש כאלה שנפגעים.)
אוף. משו הסתבך פיתום, וממש קשה לי עמזה.
והשעות שאני ישנה בהם נהיו ממש מאוחרות בזמן האחרון.
והרבה העירו לי עלזה שאני נראית כמו איזה לוידעת מה. בסהכ, קצת מעצבן לי..

מה לעשות שאיפשר להסתיר..?..

מתישו נראלי כל העניין של ה*** יגמר, ואז אולי יהיה יותר טוב, תלוי איפה נהיה. ואז אולי אולי החיים יהיו טובים.
למרות שגם עכשיו טובים ברוך ה'!

לא מבין כלוםלא מבין כלום.. רק מבין רק מבין שהכל זה לטובה..תודה רבה לך ה' יתברך על כל מה שאתה נותן לי.

יוואו. 
"קשה לי לעכל שזה אותו אני שככ מתבלבל.."

אתמול היה לי דיון עם איזה חברה.. ויש לה מחשבות ממש מוזרות..קצת לא מסכימה איתה.

אחרי התפילה וכלזה- היה בוקר מעצבן. היה חופר.

ואז נכנסתי לשיעור- הפסקה- ואז לא באתי לשתי שיעורים. והמורה התעצבנה כבר.מה אניעשה..

וגם חזרתי הביתה מאוחר. ומישי הסכימה לחכות איתי קצת..אז יופי.

ואני צריכה להפסיק לדחות מלאמלא דברים שאני צריכה לעשות.אחכ אני סתם מתבאסת.

ו..וואו. שמתי לב למלא דברים לאחרונה, לטובה ולרעה. אבל טוב שעכשיו ולא אחכ.

ויש משו שאני חייבת לומר למישי, אבל היא בטח תקבל אתזה בקטע אולי קצת נעלב, מה לעשות?..אוף. טוב, אולי אני אשלח לה הודעה..נראה כבר..

טוב, זהו.. לילטוב שיהיה..

כשאני צריכה לארוז, אפילו לטיפונת זמן, אני מורחת אותו ונהיה לי פיכס.

קבוע.

משומה לארוז עושה לי רע.

אני צריכה לעלות על הבעיה