אז אין שירים פה.
מכירים קאסל?
אז אין שירים פה.
מכירים קאסל?
זה ארוך לי מדי
כן. זה די ארוך.
גם אם הייתי יודעת שזאת סדרה שתשנה את חיי למוארים ומלאי אושר ומשמעות,
הייתי מתיאשת מראש רק בגלל האורך
מה שלונמך ובכלל!
ריעות.מה שלומך אהובה?
|מנקה קצת תלכלוך משמה| (באמת תותי את לא יודעת שרצפה זה מלוכלך? לא מתדבקים למקומות כאלו|נוזף|)
|מלטף|
|מלטף|
|מחבק|
|לוחש מילות עידוד כמו הכל יהיה בסדר ויעבור עד החתונה|
עכשיו זה בסדר?
אפשר להחזיר?
תישאר קרוב
לדחות ולדחות..אז התיישבתי לעשות, ואין לי עוד שמן לעשות אתזה...אבל סגרתי, כי ממש לא באלי...אווף עצות
כבשה



הזולה הנחמדת שמצאנו בשבת בבורמה?
וכמה אנשות שכנעו אותי ללכת לרב רונן...
לא שאלנו עדיין תשומר עם הוא דרוזי או ערבי...
ואחלה של דרך מצאנו לנו
הוא כל פעם דופק לי פרצוף כזה
כשאני פתאום בשער
בואי בשני איתי !
אוף.
אשכרה שבת בתל-אביב.
והוא דרוזיכבשההיי,אני ממש משתדלת להיות נחמדת
אבל אין לי כח לזה
שוב חוסר רצון להיות
חכי חכי שיגיע תורך
כשגרנו בבר יוחאי, אהבתי לבוא אליו...
עכשיו הוא מגיע אלינו פעם בשנה בערך![]()
נדנדה כתומה.

♥ לא מספיק להחליט פעם אחת. צריך לבחור אותו כל פעם מחדש.
♥ העולם הוא חלק מאינסוף.
♥ לשקר לעצמך זה לא יעיל.
♥ תמיד צריך לשאוף למעלה.
♥ למעלה זה כיוון, אין מקום כזה.
♥ אומרים שאין יאוש. מייאש.
תנסו לתאר את השמות האלה לפני שאתם קוראים את כל התגובות,
כאילו לפי השם.. מה שיעלה לכם..![]()
בנים:
*יצחק
*מעיין
*אופק
*דוב
בנות:
*טוהר
*הללי
*שיר
*נסיה
יאללה שוטו..
אבל נזרום..
יצחק - יחסית שקט, מתמיד, לא-גבוה-לא-נמוך, ילד טוב ירושלים כזה...
מעיין - היפר, חברמן, קצת גבוה.
אופק - נמוך, בלי בטחון עצמי, צולר, לומד מלא ולא הולך לו.
דוב - (@די"מ), ענק בכל קנה מידה, פרובוקטור גדול, חברותי, אמיתי ואידיאלסט.
אממממ... לא בקטע לתאר בנות....
הבנת נכון..יש לי סיכוייצחק- גאון ושקט.
מעיין- חולמני ואוהב טיולים
אופק- אחד שבועט בכל מה שהוא מכיר.
דוב- (קשה בלי זה נכון?.. @די"מ) אדם גדול קצת שקט וקצת מגמגם אבל מלא בתוכן פנימי.
בנות- אין לי מושג...
טוהר- מישי כזאת צדקת ועדינה
הללי- ילדותית משו
שיר- קצת חולמנית
נסיה- בנאדם מעניין
יצחק- גבוה ושקט
מעיין- בנאדם עם המון עומק
אופק- מעניין וחרוץ
דוב- שובב
אבל תכלס שונאת את זה, השם לא אומר כלום
#אין, פססות
#מסתבר ששנת בצורות בשירים
שיחקתי עיניים עם חתולה
אימא הן מותק.
וציפורים שטסות, וילדים,
מה עושים עם געגוע? ![]()
(נמאס באופן לגמריתי,
סליחה)
חפרפרתפורים עוד חודש ולא התחלתי לחשוב על איזה תחפושת קטנה
)
חפרפרתהתמונה הקטנה שמוצבת לה על השולחן בחוסר מעש.
התכשיט הקטן שבקופסא- שוכב לו ללא נשימה.
המראה המוצבת על הקיר- גם עליה לא מעיפים מבט.
השמש שכבר לא מאירה.
הצפורים תמו מלצייץ שירים עליזים.
דשא- המים זורמים בשקט, בעצבות
כנחל של דמעות.
גן השעשועים שומם.
כולם מסתתרים שלא לאבד את דמם-
תחת פיסת הגג שעוד נותרה.
כולם מסתתרים
אך לא תחת שכינתך, בצל כנפיך.
זוהר הרקיע, השקיעה-
כגלים חוורים המתנפצים בחול.
כל התקוות המסתתרות להן שם בשמי מרום
ללא כל הצלה, ללא נשימה ונשמה.
אך לפתע, אור הבוקר יעלה,
התקוות תפרצנה מסתרי המגרות,
וזוהר הרקיע יחזור להפיץ אורו בשלמות.
כך סתם, בתמימות.
והחרות, היא תשאר לעד.
לעד ולתמיד.
חשבתי שאפחד לא הגיב כי זה לא משו...![]()
אולי תפרסמי את זה בפרוזה וכתיבה חופשית?
חפרפרתאחרונהו.. תודה. שמחת אותי!
יענט, החמוד ידבר איתו בוודאות, לא יודעת עד כמה חניך שלי יפתח.
והמדש לשעבר לא בטוח יעשה אבל יותא חבר ששל החניך