בס"ד
יש גמרא מאוד מפורסמת בסוף תענית שאומרת (יכול להיות שאני לא מדייק, אני חורג מהרגלי ומתעצל להביא את הציטוט המדוייק) "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו ואומר "זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"".
וידועים כל הוורטים על כך שלמרות שבעולם הזה נראה שכל אחד מצביע לכיוון אחר, בסוף יתברר שכולם הצביעו אל עבר אותה הנקודה, או שבעצם במעגל כולם נמצאים במרחק שווה מהמרכז, וכן על זה הדרך.
אבל אני חושב שיש פה יותר מזה. בגלל שזה מעגל, אם כולם היו מצביעים באותו הכיוון, רק אחד היה מגיע למטרה, השאר היו מפספסים במידה כזו או אחרת ואחד אפילו היה מכוון לכיוון ההפוך לגמרי. ובעצם אי אפשר בכלל ששניים במקומות שונים יצביעו באותו הכיוון ויגיעו למטרה.
לכן מה שצריך לעשות זה להסתכל על כמה שיותר מישהו'ים כאלו, להבין איפה פחות-או-יותר המקום שלהם, ואיפה המקום שלי לעומתם, וממילא מה צריך להיות הכיוון שלי.
או בשפה אחרת, ללמוד להכיר את ההתגלות הא-להית בעולם, את הנשמה הא-להית, את נפש האדם ואת אופן החיבור הנכון בין שתי האחרונות לאור הראשונה.
ומילא, זו עבודה מאוד עצמית. אבל התורה, הפילוסופיה והפסיכולוגיה יוכלו לתת את הכלים לעבודה הזו, על סמך מה שאנשים אחרים כבר גילו על שלושת הנ"ל.