אני טובה כמו שאני
לאלאלא
אל תגידו כלום
פגומה שסועה
בתוך כל הטררם
אני הכי טובה ככה
פיו
מזל שאני תות
ולא מישו אחר
לומשנה,שחוגגים פשוט.
וואי המצב שלנו פשוט במתחת לרצפה.בערך בקוצה מינוס 6 או 8. אווופפ
חוגגים פתיחה של שנה דתית.
פשוט לא הדת הנכונה.
בהחלט מערבב.
בס״ד
שאם הם רק ילכו קצת מכות עם מדביקים המשיח יבוא בריצה...
כמו הזהות היגוסלבית של מאמן קבוצת כדורעף בליגה השניה של נרווגיה.
הם לא חוגגים שום דבר דתי אלא זה רק תירוץ לחגוג.
מצד שני נראה לי חלק מהטקסים שם זה ע"ז.
מבחינה דתית.
הבעיה שלנו זה הכפירה ויותר מזה האדישות ותרבות המערב. לא הנצרות.
אבל זה באמת משהו זניח.
הרבה יותר מדאיגה אותי הכנסת אמונות נוצריות לתוך היהדות, כמו למשל תוכנית 12 הצעדים.
מסכנה הפינג שנגמרה לה הפינג.
(אני לא יודעת אם זה כי היא נבונה או כי מכילה או כי משהו אחר,
אבל לדבר עם ריעותי אפילו שתי מילים גורם לי להבין אותי יותר)
העולם הוא לא איש, וצריך להתמודד עם זה בהתאם.
והעולם גם לא נוער. בין אם הוא חמור או סוס או כלום עגול.
לפעמים אגרסיביות איומה ותוקפנית מתבטאת בצורה סבילה.
זה לא ממזער את חומרת התוצאות שלה.
לא קל לי להתחבא מאחורי מילים מלומדות, ואם אני בכל זאת עושה את זה,
סימן שההתמודדות עם המציאות עצמה קשה לי באמת באמת.
ההשלכות ממקרה אחד למשנהו מסוכנות לפעמים,
ואפילו העדפת מטפורות מסויימות עלולה להיכלל בהגדרה הזו.
(אני נזכרת בתיאוריה של ג'ון גרין על הסדקים והחוטים. צריך ללוות מאביגיל שוב את הספר הזה)
אני חושבת שלכל אדם יש דרגת חשיפה מקסימלית,
וכל חריגה ממנה או אף התקרבות משמעותית אליה מזעזעת אותו. כמובן, מי יותר ומי פחות.
השאלה שלי עליי היום היא לא איך אפשר להיטלטל פחות, אלא למה נתתי לדרגת החשיפה שלי לברוח רחוק כל כך.
זה מכאיב מאד, בלילות או בשעות של שקט.
(במילים אחרות; זה מכאיב מאד בכל הזדמנות בה עליי לפגוש את עצמי,
אך אני אינני מצליחה למצוא את אותה עצמי)
ממוצע הציונים שלי השנה הוא 99.
רכשתי המון יכולות חדשות של ריכוז ומשמעת, שמעולם לא איפשרתי לעצמי לרכוש,
עקב היכולות שחנן אותי בהם אלוקיי, הגאווה, והעבדות לתוויות.
וזה הידד. אני תוהה רק מה איבדתי בדרך.
(ואיפה המוזיקה, האמנות, המרחב, המחשבות, הכתיבה, הבכי, הרגשות, הדרך שלי בעולם הזה)
ואם כל מה שנאבד מסתתר תחת ערימות אבק והכחשה, או שהתמוסס.
ליצור פינג חדשה יהיה קשה יותר.
(שבת, הבה!)
לבד
לבד
מפחיד לי מידי
נורא נורא ארוכים, וספוגים בדמעות שלי.
אבל זה עדיין לבד
כי מי שיכול להקים את עצמי בסוף זה רק אני.
לבד
~תות~חברות זה עם טוב
פינג.
~תות~

כאילו, עם גשם וחולצות רטובות, כי למי יש כח להיסחב עם מעילים ומטריות
וגם זה רק בגלל שאמא כועסת שאני לא שומרת על עצמי 
עם מתוק וטוב להפליא
אולי מקרצץ טיפה
אבל זו אמא אז מותר לה
וזה קצת מטריד אותי,
כי אני הרי כל הזמן אומרת עולם קופיף עולם לא איש עולם מאונש יתר על המידה וכל זה.
אבל אז יום שני הוא מחר.
איך בעצם אפשר לבטל את מחר בלי לבטל את העתיד כולו?
בס"ד
אבל היתה שבת מעולה. הבנתי כמה דברים נפלאים שהפריעו לי כבר הרבה זמן.
נשארו לי רק עוד שתי שאלות בערך, ואז הכל יהיה ברור.
רק מה שמוזר לי, זה איך אפשר להיות שמח בלי דת?
בס"ד
בחור יקר הסביר לי משהו נפלא. הוא אמר שאני שמח כשאני עושה מה שאני רוצה. בהתחלה לא הבנתי אותו, אבל לאט לאט הפנמתי כמה זה נכון.
בס"ד
הרי יש בתוכי כל-כך הרבה כוחות מנוגדים




נאאא,
זה רק כשיש הפסקות חשמל....
אבל עכשיו חברת החשמל "ערוכה" /News/News.aspx/313197
(כמו תמיד בלהבלהבלה)
~תות~אז כל היישוב חשו חוץ מכמה בתים שאחד מהם הוא שלי....
![]()
|מתנשא| |עף על עצמו|
היי!!! יש לי רעיון גאון!!!
מצעים עם עננים!! ככה אני אוכל גם לעוף על עצמי וגם להיות במיטה![]()

שבערך רק אני חיבבתי. אבל לונורא, העיקר היו נרות,
שהרי לצאת ידי חובת יומולדת אי אפשר בלעדיהם![]()
~תות~
)פינג.
~תות~אחרונהאני סך הכל רוצה את עצמי
ואולי
אלף ואחד ספרים חדשים
ולחזור לאותם ימים טובים שהייתי בהם ילדה טובה שלא מבריזה
ולשמוע שירים של קרן ורוני
ולאכול טוסט של אמא
ואת כל החברות שלי במקום אחד
ולראות איזה סרט מצחיק ושתכאב לי הבטן מרוב צחוק
ולשתות תה עם נענע
אוף
אני רוצה חיים פשוטים
~תות~
יוניסיפור מפחיד.
מאיפה התושיה להסתובב? זה גאוני! סחטיין!
אביגיל.אני משתדל לצאת (בטח בחורף!) עם נעל או משהו, אבל גם זה לא ערובה שלא להיתקל בשום דבר.
בס"ד
נמ מוזר
הבנתי פתאום מה הפריע לי
אבל זה בסדר
כאילו זה ממש לא בסדר
אבל שיהיה
אין מה לעשות
פעם היו לי אנשים
היום יש איש
הוא גדול מכל האנשים שהיו
הוא שווה הרבה יותר
ובכל זאת
יש בי געגועים לאנשים שאינם
כנראה תמיד יהיה שם געגוע
רק הנושא שלו ישתנה עם העונות
בס"ד
וזה לא נכון בכלל
יש לי פיתה
אז יש לי איש ויש לי אנשה
כל מה שחסר זה אסמסים בוקר אסמסים מידי חצי שעה ממישי שאכפת לה
מישי' מאפושו'