פורום נסיונות פעילים (עמוד 7652)

יש לזה מנגינה.

 

 

אני ילדה משועממת.

תאמצו כמה כאלה.

 

 

אני במצברוח מוזר רצח

הם בכלל לא מכירים אותי, מי הם שיגידו לי לקלף תפוזים.

אני כל היום עם חברות.

ואני בכלל לא לומדת כל הזמן. בכלל לא.

אולי בגלל זה 70 בהלכה.

אווו וגם אם יתעכב אני עוד אחכה

 

אני לא מסוגלת לחשוב על זה

שהתעללויות כאלה יבואו מצד מדינה שנקראת 'ישראל'?

איפה החלק של 'ישראל' נכנס כאן?

 

בכיתה א' המורה לימדה אותנו שיר -

"סימן לישראל, האומה הקדושה - רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים".

 

לא ממש רואה את זה.

אין דבר כזה חיים רגועים?

בלי לחץ

בלי מטלות 

בלי דאגות

בלי עצבים

בלי בלבולים

בלי חרדות

בלי כאב ראש נוראי

בלי בלגן

בלי תסכול

בלי מתח

בלי עומס

בלי פחד

בלי סיוטים בלילות

 

??????????????????????????????

 

אילו הם החיים? ולא ישתנו לעולם? 

 

מישהו......................................................................................................................................................! 

 

         

בס"ד

 

אז הכנתי משחק לתרגול ידע על ספר שופטים
sprojects.mycels.net/shimoneta/wellcomegame.aspx

זה הקוד כניסה למשחק  15114

 

אעא יצא מהמם |מרוצה|

אני מבין שאף פעם לא הייתי ואף פעם לא אהיה קשור לפה באמת

כל הגב שלי תפוס ממנה

צ'פחה שה' רק יודע מאיפה היא הביאה תעוצמה הזאת.

 

לא אוהבת צומותתת

בכלל בכלל לא.

 

ומדרשה זה הדבר הכי מושלם בעולם!

ואם הוא עם חברות שלי אז למה לא?!

יוו היה מושלם!

 

זה היה פשוט מגוחך כל כך איך שהחמשושיות הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח.

 

מזמן לא כאב לי הראש

פשוט מושלם לי שעכשיו הוא כואב.

אני עייפה כלכך 

 

ואי אפשר לישון בשקט בעולם הזה

ואתמול הלכתי לישון בארבע והיה לי קר

 

ויואו לישון על הרצפה בחדר מזרונים זה השלמות במיטבה.

יואו

אני רעבה 

וצמאה.

 

וישלי מלאמלא מסקנות

כמו שבגלל שהפכו את י' טבת ליום הקדיש הכללי בכיתי היום 

וכולם בכו

והרב דמע ונשבר באמצע הדברים.

היה טקס מפונפן מידי.

וכל זה ממש מיותר ומצד שני לא

כאילו

לאידעת

זה היה קשה ממש.

 

אני צריכה את יום שישי ממש ממש עכשיו.

ואז יהיה שבת. ויהיה שקט

ושיראל תשמח

 

יאא והוא נוסע לאומן מחר, מי היה מאמין

 

אני זז וזה פוגעעע
בלב שלי יש חור
שאי אפשר לסגור
אז אני רץ

אני בירושלים היום וקמתי בשתים עשרה ואני רעבה וכבר ימים שלא דיברתי עם אף אחד
שקט לי כל כך וזה בדיוק מה שרציתי

(אין לי כוח אפילו לגלל למטה)

ולא אכלתי לפני הצום כמעט בכלל כי סמכתי על זה שאני אשן כל היום

אני רוצה לסיים את השנה הזאת ולסיים עם הדוקו' הזה.

זה כלי מדהים.

אותי זה מרתיע.

אנשים רוצים לספר.

אני לא רוצה להדחף.

 

 

אבל אין לי ברירה.

מישהו מעניין רוצה להצטלם?

 

רק יום-יומיים צילום. ואני סה"כ בנאדם נחמד וחברותי [כשאני לא הולכת לישון לקראת הבוקר] אז אולי זה לא כזה נורא.

נראה אם ניחשתי טוב