פורום נסיונות פעילים (עמוד 7664)

i guess.

להתרגש בכללי מרגשות של אחרים בלבד זה לא טוב.

הרגש שלי נקבר עמוק יותר ויותר בכל פעם.

 

במיוחד הגעגוע, העצב והכאב.

שמחה יש לי משלי, אז לא נורא קצת מאחרים.

 

אבל... 

איך למצוא אותו?

איך להגיע לשם?

איך פותחים את המנעול הזה?

 

אני צריך עזרה.

בס"ד

 

אני חוזר לישיבה היום או מחר ומגיע הביתה שוב בר"ח ניסן..

אני חוזרת מחר בערב... אבל חוזרת שוב ביום חמישי..

החיים עוברים מהר מדי

לא מתאים לי בכלל

כאילו, בלי קשר לעובדה שזה אדר. זה פשוט מתאים לי כזה

דווקא זה יותר נחמד, כי ככה יש לי יום הולדת לבד (יש לי חברה שנולדה באדר א' ואני בב' באותו תאריך)

אפשר להתנחם בעובדה שעד שתתחתן לא תעשה שוב שטויות כאלה.

 

אחד הכללים הבסיסיים בבית, זה לא לא להעלות על דל שפתיך את המילה 'פסח' טרם זמנה.

.

אבל רק עכשיו התחילה השנה...

 

נס של חנוכה ^-^ ..

 

הלכתי לחידון תנך, והיו שם מיליוווווןןןןן בדיקות בטחוניות, והייתי עם שני אנשים שאני מכירה ואז באחת הבדיקות השוטרת או מה שהיא לא תהיה אמרה לנו "תעברו משם" ו-שם היו שני חוטים כאלו אדומים שביניהם עמדה עוד מישי שהייתה צריכה לעשות עוד בדיקה, ואני לא הבנתי שהיא צריכה לעשות בדיקה נוספת, והקשבתי לזאת שהייתה לפניה שאמרה "לעבור משם" אז פשוט התחלתי לדלג מעל החבלים ואז האנשים שאני מכירה סיפרו אתזה לעוד אנשים שאני מכירה וזה היה נורא מביך.... 

 

 

 

 

 

 

|מתחבא|

שמים לך מגבון על יד ימין כדי לבדוק שאין עלייך אבק שריפה....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הם לא יודעים שהאבק שריפה נמצא על יד שמאל

עדיין לא שמעתי על כזה דבר

אבל מחר את לא יכולה ואז אני חוזרת לאולפנתי העמוסה והמחורפנת.

כאילו, לא שאני שונאת את האולפנה או משו. אני מאוהבת קשות. אבל אין לי חיים כשאני שם.

אני צריכה לחטוף אותך משם לשבוע

ציינתי שמה שאני צכה ללמוד להבריז.

חוץ מזה, זה הסניף הכי גדול מכל הסניפים שבנות מהם לומדות באולפנית.

אם היה נעים הייתי אומרת לך ללכת לים בעכו |לבבות בעיניים|

אבל יהיה קפוא עד מאוד

פה בביתי.
או בירושלים בדרכי למדרשה הקדושה.

געגועים
|נקבר תחת העומס|

אני צריכה לשחנש איתך בדחוף
ואני מגועגעת מידי

אני לא פה מספיק
לעצמי

השאלה היא אם רצוי. האם זה מועיל.

 

לענ"ד שנאה מזיקה קודם כל לאדם עצמו.

לכן לא נכון "לחפש היתרים" לשנוא מישהו.

 

אני ממליצה לחפש בתוכך מה כ"כ מפריע באותו אדם, ובמקרה הכי גרוע למעט במפגש איתו,

אם את חושבת שההתנהגות שלו לא מתאימה לך.

 

(לגוף השאלה, אני גם לא בטוחה שמותר. אבל שוב, כפי שאמרתי, חבל להיכנס בכלל למקום הזה).

 

בהצלחה!

שהכוונה שאסור לשמור את השנאה בלב וצריך להגיד לו.

רמב"ן והרמב"ם בכל זאת לא דוגלים בשיטה הזו.

מתעב אותך בכל ליבי".

הכוונה היא שאם יש לך משהו על מישהו תגיד לו את זה ואל תשמור בלב.
אם מישהו פגע בך אל תשתוק אל תבוא אליו "שמע אחי אמרת עליי כך וכך וזה ממש ממש פגע בי והכעיס אותי"

ק"ו אם לא מתכננים לספר לו על כך.

 

חוץ משונאי ה'. אותם מצווה לשנוא.

ומה כתבת?

אם אתה רוצה, יש סדרת שיעורים של מו"ר הרב טל על עניין הנטירה, והוא נכנס שם לכל ההגדרות בעניין, לפרטי פרטים, כולל איסור שנאה וכו'.

אם כן, אשמח להפניה.. אולי אמצא זמן לשמוע, לפחות חלק.

מן הסתם זה אמור להיכנס לאחד הספרים. אשתדל לבדוק את העניין.

אמיתית אמיתית. כמו מהסרטים. כזאת שמבעירה את הבטן ומאירה את הלילה עד שאי אפשר לישון, כי גם כשעוצמים את העיניים הכל מלא באור החם והלוהט של השנאה והורידים בורקים מבעד לעפעפיים והעורקים פועמים --

 

שנאה כזאת היא הפך האהבה באמת, לא הפך כמו ההפך בין אחד לאפס, כמו אהבה ואדישות, כמו שאמר כאן מישהו - אלא המינוס אחד של האחד שהוא אהבה.

כמו אהבה, השנאה הזאת מעוורת, לא נותנת לראות דבר מבלעדיה, והיא נראית בכל מקום. אין דם מולך, יש שנוא, שצצליליתו ניבטת אליך מכל פינה, רודפת בכל רגע --

 

הלוואי שלא אדע שנאה כזאת שוב לעולם, שלא אראה עיניים שהיא ניבטת מהן, שלא אכיר אותה בי, ובטח שלא באדם אחר.

בהנחה שאני יודעת למה אתה מתכוון

אני פיתחתי שיטת התמודדות מעניינת מול אנשים כאלו, שמתחשק לי להטיס אותם לאנשהוא

במקום לשנוא אותם,

אני פשוט - מרחמת.

 

כי הם כלכך מסכנים, אם הם מתנהגים בצורה כזאת, 

אם הם לא יודעים איך מתנהגים בצורה אנושית.

חסר להם דבר כלכך בסיסי - ומה יש לי לשנוא אותם על זה?

הם פשוט מסכנים.

אז אני רק מרחמת עליהם,

ואפילו -

כן, מתפללת שיהיה להם יותר טוב, ויום אחד אולי הם יבינו את ההשלכות של המעשים שלהם.

 

אינלי כוח עוד לכתוב אבל ישלי המון מה להגיד בנושא

אז אם את רוצה, תשאלי

 

אומייגאש
זה מתקרב

בצפר

תיכון

יא

יב

 

את מה?

נדמה לי את המעגל הכביכול חסר מטרה הזה

את יודעת שקוראים לו גם חיים, איפושהוא

 

את הבירה הדולקת עוד מימיו של אברהם אבינו

את מטחנת האנשים הבלתי נגמרת

הסיבובים הסיבובים בכלא העגול העגול הזה

את הכלום שבלקום, שבלזוז, שבלעשות, שבלהיות, שוב ושוב ושוב.

את חוסר התוחלת שבקיומי העלוב, האנוס והמוכרח.

 

סליחה |משתתק|

אבל לא נורא העיקר זה שאנחנו יודעים מיזה אברהם אבינו בגלל כל ה"כלום" הזה..

והשאלה היא מה אני מועיל לבאים שנכנסים למעגל הזה..

להכניס באים נוספים למעגל האינסופי הזה?

אם זה היה נכון, זה היה כואב.

אבל

 

את חושבת שבאמת אין תועלת בקיומך העלוב, האנוס והמוכרח?

נראה לך שהעולם תוכנת ככה כחסר סיבה,

כחסר תכלית או מטרה כלשהי

כאילו אין תאריך שחרור מהכלא הזה?

 

(ולמרות ,ועל אף, גם אני ככה,

אבל לפחות אני יודעת

ואני יודעת)

 

 

הי 

אנחנו לא מתנצלים

במיוחד על לא דבר

 

בית חולים

בית עלמין

בס"ד

 

ועכשיו הוא גר/מול הבית שלו"

יא בוא נבנה לנו אוהל
משמיכת פיקה

מסכנה, הרגנו לך את השרשור

ניצלושים זה משהו

@ותן טל

 

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.2797338

בבריה"מ השלטון השתמש בכל הכלים שברשותו בכדי להשיג את התוצאות אותן רצה.

אנחנו בדרך הבטוחה לשם.

למה כולם שותקים?