פורום נסיונות פעילים (עמוד 7847)

פולין-V

רשיון-V

עבודה אצל אבא-V

לקנות גיטרה-V

לצבוע תחדר-V

טיול לצפון-V

כנרת-V

המון ים-חצי V

בני דודים-V

פלאפון-V

איתמר-V

להיות הרבה אצל חברות-V

תפילה ותהילים-V

 

זה ממש נחמד לראות שדי עמדתי במטרות של עצמי החופש

יא

אשא תפילה ימים שלמים, יהיו עדיי הכוכבים.

בא לי משחק שאלות
ויותר מזה, בא לי שכולם יחיו ביחד
אני אוהבת פתיחות. אני לא אוהבת גדרות שסוגרות על פתיחות. חבל.
בא לי לתייג סתם ככה אבל אני לא אעשה את זה
מותר לי לדבר
רק לזכור שאני לא של כולם
אני רק של עצמי. ואפילו אם אני חושבת שאנשים יקרים לי, להם בכלל לא אכפת

אתם חושבים שאם תישבר לי היד מישהו יבחין בי?
(בחיי, אני מתגעגעת ועבר רק שבוע)

וגם-

מתוך בדידות אני כותב
בתוך יאוש אני מתפלל
לה לה לה.
וכשזה לא עובר וכשנגמר הכח
אני הולך לשכב ולעצום עיניים
ולחכות ולחכות ולחכות
או כאבים ארורים נבזיים
אני לא נכנע בינתיים
לה לה לה...

בלחסן

נו, אנחנו מחכים כבר אלפיים שנה.

חיי!

ביום ראשון ראיתי סרט בשם חייבים לדבר על קווין. סרט מדהים ומזעזע. אני הייתי בהלם יום שלם אחר כך. בתחילת הסרט יש קטע שרואים את הדמות הראשית לבושה בבגדים קרועים, עומדת באמצע רחוב ומסביבה מליוני אנשים באותו מצב, והכל הכל מלא בעגבניות מעוכות ורוטב עגבניות וכזה לא מובן.
ואתמול, במקרה, גיליתי שיש פסטיבל כזה פעם בשנה בספרד אני חושבת. שזורקים אחד על השני עגבניות.

שיש לכם אפשרות לחזור לעבר (ולא משנה אם זה ללפני שנייה או לפני מיליון שנה).
לאן?

מי ישמע אותי בסוף היום

|עד כאן מכיר את המנגינה|

|פותח שירונט|

מי ינחם וירגיע?

רק אתה יודע

 

(אבל הלכת. עזוב)

---

מחפש אותך בפנים,

את כבר לא זאת שהכרתי

לא צריך לדבר על השתיקות,

אני רוצה לפחד לבד

לעצמי מספיק שיקרתי

כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות.

 

אל תפני לי מקום לצידך,

תתמודדי, אני הולך

תחייכי, את יודעת

אל תשמרי לי מקום חם לחזור

כשאהיה שיכור

תוותרי, את שומעת.

 

---

מי נהר זורמים, הבט

אלו הם ימי חייך

הם מימי חייך נשטפים בזרם

שמתחיל עם גשם ראשון.

 

מי נהר זורמים, הבט,

אלו הם פלגי המים

שיגיעו אל מדבר גווע

עם השקט שיבוא.

 

גם אם אשתה את כל הים

הוא לא ירווה את צמאוני

לעוד יום קרוב אליך,

לעוד יום בזרועותיך.

 

גם אם אשב מתחת שמש

לא ישרפו אותי קרניה

כמו ליבי נשרף בלהבות אהבתך...

 

---

היום הגדול

אבל אני עייף, אז קשה לי להיות נחמד בחזרה

חלילית זה שובבות.

מוזיקה זה רוגע,

שירים זה משמעות.

תינוק זה עונג,

ילד זה עדינות.

עץ זה צמיחה,

נייר זה ביצוע.

מילה זה עולם,

שיר זה בריאה.

חול זה רך,

אדם זה מסובך.

 

חבל שאי אפשר לשחק בחול, במקום בנפש האדם.

הוא כל שבוע נשבר וכל שבוע מגיע טכנאי.

עכשיו הוא אצלינו...

במקום להחליף לנו לחדש הוא כל שניה מתקן וזה אותו טכנאי מעצבןןן

זה סתם. זה אפילו לא באמת צריך להפחיד זה בסדר!!!
נכון?

שפכי כמים כמים ליבך כמים ליבךךךך

ובחושך הזה יש פתחים הרבה

יש פתחים הרבהה

ובחושך הזה יש פתחים הרבה

והאדם  

לא רואה אהה

כמה רחוק הפה מהלב כמה רחוק

כמה רחוק כמה כואב

כמה מתוווק

שפכי כמים ליבך כמים ליבך

שפכי כמים כמים ליבך כמים ליבךךך

ובחושך הזה יש פתחים הרבה

יש פתחים הרבה

ובחושך הזה יש פתחים הרבה

והאדם לא רואה

וכל החיים במרחב הזה

הולך מסתובב

וכל החיים במרחק הזה

בין הפה והלב

 

 

אחי יצא עכשיו מהבית.
מה ישלו לחפש בשעה כזו מחוץ לבית?!?!