פורום נסיונות פעילים (עמוד 8174)

בס"ד

זה כמו לשלוח מכתב בכתב סתרים בתוך בקבוק ולצפות שיבואו יצילו אותך מהאי הבודד

ולפעמים זה כמו לקחת את המושכות לפחות על הכרכרה שלך

אבל תמיד זה הורג עוד חלק קטן של תקווה

ומראה של שניצל וזה כל כך טעים |מאושר|

http://www.hidabroot.org/he/article/115889

?How long will this take

?How much can I go through

My heart, my soul aches

I don't know what to do

I bend, but don't break

Somehow I'll get through

Couse I have you'

And if I had to crawl

Well, you'd crawl too

I stumble and I fall

Carry me through

The wonder of it all is you

See me through

?Oh, Lord, where are you

Do not forget me here

I cry in silence

?Can you not see my tears

When all have left me

And hope has disappeared

You'll find me here

When everything I was is lost

I have forgot but you have not

When I am lost, you have not lost me

You have not lost me

שיר מדהים מדהים. והאנימה שהצמידו לו... והאנשים שבחרו. כתבתי עליו התחלה של סיפור. זה פשוט קסום ויפהפה.

זה אני

וזו את

עכשיו זה שנינו כאן

עם אותו המבט

יודעים מעט

רוצים מהר

ורציתי כל כך

לרוץ ולספר

אנ'לא מחזיק את זה בפנים

רוצה לעמוד, לצעוק מכל הבניינים

כמה עוד אפשר, לקרוא למה שיש בינינו אהבה?

כמה עוד אפשר?

צריך פה מילה יותר גדולה

כמה עוד אפשר

לקרוא למה

שיש בינינו אהבה?

את פה מולי

ואת יפה

בחיים לא הייתה לי כזאת הרגשה

עם יד ביד

אז לא ניפול

זה אני וזו את

מכאן, נוכל רק לגדול

זה רק נהיה יותר סוער

ואם זה חלום, אנ'לא רוצה להתעורר

ולא הרגשתי כך שנים

זה כמו תמימות של ילדים

כשאני איתך

את כמו השמש מעליי

אני אפרח בשלל צבעיי

באור שלך

חלק ממערך נוסטלגיה. כיתה ז'. בפעם הראשונה ששמעתי אותו כמעט בכיתי. כל כך ההרגשה שלי. מאז זה כבר הספיק להפוך ללא, וזה עצוב כל כך.

לחכות שיבוא הצלצול

כל החופש נעול שם

מחוץ לגדר

בדירה, על הרצפה

מתפזרות מחשבות לא טובות שצריך לסדר

שיעורים בפסנתר

לא פשוט להתמיד אל תגידי

למי זה עוזר?

כל הדרך לאט

קצת בשמאל, קצת ימין

ובכל זאת הגעת

מי היה מאמין?

ורצית שהעולם יידע

למצוא אותך, האבודה

בין כל המהומות

ומכל החלומות

הבנת כבר את הדרך

שאת לבד בתוך חידה

שלא תמיד יש מי שיבין

אבל הי, מי היה מאמין?

חלומות שעיניך עוצמות

לפעמים רק הבוקר חושף

ואתה כבר מתחיל להכיר את השביל

הקבוע בנוף החולף

זה יכול לעייף

כבר מזמן אתה כאן

ועדיין המשכת לרוץ

השפתיים אומרות רק הגוף לא מבין

ובכל זאת הגעת

מי היה מאמין?

ורצית שכל העולם

יראה שגם אתה קיים

בין כל המהומות

ומכל החלומות

כבר הבנת את הדרך

שלפעמים אתה נלחם

שלא תמיד יש מי שיבין

אבל הי, מי היה מאמין?

ועוד יהיו לך רגעים קשים, אז מה?

זה לא אומר שלא מגיע לך האושר

למה אף שמחה שלך אף פעם לא שלמה

אפילו אם שילמת ביוקר

תמלאי את עצמך בשמש

את צודקת

לא תמיד יהיה לך אור

תיקח אויר ותצעק עכשיו בקול

מגיע לי הכל

מגיע לי הכל

מגיע לי הכל

סוף שנה שעברה. תחילת תקופה. שייכות לפעם אבל בכל זאת חלק. כמה משפטים מקבלים עכשיו משמעות חדשה. שיר גאוני.

Mary, did you know that your baby boy would one day walk on water?
Mary, did you know that your baby boy would save our sons and daughters?
Did you know that your baby boy has come to make you new?
This child that you've delivered, will soon deliver you.

Mary, did you know that your baby boy will give sight to a blind man?
Mary, did you know that your baby boy will calm a storm with his hand?
Did you know that your baby boy has walked where angels trod?
When you kiss your little baby, you kiss the face of God.

Mary, did you know? Mary, did you know? Mary, did you know?
Mary, did you know? Mary, did you know? Mary, did you know?

The blind will see, the deaf will hear and the dead will live again.
The lame will leap, the dumb will speak, the praises of the lamb.

Mary, did you know that your baby boy is Lord of all creation?
Mary, did you know that your baby boy would one day rule the nations?
Did you know that your baby boy is heaven's perfect Lamb?
That sleeping child you're holding is the great I am.

Mary, did you know? Mary, did you know? Mary, did you know

נוצרי להפליא, נכון. בסדר. אבל הביצוע שלו מדהים והוא מלא בתום ורוך שהלוואי ויכולתי להגיע אליהם.

באשכרה אבא שלי נכנס הביתה: חג קדוש ושמח של גאולה לכולם וכו' וכו'...

לא להאכיל את הטרול...?

להציל אתכם

מעצמכם.

התחילו בתקיפה בספירה לאחור

3... 2... 1...

ארוכה ביותר הדרך לשכוח

|בוכה|

[הסמיילי חלש מידי]

[זה צריך להיות פה

על אף

שלא תבינו]

טיפול דרכו להוציא, לחשוף, לגעת

ויותר מכל לטלטל

זה כאב.

ברוכה הבאה לעולמי.

אני מצטער שזה כך

זאת הקללה - ברכה שלי

לדעת כאב, להבין כאב

ולחוש כאב של אחרים.

אני הוא משחיז הסכינים

רוצח ההגנות

אני הוא מפיל החומות

אני הוא האכזר שבבני האנוש

אני הוא זה שלא משנה כמה תדחיקי

לעולם לא תוכלי לברוח ממנו

אני הוא

דובר המתים.

לעיתים הוא חשב שזה יגמר, שיום יבוא וזה יפסק
באותו היום הוא הבין עד כמה השלה את עצמו.
האדם תמיד ירד לשפל חסר תקנה
והן תמיד יסבלו.
אין שמות, רק פנים
אינסוף של רגשות, כאב ודמים.
היא הייתה בת שלוש
והיא בת חמש- עשרה
היא בת חמש
והיא בת שמונה- עשרה
הוא היה בן שבע ורק רצה קצת לנסות
הם היו מקצועיים הם ידעו גם לתת מכות
עולם שמתהפך ונחרב באחת.




עיני-
דמעות חורבן
נעצרים מפחד.
ואין שום חיים
רק צל מפוחד
שנרדף, מעונה
שיגעון נחת
ואתה רוצה לצעוד ברחוב
ולדקור כל נער כל איש
שיבינו מהי דקירה
ואיך זה מרגיש.
שבכל עת שירגישו
את כאב הדקירה המאכלת
יבינו הם מה עשו
יבינו איך חיים למסך עשן הפכו.





״יש ששורפים את עצמם
כי הם מפחדים שאחרים יעשו זאת
ויש ששורפים את עצמם
מפחד שישרפו אחרים.



























[אני לא כועס
הזעם שלי הוא הרבה מעבר לזה
הוא זעם
שמגיע מכאב]

אילו רק הייתי הולכת למקום אחר,

אילו רק זה היה מישהו אחר,

אילו רק... ואילו רק...

היא התיישבה על אותו ספסל,

אותו ספסל מאותו יום ארור

חזרה אל אותו המקום,

אל אותה השעה.

והזיכרונות כמו רק חיכו 

לשעה שבה יוסר הסכר

שטפו אותה מאליהם,

בבת אחת ניתך עליה מבול

של שיטפונות.

לרגע חשה שהיא טובעת 

היא הייתה זקוקה לעוגן

היא ניסתה למשוך את עצמה בכוח

לצוף על פני 

להושיט יד זועקת, צועקת

אך שוב

כמו אז,

איש לא שמע.

שלום ילדה יפה,

הוא התיישב לידה

"אוף, רק זה היה חסר לי"

היא חשבה בזעף,

אפילו להתבודד קצת עם המחשבות

למצוא בשקט שבחוץ

את השקט שכה חסר לה בחייה

היא לא יכולה,

ומה למען ה' עובר על הגברים בעולם?!

הם עוד לא שמעו על הפטנט

הגאוני שנקרא דורדוראנט??

חשבה לעצמה,

בעוד זזה באי נוחות בספסל

מפני צחינתו.

היא זכרה את המגע,

היא זכרה את התחושה,

היא זכרה את היום,

והיא זכרה את השעה,

היא זכרה את צבע שערו,

היא זכרה את לחישותיו,

היא זכרה את כאביה,

ואת זכרה את תחושתיה

רק דבר אחד היא לא זכרה

למה היא,

שתקה.

--------------------------------------------------------

לאן את בורחת?! הוא שאל

בואי ילדה ילדה יפה

בואי ותעשי אותי מאושר,

ברגע אחד היא קפאה,

וההבנה החלה אט אט

לחלחל למוחה,

הצילו!!! היא צרחה בחוסר אונים

אך את הזעקה שלה

רק היא שמעה.

היא זכרה שזה הרגיש לה כמו נצח,

אף על פי שזה היה רק כמה דקות,

היא לא זכרה איך חזרה הבייתה

אבל היא כן זכרה שהתקלחה במשך שעות

ניסתה להסיר ממנה בכוח,

את ההרגשה,

שהיא מחוללת,

שהיא טמאה.

אבל לא משנה

כמה מים היא שפכה

וכמה סבון היא קירצפה,

ההרגשה נשארה

והיא עודנה נושאת אותה עימה

עד היום.

---------------------------------------------------

היא פקחה עיינים באחת,

וראתה שהשמש כבר שקעה מזמן,

ועתה נשארו בגן

רק היא, והנדנדה,

בהחלטה של רגע

היא בחרה להעלות עליה

מתנדנדת בחוזקה,

מנסה להתנתק

מעל פני האדמה

למעלה, למטה

למעלה, למטה

היא ממלמלת לעצמה

למטה, למעלה

למטה למעלה

היא לוחשת בדממה.

היי שקטה:

היי שקטה

היי לוחשת

היי בוכה

היי צוחקת

ילדה יפה ויחפה

הולכת, צוחקת

אל סוף יומה

התכסי בשמיכה

כסי ערוותך

מערומי גופך הביטי

חלף עוונך

בין רגע כחול

הפך לאדום

כניפוץ שברי כנפייך

כמו מקיץ מחלום

מי יתן לאדם עיינים

מי יסתכל ללבב

יבחין יחקור וינתח

את אושרך שאבד

דם ואש ותמרות עשן

עתידך לוטה בערפל

נחנקת מעשן חייך

נחנקת מאורו האפל

בורחת:

היא רצה בשדות
בורחת לא בורחת
בגיא, בנהרות
מצלילי הפחד

הצל שמתקרב
רוצה לחשוף לגעת
את נשמתה לערטל
ואת גופה לקחת

והחשיכה סוגרת
והדמעות חונקות
בחדר הסגור
היא קודחת

ונהימות הזאבים
שמתקרבים וטורפים
בעיינים רעבות
מביטים בצלחת

וברגע זה נגמר
אך בליבה נשאר לנצח
זיכרונות מאותו היום

וצלקות מדממות
נחרטו בדעת
הזיות, הזיות רק לחלום

סרן צבי (צביקה) קפלן הי"ד.

אסור לבכות ליד אחים קטנים.