סרן צבי (צביקה) קפלן הי"ד.
אסור לבכות ליד אחים קטנים.
סרן צבי (צביקה) קפלן הי"ד.
אסור לבכות ליד אחים קטנים.
אם לחיילים קרביים מותר
למה לך אסור?!
את כולאת את עצמך,
את חושבת שזאת חולשה בעוד זה מעיד על חוזק
הגוף והנפש חיבים להשתחרר אחרת
הגעש מצטבר בפנים
ותאמיני לי שבמוקדם או במאוחר הוא יצא
השאלה רק איך ומתי
הכדור הפעם
בידים שלך.
שאני חזק.
והם צריכים את זה, הם סומכים עלי שאהיה כזה.
אני חייב את זה להם
האשליה תתנפץ מהר הרבה יותר משאתה חושב
עוד הוכחה לכמה העולם טועה
בכי זה לא חולשה
זה כוח
רק מי שיודע מתי לשחרר ואיך
ידע גם להתמודד עם קשיים
ומכשולים שבטוח יגיעו.
אנשים נשברים,
לא מפני,
שהם חלשים.
אלא מפני,
שהם היו חזקים,
ליותר מידי זמן.
הגיע הזמן שבני אדם יפנימו זאת.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)