פורום נסיונות פעילים (עמוד 8183)

(איזה פסיכי זה ...)

והסודות נראים בהם כמו נחלים

מנסים למצוא את כל צבעי הקשת

עובדים קשה לבנות פה משהו במילים

ואת חי בזמן זמני ספור בלוח

ומנסה לשתות את החיים עדתום

בתוך כל אלה סך הכל רוצה לשמוח

ועל הדרך להגשים איזה חלום

אולי אחרי הכל תגיע לשמייים

אולי אחרי הכל תשמח מהחיים

תאמר תודה ותהפוך פתאום למים

ותצטרף לים הרחמיםםםםםם

ים הרחמים

סיימתי את היומן של ניקולאס ספארקס. נשאר לי החתונה, לילות ברודנטה והטוב שבי. חושבת שזהו. קראתי גם את נול מחוץ לזמן של דויד גרוסמן. על הספר הזה אני אצטרך לשבת שנים אבל אין לי אותו אז כנראה שזה לא יקרה. חבל. התחלתי את הנערה והחד קרן. קראתי אותו בחטיבה ועכשיו אני קוראת אותו שוב. לא ספר לילדות בחטיבה. ויש לי ג ם את הכלב היהודי ואת טוביה החולב (כנר על הגג). הוא של סבא של חברה שלי, כשקנה אותו כשהוא למד בישיבה. אז הוא בערך מלפני מיליון שנה. הוא צהוב ומתפורר ויפהפה. ואחרי כל זה אני אצטרך לקרוא את כל הספרים של דייוויד באלדאצ'י שאני יכולה להשיג, וגם את אשמת הכוכבים והמעניק וההמשך שלו, ועוד כל מיני ספרים מעניינים שיש בספריה, כך שיש לי הרבה עבודה. אני אל יודעת מתי אספיק הכל.

אני רוצה מכונת כתיבה כמו של פעם, גדולה ושחורה. יכול להיות נהדר להקליד באחת כזו. ואם כבר, אז גם פטיפון. וואו.

מצה עם אוכל. יאמי

והמון שירים יפים

ראיתי את כמה טוב להיות פרח קיר. כמה שייללתי בסוף, זה לא ייאמן. בכיתי נורא. ותכך ייצא פרק תשע עשרה של גות'האם. הוא כבר יצא בלי תרגום ואני מנחשת שהוא כבר ישנו בסרטיל. מישו ללא רימון ורוצה לבדוק בשבילי?

ויש לי המון דברים לספר אבל אני הולכת לאכול עכשיו (נחשו מה). לילה טוב

ורוח סחפה מפרש בודד בסוף הפכה אותו בודד יותר

ואז ירושלים. ואז הביתה. יום העצמאות באולפנא ואז כולנו נוסעות לקריה.

יום שלישי יהיה מפחיד מכל כך הרבה מובנים, תתפללו עליי שיהיה בסדר.

וגם יום הזיכרון |נושם| קשה בדיוק כמו יום השואה

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=13690

פרוייקס גיוס בהדסטארט לאלבומו ה-10 של אהרן רזאל. נשאר שבוע וזה ממש מתקרב ליעד

כדי להכניס שמחה בלבנו ביום העצמאות הבא עלינו לטובה, עלינו להבחין הבחנה ברורה בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל.

המדינה היא מתנת-אלוקים לעם ישראל, מתנה שניתנה לנו אחרי השואה האיומה. ואשר על ידי עצמאותה יכלה לקלוט את שארית הפליטה, ועד היום הינה מקלט לכל נידחי ישראל, וקהילות ויחידים מגיעים אליה מארבע כנפות הארץ: חיי החופש שיש לנו במדינה שלנו, מאפשרים לנו לבנות חיים של תורה ומצוות. לגדל ולחזק מוסדות של תורה ושל חסד ולחנך דור ישרים נאמן למורשת קהילות יעקב.

אכן הממשלה - נתונה בידי אדם. היא נבחרה על ידי ראשי מפלגות, היא צירוף של אנשים בעלי דעות שונות, דעות שבחלקן הגדול מנוגדות לנו, מנוגדות לאורח החיים של ישראל-סבא, לאורחות חיים של תורה ומצווה.

דין ודברים יש לנו עם הממשלה על שלקחה לעצמה את הזכות לוותר על חלקים מארץ ישראל ולמסור אותם לאויבינו בנפש אשר בכלל לא רוצים להשלים אתנו, אשר ממשיכים לרצוח, אשר ממשיכים לשבש את סדרי חיינו.

נמשיך בכאב ובזעם במחאה נגד מדיניות הממשלה, נגד ממשלת ישראל, ועם זאת נגיל ונשמח על קיומה של מדינת ישראל, נשמח על מה שנבנה ועל מה שהוקם, ועל מה שיבנה ועל מה שיוקם, נודה מעומק הלב לקב"ה על כל מה שנתן לנו עד הנה, ונתפלל ברוממות רוח שיחלצנו ממצוקתנו, שנהיה מוחזקים בארצנו ונטועים בגבולנו.

ביום העצמאות הבא עלינו לטובה, נתגבר על כל מה שמכאיב ועל כל מה שמדאיג, ונשמח ביחיד ובציבור בשמחת קיומנו, בתקווה ובציפייה לישועת ה' עלינו, כמובטח לנו מפי נביאינו, נביאי האמת והצדק.

(קטע מתוך ספרו של הרב משה צבי נריה זצ"ל "מאורות נריה")

מה שלומך, ידידיה? 

אתה רוצה לרשום משהו, ישר מהלב. אבל אתה מוותר על זה.
אתה יודע שאחרי זה יחליטו שאתה פרובוקטיבי או לחילופין מנסה "להפחיד אנשים"
ואז כולם חייבים להטיף לך.

נסיו"פ הוא פורום פח.

ולא, אני לא מנסה לעורר פרובוקציה.

התקבלתי לישל"צ!!!

בלי שמץ גאווה או משו, כע?


אין עלי! אני כזה מלך!!!

הייתה אשה כזו, שהרגשתי כאילו אני אמא שלה. וזה מעניין, כי אני הייתי בת ארבע עשרה והיא הייתה בת שמונים.

מאז שהיא מתה, כל הזמן אובדים לי הילדים שלי.

יש לי כמה ילדות, שאני אוהבת אותן נורא, אבל אני כבר לא יודעת לעזור להן. לאן נעלמו לי המילים שלי?

להיות אמא רק עם מילים זה לא טוב.

אז אולי טעיתי כל השנים האלה.

והיא צדקה לכל אורך הדרך, אז איך זה שהיא טועה כל כך?

יום אחד יהיה כאן שקט. אני מקווה. אבל כולם אומרים שלא. אז אני שוב טועה.

יש שקט, איפה שהוא?

למות ולא לשקר?

לשקר ולא למות?