בס"ד
... לשלוח כלום.
זה גם עוזר לפרוק, אולי אפילו יותר מלשלוח, וגם מספק תרגול נוסף בענווה. כאילו- לא באמת צריך שכולם ידעו את הדעה שלך, תפנים את זה סופסוף
לפעמים זה מקל קצת לכתוב הודעה/תגובה ארוכה ואז למחוק אותה ולאקשה קשה
בדיקהLightStar
הלכות שבת זה ה"גנרל חורף" של הרמב"םקשה קשה
בס"ד
אתה יכול להתחיל בבליץ, 3 פרקים ביום, ולגמור את המדע ואהבה תוך חודש. ואז כשאתה מגיע לזמנים... שלושים פרקים, כל אחד איזה שלושים הלכות, ואיזה הלכות! כמה פרטים! רק על זה אתה מתעכב חודשיים...
פסדר. עברנו את פרעה...
ואת אחשוורוש...ג'ינג'י
כן באמת חששתי שקצת מגוחך לכתוב ככה על הרמב"ם, אבל זו התחושהקשה קשה
אחי הכל בסדר...ג'ינג'יאחרונה
"את מה זה שואב?"...חבר'ה השעה 12 !!!!.. מזיזים את השעון היום!מיכל =>
בשעה 2 מחליפים. עכשיו עדיין 11גיברת פלסף.
באמת?! 
אחלה!!!..מיכל =>
(איך פתאום כל שעה חשובה 
.........זה משנה הכול)
נכון. עכשיו 23:13.סמיילי...
פחות שעה לישון
reut13אחרונה
סתם חבלהנסיך הקטן.
תפקחו את העיניים תסתכלו סביבנדנדה כתומה.
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד החורש יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות.
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאווד.
אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם כדאי לצעוד.
בשדה ליד החורש יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות.
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאווד.
אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם כדאי לצעוד.
אנשים טובים באמצע הדרך אנשים טובים מאוד...מיכל =>אחרונה
(מזכיר לי הרבה דברים 
)
זיכרונות זה דבר כואבלב שבור!
היא תפסה קריזה...מיכל =>
מזה ...מתיחה?
מטומטמים. שטות
נו, באמת.הרוזן!
לא אהבתי.
חחחחחח כאלה אהבלים. אשריו איזה צדיקדורשת קרבתך
שמעתי, וליתר ביטחון שמעתי עד הסוף.מחכה לשקט
החיילת פעלה ללא דופי ואלא שיצאו מטומטמים זה דווקא "הקול היהודי"
השוטרת צודקת לגמרי בכך שלא יתכן ךעשות דבר כזה דרך הטלפון כיון
שמישו יכול להתחזות למישהו אחר.
בנוסף לכך הדרך שבה הוא מדבר כמו "ב"ה אני לא חייל"
"אני לא יודע למה הוא אמר לי לעדכן אתכם בשינוי כתובת"
ובכללי השיחה עצמה והסגנון שבו הוא מדבר גורמים לזה לחלוטין
להישמע כמו מתיחה ולכן היא ענתה לו בציניות דברים עמו:
"מה המספר של אלוף פיקוד העורף" ו"מי זה אלוף פיקוד העורף"
אתם יודעים כמה שיחות-מתיחה מקבלים במשטרה ביום?!
אין להם זמן להתייחס בצורה רצינית לשיחות שכאלה, אם יש משו שנשמע לא אמין
במיוחד בשיחה כמו זאת מובן וברור לי לחלוטין למה השוטרת "סיננה" אותו.
מחילה אבל הקול היהודי פשוט פתאטים ברצון שלהם להשמיץ אץ המשטרה.
(לא שהכל שם מושלם, ממש לא! אבל בחייאת לאיזה רמה יורדים...)
נכון, יש הרבה מטרידים.לך דומיה תהילה
ונכון, הוא בסך הכל עשה מה שצריך להיעשות.
הייתה אי-הבנה במערכת שהביאה לסיטואציה מצחיקה.
הייתה אי-הבנה במערכת שהביאה לסיטואציה מצחיקה.
אולי אני חסר חוש הומור לחלוטין,מחכה לשקט
אבל באמת שלא שמעתי בשיחה הזו שומדבר מצחיק...
האמת?לך דומיה תהילה
זה פשוט די אופייני לסגנון המענה של כל מיני מוקדים... כמה שזה חבל...
כנראה שזה לא רק הקול היהודי שיצאו מטומטמים.יהודי!!
~שירוש~אחרונה
בוקרריעות.
סתם כי בא לי
אז קודם כל. קראתי כמעט הכל פה אבל להגיב להכל ייקח לי שנים ואין לי שעות, אז כשאחזור הביתה מחר אני אענה על הכל כי יש לי המון מה להגיד
וואו. שלושה ימים שלא הייתי כאן, והמוני שרשורים חדשים ואנשים חדשים ועניינים חדשים.
אפשר שתסבירו לי על העניין של נגד דיקטטורה? כמה העניין רציני וכמה לא? לא הצלחתי להחליט.
אז ממה להתחיל את כל שלושת הימים האלו? מה מעניין בכלל?
אז ככה. קמתי בחמש וחצי ביום שני. חמש וחצי! |מילל| ארזתי והתארגנתי מהר והלכנו להעמיס. ואז הייתה נסיעה נחמדת ואוכל ומסלול שעשיתי פעם אז היה נחמד נורא. הייתה מדריכה חמודה להפליא והכרתי מלא צמחים חדשים טעימים וגם מרבה רגליים אחד. שחור עם צהוב בצדדים. ואכלתי מלא. ואז כשסיימנו הלכנו לבקר את בן גוריון ואשתו פולה בקברים שלהם. יש להם קברים יפים. כזה אני רוצה. פשוט, לבן, רבוע. והלילה היה נחמד אבל התעוררתי מיליון פעמים בערך והיה קפוא. וקמנו בשש והלכתי עם השק"ש עד לכיור כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים וכשחזרתי התארגנית מהר ואכלתי והלכנו למסלול. ואני הייתי במסלול של המיטיבי לכת ועלינו על הר גבוה ותלול בצורה מפחידה ואחרי עשר דקות התיישבתי בצד ולא יכולתי להמשיך והרגשתי נורא ובקושי יכולתי לדבר ואז הקאתי וירדנו אני ועוד כמה בנות חולות. והלכנו שוב לבן גוריון לחכות שיגמרו את המסלול. חיכיתי שם, עם עשרים אחוזי סוללה, לבד, בשמש, שש שעות וחצי. זה המון! המון המון! שש וחצי שעות של כלום. אבל המצאתי משחק חדש: יושבים בכל פינות, וכל פינה חווים לפי כל החושים האפשריים. ראייה ושמיעה ומישוש וריח. אתם יודעים כמה שעצים משפיעים על הציוץ של הציפורים? והיו המון ציפורים. וזהו. בחמש וחצי באו לאסוף אותי ונסענו לאיזשהו פארק. והיה אוכל טעים אבל לא צמחוני בעליל אז אכלתי חסה ולחם. וטחינה, חשוב. ואז היה קפוא נורא ובמשך שעה וחצי ייתה הופעה שלא תוכננה טוב בכלל, וחבל. כי לביני יש קול טוב. ואז נסענו והגענו לאולפנא ומקלחת ונרדמתי בשניות. והיום קמתי בתשע לגמרי לבד, והתארגנתי והלכת לארוחת בוקר ואז היה ביולוגיה ואז אנגלית. ואז שעתיים מתמטיקה אז הלכתי לחדר אבל אושרת רצתה לראות סרט שהייה לי בפלאפון והיא די שדדה לי את המיטה אז אני יצאתי לספה בחוץ עם ספר וגמרתי אותו. המסע המוזר של מר דאלדרי. ספר נפלא, אם כי יש בו משו שהפריע לי קצת. לוידת מה זה היה. ואז היה אוכל ואז הייתי עם ג'ני מלא. ותקשיבו. היא חתולה מקסימה. ואז שטפנו את החדר אוכל ואז את החדר והיו לי מלא בגדים בארון ועכשיו כולם ארוזים ומוכנים לנסיעה הביתה. וזהו. הנה אני כאן
והורדתי את רחוב ג'אמפ 22. הלוואי שיהיה יפה
לפחות אני יודעת שהיום בערב יהיה אוכל טעים, כי הצהריים היה מזעזע. וגם הבוקר כשחושבים על זה
מה עוד? אה כן. לקחתי לפסח את דם האולימפוס (ניקווו♥♥♥) ואת הגן הנשכח. תהילה המליצה לי עליו אז הלוואי שיהיה יפה.
והכרתי חתולה חדשה אבל היא נשארה אצל בן גוריון 
היא גדולה ויפה וקוראים לה אליזבת'. זה מדהים איך שחתולות משדרות את השם שלהן. אבל לא כולן. רק כאלה שאוהבות אותי.
יואו. מכירים את הסרט נוח? עם אמה ווטסון ולוגן לרמן ועוד כמה שחקנים שאני לא מכירה. זה. היה. סרט. מושלם. בכיתי וצרחתי וצחקתי ונאנחתי וזה היה כיפ כל כך. והבנתי. הכי כיף לראות איתי סרט בפעם השניה, כשאני עוד לא ראיתי אותו. אני מגיבה יפה כל כך למה שקורה
וזהו לסיפורים ושטויות. עכשיו לרגיל שלי
|נושם עמוק|
עד מתי נהיה מוזרים ככה, מזגזגים מתנודדים כמעט נופלים.
מי עולה ראשונה, זו אהבה הישנה
פעם ראשונה שזה רציני מזה כמה חודשים. כמה שזה כואב, זה ממלא תקווה
כמה אני רוצה שתהיי איתי ואני אחבק אותך ואלטף אותך ואמלמל לך מילים.
כמה אהבה יש אצלי בלב
החלום כמעט הכי גדול שלי: תיק כמו של הרמיוני. שיהיה בו מלא מקום לשים בו הכל, אבל הוא יהיה קטן ונוח ולא כבד
מרגיש כאילו כתבתי אבל אני לא
חברה מושלמת וככה
מהוככה הזה עלתה לי גלידה בראש משומה, ומגלידה המוח שלי עבר ישר לחברים של ברני. מה?
אני פשוט צריכה את כל המידע שיש בעולם אצלי בראש
אז עדנה תפסה אותי באמצע המסלול. היא חמודה לאללה. ואני צריכה לגשת אליה למשרד אבל לפני כן אמא צריכה לדבר עם חן וגלית וזה בטח יסדר את זה. אבל נחמד שנפתח ערוץ תקשורת
קוצים. זה כל מה שנשאר בי. הפרחים שאת נתת לי קמלו בינתיים (הלוואי שלא אבל זה כל כך מה שאני מרגישה ממך)
שק שינה זה כזה דבר לא נוח.
אני אוהבת את שיעורי אנגלית. אבל המורה המעולה שלי לא תמשיך בשנים הבאות זה כל כך מבאס ומרגיז ולא מעורר חשק
העיקר שיש לי פטור ממתמטיקה 
ואני חושבת שאין לי שום דבר לומר בהרהורים
יותר מדי סמיילים עצובים
אני רק בלעדייך
והלב הזה שנשרף
הלב הזה שנגמר כבר
מג"ר
אוי לא הלוואי שלא
איך אפשר להיות כל כך חסרי רגישות? מילא לילדה אחת כמוני, אבל מה עם כל השאר?
ועוד אין פרק תשע עשרה בגותהאם. הוא בכלל לא יצא. ואני במתחח
מישהו יודע איך קוראים לסרט silver falls בעברית?
ויש מחר מלא שעות ריקות שזה משו. ואני יוצאת כבר באחת וחצי כי אני נוסעת לציפי
שיר מצמרר 
קשה לי לשמוע אותו
רעיון עצום. מחברת התייסרות. כמה שירים וקטעים וחלומות
הלנה בונהם קרטר היא שחקנית עצומה. עצומה. ראיתי אותו בשלושה תפקידים שונים, ותקשיבו. היא שחקנית מצויינת
ואתם יודעים. מצויינת זו מחמאה ענקית אצלי. למקצועות ותרבות רק
טוב. שבוע הבא אני נוסעת אלייך לקחת אותך לאנשהו תגידי לי את. רק תפני לך יום. ואי אפשר לתייג כאן ואני בכלל לא בטוחה שתקראי את זה. אבל אמרתי לך בווצאפ אז אם את קוראת את זה, שתדעי שזה היה באמת
אני גוועת ברעב. ויש אוכל עוד שעתיים. ושון סגור. ויש לי פה רק קורנפלקס אבל נמאס. הצילוו
וראיתי ביום שני פינה נהדרת על שפת אגם. תהיה לי פינה כזאת בגינה הענקית
ומי שרוצה לראות חצר יפהפיה צריך לבוא איתי למאחורה של הבית של ציפי. זה ענק ויפה
עוד שניה פסח. וכשחוזרים יש בסך הכל חודשיים וחצי. ואז חופש. ואז כיתה י"א
צופיה מותק |מאוהב| הילדונת הזאת היא פשוט משו מתוקי מקסים יפהפה
וזהו. לא נתעלל במי שכן רוצה לקרוא את זה. נכון?
רק חבל לי על ההרהורים
ערב
צהרייםפינג.
לפעמים אדם לא שואל שאלות כי הוא מפחד שישקרו לו.
לפעמים, הוא לא שואל כי הוא מפחד שיאמרו לו את האמת ורק אותה.
לפעמים
אני מהרהרת
כמה מעט נותר מהאדם שהייתי לבד מזכרון היותו.
אבל זיכרון, הוא בסך הכל צורה מסויימת של סבל.
הזיכרון שלי, למשל, מספר בעיקשות שכך היה
אבל הבהלה הפנימית והגאווה הפצועה מסרבים לסגת. לא היה.
ואני יודעת, שבסופו של דבר הזיכרון שלי ייכנע.
אני יודע לברוח. לשמור לעצמי את הכוח.
יודע מה אני אינני. ושאבי לא ישוב לחבקני.
יודע וכואב.
מרפאות חוץ? דה? בוקס בבטן.
לבדינג.
שתיקה שתיקה שתיקה עד קצה האופק
אתמול הבנתי את מיכל ותפארת לראשונה בחיי.
אלף מילים ואלפיים חיבוקים וגיטרה וסידור ודמעות שחלקנו לא גרמו לי להבין אותם כמו המכה של אתמול.
כי להיות כמוהן זה אומר להיות נשלט. אחר. מושפל.
וזה אומר לעולם לא להיות לבד.
אחרי שכל כך נפגעתי נתקלתי במשפט הזה, שמערבב בי גלי התנגדות.
"אי אפשר לשנוא מישהו כל כך, קודם שתדע מהי ההרגשה כשאוהבים אותו עד תום"
ואני יודעת שהגאווה הפצועה שלי עיקשת מאד.
אבל בסך הכל, זה מסביר הרבה.
אני לא אומרת שהמעשים שלו שגויים, אבל הם לא בהכרח מוצדקים.
בסופו של עניין,
אנשים הם לעולם לא מי שאנחנו חושבים שהם.
חשוב לזכור.
הכל לטובה, היא אמרה לי בקול רועד.
אבל זה לא אומר שקל יותר להרפות.
ואני. אני יודעת טוב הרבה יותר מאחרים מהי ההרגשה כשמישהו אחר בוחר במקומנו
בשעה שאנחנו ראויים מספיק לבחור בשביל עצמנו.
ראויים מספיק לבחור בשביל עצמנו.
אם אתה קיים ובנוסף לכל גם מקשיב,
שים לב לפנים הריקות שלה
שים לב.
ואם הגעתם עד פה
אזי עימכם הערכתי הכנה. היו שלום והשתדלו לחיות את הרגע
כי כמה קלישאתי שיהיה המשפט הזה,
מחר ואפילו רגע או שניים אחרי זה לפעמים כבר מאוחר
|חיבוק|טופי תותאחרונה
הרבה דברי חכמה אמרת.
היו שלום אומרים אנשים לפני שנפרדים, ואת- הולכת לאנשהו? אם כן, ספרי לי על זה.
פעם ראיתי משפט- חיו את החיים, כאילו אין הזדמנות שניה.
זה טיפונת יותר מעודד...
אוהבת אותך, פה בשבילך. (גם כשאני רדומה
)
נגד הטמטום לא יתמודדו בבחירות החוזרותנגד הטמטום
מעבירים את התמיכה למפלגה שתפעל נגד המאבק המטופש שנקרא "נגד הדיקטטורה"
נשמח שתהיה מפלגה כזאת.
gfregdsgrrfbהמצב חסה
אנשים שמשנים ניקים. שאתם מתחילים שיחה תעדכנו מי אתםשטות
אחחחח ריח החופש.....תענוגאושר תמידי
העם בחר. מחש. כנסו!!!הכל מבחוץ
אנחנו חייבים את הקול שלכם כדי להשקיע ולהשפיע! אתה מצביע!
כי המחר שלנו!
העם קבע: מחש.
"אתה לא מפחד?"נושבת באויר
"אני?! מפתאום..ואתה?"
"אני?! אני מת מפחד.."
|בום של טיל|
|אביחי קופץ|
"תרגע סה"כ פצמ"ר.."
"והיא אמרה לנו לא לדבר איתך!"
"מה ? למה?? "
"כי אתה שבכניק!"
"קובי, מה זה שבכניק?"
"לא יודע"
