פורום נסיונות פעילים (עמוד 85)

צחקתי בקול

ההסבר המפתיע של נתניהו לפוסט המסתורי: "4=1+1" - כיפה

זה מהקמפיין של הליכוד😅
חשבתי שזה משפט מוכר

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אבל יצא לי לפגוש כמה אנשים מדהימים ממש,
מי מקרוב ומי מרחוק

שבטח כולכם כבר השתנתם ואני לא מכיר מפה כבר אף אחד 
(חוץ אולי מאיזה מישהו או שניים שתייגתי ואז התחרטתי)
אז זה בכלל פתטי מצדי.

לא נורא, מטעויות לומדים.
כאמור, בכל מקרה אף אחד מכם לא מכיר אותי...

 

 

 

(אני צריך לשנות את החתימה שלי דחוף. מה זו החתימה הזו לעזאזל?
את מי מעניין פוליטיקה? צריך לכתוב איזה אמרה אישית, נוגעת, מעניינת...
לא נורא. בהזדמנות)

היום בשיעור השלישי (אם אני לא טועה) ישבנו בחדר של היועצת. היועצת פזרה על הרצפה מילים שקשורות לשתיית אלכוהול: "עבירה על החוק" "צחוקים" "אלימות" "ראש טוב" "התמכרות" וכו'. אמרתי שחסר את המילה התוועדות. אז היועצת כתבה את המילה ולקחתי אותה.
אח"כ עשו סבב וכל אחד היה צריך לומר למה הוא בחר את המילה שלו. היה הרבה רעש וכשהיועצת שאלה אותי ניצלתי את הרעש ולא הגבתי. למה? לא יודע. ככה אני. אני לא מרגיש מספיק פתוח לכיתה כדי לומר את מה שרציתי לומר.
אני לא יודע אם היא הבינה או שהיא חשבה על זה שאני איש מהצוות ושבזמן הזה יותר חשוב לעבוד עם התלמידים, אז היא דילגה עליי. וקצת הצטערתי.
אז מה רציתי לומר? רציתי לספר שעד הישיבה לא נגעתי באלכוהול. ואז התחלתי לשתות בהתוועדויות ושזו היתה חוויה טובה. מאז לא רציתי לשתות מחוץ להתוועדויות, מכל מיני סיבות. כמו למשל חשש מהתמכרות אבל גם בעיקר שהחוויה היא לא רק חוויה כימית-פיזית אלא חוויה רוחנית, ולכן אני חייב להתוועד, ושתייה ללא התוועדות היא כלום ושום דבר.
רציתי לספר שמאז שעזבתי את רמת גן אין לי חברים שאני יכול להתוועד איתם, ושזה חסר לי. שפעם או פעמיים בשנה יש איזו התוועדות בוגרים או איזו סעודת פורים אבל אני אף פעם לא נשפך כמו שנשפכתי אז. אני בוגר יותר ונזהר יותר. וחוץ מזה, ה"וויב" אף פעם לא קשוח מספיק. לכולם יש עבודה למחרת וכולם אנשים בוגרים ומהוגנים ויש להם רכבים ואסור לנהוג אחרי ששותים.

(זה נשמע רע לומר שחסר לי קצת אלכוהול בחיים. אבל יש בזה מן האמת.)

עכשיו הסתיימה ההתוועדות י"ט כסלו ביישוב. אותו דבר כמו תמיד. מביאים רב חב"דניק חיצוני שלא מכיר את האנשים ומספר את אותו סיפור ששמעתי כבר עשרות פעמים. למה לא עושים פעם אחת משהו רציני? ששותים יותר ונשארים יותר אנשים עד שעה מאוחרת ומדברים מהלב יותר? בגלל שאנחנו מזרוחניקים מותר לנו להיות כאלה "פרווה"?
לא יודע. אני מתגעגע לדברים הגדולים. שיבוא מישהו שיזעזע ויטלטל אותי.

יש משהו בהרגשה של ההתוועדות שמרומם ומעדן את הנפש, וכמובן שהתוועדות חסידית יכולה לפעול מה שהמלאך מיכאל לא מסוגל.

אולי פשוט צריך להיות איש במקום שאין אנשים,
אתה יכול לארגן התוועדות אצלך בבית או בבית הכנסת עם משקה ודברי תורה וחסידות.

(מקווה שזה בסדר שלקחתי את הדברים שלך למקום טיפה פרקטי 🙈)

גם אם זה לא נראה לי ממש עוזר.
בשביל זה צריך גם להיטמע באזור ולפתח קשרי חברות ולהיות בעל עזות דקדושה - שכל זה אין לי כרגע.
קיצור, העסק מסובך.

איזה כיתה הם?
לפעמים אנחנו גם צריכים שמישהו יתייחס אלינו כמו ילדים.

זה קשה לבנות קשרים ברמה מסוימת במקום אחד ואז לעבור למקום בלי קשר אחד כזה. גם אם חוזרים מדי פעם זה ממש לא אותו דבר.

ועם הפסקה האחרונה אני לגמרי מסכים.

סתם רצון בריא לשתף.רצון שקיים גם אצל מבוגרים.
במיוחד אם הם נפשיים וכו' כמוני...

אני לא מזכיר את הכיתה כי אני עדיין חושש קצת מאאוטינג.
אבל אתה יכול לנחש... הגיל בתיכון שיש כאלה שמתחילים לשתות...

אבל למבוגרים אין תמיד את המענה לרצון הזה, או את החופשיות לבטא אותו. (למרות שגם לילדים, אבל אצלם זה פחות נפוץ (תלוי מה נחשב ילדים))

לפעמים אני חושבת שחלק מלהיות מבוגרים זה להיכנס לתוך קהות חושים מבחינה חיצונית, להפגין מים שלווים למרות שבפנים עדיין יש סערות ועליות ומורדות.
ואולי לכן אין התוועדויות כמו פעם. כי החזות החיצונית מפריעה ליצור חיבור ישיר.

נשמח לפיסום

וגילוי מרנין-

הבוחן השני באנגלית הוא רק על הרצאת טד!

אעאע זה היה מהירר

מסקנה: בחנים באנגלית דורשים ריכוז יותר ממה שאפשר להשיג באמצע שיעור אחר

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

בסדר. 

ברוך ה'.

תובנה- לראות את הטוב שיש באנשים.

לא יודע.

היתה שבת רגועה ממש, ב"ה..

העולם הזה הוא מורכב ככ, וגם אנחנו.

שבת בבית. ברוגע, בשקט, שניה להתאפס על עצמי..

אין על שבתות חורף

נסיון

גגד

supercalifragilisticexpialidocious

אגב. משהו מעניין  שיצא לי להבין לאחרונה זה שבסוף התשוקה הזו לקשר כל כך עמוק עם בן אדם די רוב החיים זה בסוף יצר קרבת האלוקים שבאדם

כי רק ככה אפשר לנגוע בנצחיות ובמשמעות החיים.

ההבנה שבסוף כולנו נהיה נביאים ההבנה שאנחנו בכל מקרה מתקדמים ואם עוד לא נבואה בדור הזה

זה לא כי לא התקדמנו לשם זה כי פשוט הכנו את השטח ביררנו את הצריך בירור לדורות הבאים

ובסוף היכולת של האדם להידמות באמת לקב"ה היא ע"י הבאת חיים לעולם שעל ידי זה יש התקרבות לנצחיות ולאין סוף 

 

וואו, חזק!
תודה!👍🏻

נוסטלגיה...

הם רק מסתובבים פחות בפורומים...