פורום נסיונות פעילים (עמוד 86)

יותר נח לדעתי

*🤯 בת השוטר עונה 1 🤯*

תקציר הסדרה:📝
דנה בת ה-17 (ליאנה עיון), נערה פרועה ובתם של זוג שוטרים, היא העדה היחידה לרצח שהתרחש בבית ספרה.
כשהרוצח נמלט מהכלא היא נלקחת במסגרת ”התכנית להגנת עדים” להסתתר בבית משפחה חרדית אדוקה. הנערה החילונית נאלצת להעמיד פני חרדית, אך נוכחותה בבית מטלטלת את עולמם של בני הנוער במשפחה.

#קישור_תיקיה 1↙️
‫בת השוטר עונה 1 • סרטים וסדרות בדרייב • הועלה ע"י אליהו ואורי‬‎ – Google Drive

#קישור_תיקיה 2↙️
‫בת השוטר‬‎ – Google Drive


▪️◼️🍁 צפייה מהנה 🍁◼️▪️

או רק פרקים 31,32,39,40? ממש תודההה

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Aliquam justo massa, imperdiet sed erat a, vulputate eleifend purus. Curabitur in blandit urna. Nunc et porttitor metus, ut bibendum arcu. Integer hendrerit egestas elit, sed semper lacus maximus id. Aenean sem mi, sagittis gravida dui ac, gravida elementum est. Etiam id blandit lectus. Pellentesque non nibh enim. Vestibulum id nisl pharetra, vulputate lorem ut, tempus dolor. Praesent ac metus vel mi varius egestas. Integer varius venenatis mauris, a tristique dui malesuada ut. Vivamus posuere posuere tellus, vitae congue nibh dignissim in.

יש לכם את כל העונות וכל הפרקים בטלגרם אתם רק צריכים ‏לכתוב נגיד ״בת השוטר עונה 2״ וזה מביא לכם הכל ובחינם

ואוו, קפיץ.
זה קשה כל כך
ואני מבינה
בהצלחהבהצלחהבהצלחה
הלוואי שכבר לא תצטרכי לשתוק

לפעמים זה מרגיש שכולם יודעים איך להבין אנשים, איך להסביר את עצמם, איך להסתדר עם אחרים, ורק אני לא. אני עדיין לא יודעת מאיפה כולם למדו את כל זה, ולמה אותי שכחו ללמד. (אף פעם לא נתתי ש"ילמדו אותי", רק לבד, ואולי זה המחיר). איך כולם יודעים מה נכון להגיד, ומצליחים לשמור על קשרים גם שנים אחר־כך, ורק אצלי זה נתקע.
כל השיחות נתקעות, כל המילים. זה תמיד מגיע בסוף לנקודה שממנה כבר אי אפשר לתקן. ואז מסבירים לך איפה הכל התחיל, ואת רוצה לצעוק. לשאול. למה לא אמרתם קודם? איך יכולתי לדעת? אני לא מבינה דברים כאלו, ואיך אצל אחרים זה תמיד כל־כך טבעי ומובן ופשוט.
אני קצת בעולם משל עצמי, מתנתקת יותר ויותר מאנשים כי זה קל יותר. אני לא יכולה להסביר לכם כמה שזה מפחיד אותי, כמה שזה לא נוח ולא כיף, כמה שזה קל יותר.
יש עוד סיבות, ייחודיות יותר או פחות לחוסר היכולת הזאת. גם לא מאוד קל או נחמד לדבר איתי. זה לא שאני לא מבינה למה אנשים מעדיפים שלא, אבל זה לא הופך את זה לפחות כואב.

1. זה כתוב גרוע, אני יודעת. לא היה לי כוח לערוך
אבל זה לא משנה הרבה -
האנשים הספורים שיבינו, היו מבינים גם אם הייתי כותבת רק את הכותרת ושולחת הודעה בלי תוכן. כל האחרים לא היו מבינים גם אם הייתי כותבת כאן עשרים־אלף מילים.

2. אני באמת מתלבטת אם להמשיך את השרשור הזה. המון זמן לא כתבתי, ועושה לי טוב לנקות קצת בלב לפני יום כיפור, אבל הוא הולך להפוך לעוד יותר רגיש וכואב, ויש כאן אנשים רעים ומסוכנים שמפחידים אותי.
אני לא מפחדת שהם יעשו לי משהו, אין שום דבר שהם יכולים לעשות לי, אבל יש לי הרגשה רעה מעצם הידיעה שהם מסתובבים כאן
חלק מהאנשים שמפחידים אותי כנראה לא מכירים את נסיו"פ, וזו אחת הסיבות שאולי אני אמשיך. אבל אני מפחדת.
2.1. אם אתם האנשים שבגללם אני לא רוצה לכתוב ואתם קוראים כאן, אז שתדעו, ניצחתם. הרסתם לי את אחד המקומות שהרגשתי שאפשר לדבר בהם. תודה.
2.2. יש כאן אנשים מסוכנים ורעים, אנשים (בעיקר בנות, אבל לא רק.) בבקשה בבקשה תשמרו על עצמכם, תבדקו אלף פעם עם מי אתם מדברים. אתם לא חייבים להגיב אף פעם אם לא נעים לכם. ולא לפחד לעצור שיחות אם משהו לא נוח גם אם הן לכאורה לגיטימיות. בסוף הבן אדם היחיד שאתם חייבים לו משהו כאן זה עצמכם. בבקשה תשמרו על עצמכם.

3. יום אחד אני צריכה לכתוב על חינוך מיוחד, שילוב, ועל מחוננים כחינוך מיוחד. וגם על הצבת מטרה לממוצע ומטה וכיוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. זה קשור כאן למרות שנדמה לכם שלא.
3.1. זה יעצבן המון אנשים, שלא תגידו שלא אמרתי.

כלום ממה שנכתב לזה לא יכול להתפרסם
אבל שתדעו שיש כאן כותרת כזו

ואיך זה שלכולם יש חברי ילדות, כאלו שהם מכירים מגיל אפס, ואפשר לשבת לדבר איתם בהכי טבעי גם עשרים שנה אחרי שעזבתם, כשמגיעים לשבת להורים ויש לכם עם מי לדבר אחרי התפילה.
וכמה שזה נראה לכולכם טבעי ומובן מאליו. זה לא. לא מובן מאליו בשום צורה, תגידו תודה על שיש לכם את זה. כי לי אין.
ואיך אפשר להעביר ככה שבת אחרי שבת, כשאין כלום, כשהזמן לא זז, כשאין עם מי לדבר. ורק לבד.
אין. אל תנסו להציע הצעות שרק מסבירות כמה החיים שלכם מושלמים. אתם לא מבינים מה זה שאין.
ואיך אפשר להעביר ככה חיים.
ואין פה שייכות לכלום, ואין כאן קהילה, וגם במה שיש אני לא מכירה את האנשים, ואני לא כאן ולא שם ואין לי מקום בעולם הזה. ואין לי כוח לחפש לי מקום, כי אם כבר העברתי עשרים שנה בלי, מי צריך את זה עכשיו?
הציניות שלי מעצבנת אנשים, כשמדברים על כמה מעט אנשים היו בתפילות ימים נוראים (זה מטעה, יש מניין ספרדי בקומה למטה וזו עוד כמות משמעותית של אנשים שלא נספרת בעיניים) אני אומרת שזה לא עצוב או דבר רע, פשוט ככה העולם עובד: אנשים מבוגרים הולכים לעולמם, אנשים פחות מבוגרים עוברים לגור ליד הילדים ולזוגות צעירים אין מה לחפש פה. מסבירים לי למה לא, אבל ללמה כן אין אף תשובה.
ואבא טוען שזה לא הוגן לעבור דירה בלי לשאול אותנו, ואני מנסה להבין למה זה משנה לי. חברים כבר לא יהיו לי לא כאן ולא שם. אני לא שייכת לכלום ואין סיבה להיות במקום מסוים. אני כאן כי אין לי מקום אחר, ויכולה להיות במקום אחר באותה המידה. אין הבדל.
ויש לי הרבה את מי להאשים. לא רק אני אשמה בריק הזה. אבל זה לא עוזר, כי אני לבד ומה זה משנה כבר מי אשם. אין כלום בעולם שיכול לעזור. ומחר יש עוד שבת.

הבעיה היא שכ"א נכנס בשעות אחרות...

כל יום

סירות נייר במים

הכי רחוק

משום מקום

רק סיבה לנשום

שמזכירים בכח

לשכוח

מה עובר עלי

קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה

והיא גדולה

ואולי

 

בזכות אהבת חינם

 

בית המקדש השלישי

 

אליו

עוד פעם

ורוקם לעצמי חלומות

תן לי דמעות

ואת נשארת נאיבית שכמותך

ורק אני ואנוכי נורמלי מכולם

תגידי שרע

תגידי תלך וזה לא נורא

כל עוד יש איפור

כי לפעמים צריך לשיר לאחרים.

~ואמן שיהיה לו טוב.~

|נחנק מרוב ניסיון להוציא מילים שהם מספיק מתאימות ומכבדוץ את המעמד הזה ופשוט אין|
יאויאואיאויאוווווווןו

לא צריך לחפש בכוחות סיבות לחתוך

אבל מה הוחלט?

ככה הבנתי

בס"ד.
היום נערך דיון נוסף בעניינו של צבי נריה בן אילה לב.
גם בדיון היום לא הגיעו להחלטה והדיון נדחה לב' באייר.

ולמה אתם מקבלים יותר על חשבון כל האחרים?

אז נחיל מהשאלה השנייה:
בבית הספר מחוננים לא מקבלים כלום, היחס נע בין "שיגידו תודה שמוכנים להשאיר אותם בכיתה" לבין המורים שמבינים להוציא את כל הצדדים מרוצים ולתת להם לשבת בחוץ ולקרוא.
תמיד אפשר גם להושיב אותם ליד תלמיד שלא מבין ולדרוש מהם ללמד אותו. כי למה שמורים יעשו את העבודה שלהם אם יש תלמידים שלא לומדים בכיתה?

גם הקצב. תדמיינו שאתם לומדים את אותו דבר, שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. וכל הזמן נמרח ולא קורה בו כלום חדש, אם קורה בו משהו זה בחמש הדקות הראשונות של כל שיעור.
אחרי זה יש עוד הסברים (כשכבר הבנתם) ודוגמאות (למי שעדיין לא מבין) ותרגילים (שלא תורמים להבנה של אף אחד אבל מורים צריכים למדוד התקדמות איכשהו ומה יותר קל מעמודים בספר?)
עכשיו כפול 8-9-10 שעות ביום כפול כל יום כפול 12 שנים.

המערכת לא חושבת שיש תלמידים שצריכים להתקדם יותר תלמיד שיעשה משהו שעוד לא למדו (או אפילו רק יעז לדעת אותו לפני שהמורה לימד את הנושא) בד"כ יזכה בהתעלמות מוחלטת במקרה הטוב. ויענש על זה שהוא גם ככה צריך לסבול את הקצב הנוראי של מערכת החינוך במקרה הנפוץ יותר.

ובשביל זה יש תוכניות מחוננים. בשביל שילדים לא יצטרכו לשרוף כ"כ הרבה שנים בלי פעם אחת שהם הבינו מה הם עושים בכיתה ולמה צריך את זה.
וגם כי כמו שכתבתי למעלה - מזהים את זה, ויש צורך אנושי בסיסי בחברה שאפשר להיות חלק ממנה. זו לא "פריבלגיה". זה הכרח מציל חיים.
וזה לא בא על חשבון אף אחד. אין לי מושג מאיפה ההמצאה הזו, אבל משלמים על הדברים האלו.
ובבית הספר לא מקבלים מה שכולם כן. ילד מחונן עם לקויות למידה לא יקבל את העזרה שבית הספר נותן (התאמות במבחנים? שיעורים פרטניים? למה נראה לכם?)

אוקי, עכשיו החלק המפתיע. לרובנו יש.
בואו נסגור רגע שאם אתם אומרים שלכולם בימינו יש הפרעות קשב וזה בגלל המסכים, אתם יותר ממוזמנים לזרוק את עצמכם מאיזה גג ולא להגיב לי יותר בחיים?

אז מחוננים ולקויות למידה זה סיפור מורכב, קודם כל, כי זה מסתיר אחד את השני.
ילדים מחוננים אלופים בלהסתיר לקויות למידה ולעקוף את הקושי - ומהצד השני, מבחני איתור לא מתחשבים בזה, והרבה ילדים מתפספסים ככה.
(דוגמאות? ילד שידע את כל חומש בראשית בע"פ - כדי שאף אחד לא ידע שהוא לא יודע לקרוא. ילדים שמוצאים דרכים להבחן בעפ כדי שלא יכריחו אותם לכתוב. הפרעות קשב ש"לא נמצאים" בכיתה (כי כמה זה קל) ולא חסר.)

אחרי זה - אם יש לך ציונים טובים, אף אחד לא יחשוב שצריך לעזור לך. תמיד יהיה מי שצריך יותר את העזרה הזו, ואם אי פעם יציעו לך שיעור פרטי או עזרה אמיתית שוב כולם יתייחסו אליך כאילו אתה לוקח משהו שמגיע למישהו אחר.
אז לומדים לעקוף את מה שקשה, לומדים להסתדר, (לא לומדים בבית ספר), וזה עובד לא רע - עד שכבר לא

לא מאוד קשור לשרשור הזה. והולך לעצבן אנשים.

אני נגד. מאוד נגד. לדחוף ילדי חינוך מיוחד לכיתות רגילות זה מזיק ופוגע בכולם.
כן, אפשר לקשקש כמה שתרצו על שזה עושה את הילדים "רגישים יותר לסביבה" או "מכילים יותר", ועוד המון מילים יפות, אבל במבחן המציאות זה לא מחזיק מים.
זה פוגע בכולם, מייצר איזו חובה לעזור לילד המיוחד (ומושך לשם בד"כ את הילדים הדחויים יותר - כי זה נוח למורים - ובמובן מסוים גם לילד. אבל זה מזיק לו כ"כ) תוקע את ההתקדמות של הכיתה - מה שמזיק למי שבצד השני ורוצה להתקדם *יותר*, אלא אם לא מצופה ממנו להתקדם עם הכיתה ואז מה עשינו ב"שילוב"?
עוד לא יצא לי לראות מקום שבו זה לא יצר יותר נזק מתועלת.
אבל "שילוב" והורים שרוצים שהילדים שלהם יהיו "כמו כולם". אין לי מספיק מילים להסביר כמה אני חושבת שהם רעים לילדים שלהם ולחברים של הילדים שלהם.

(*ועם כמה שכואב להגיד את זה, אפילו הנגשה לילדים ברמה שכלית תקינה - יכולה להיות מזיקה ופוגעת בשאר התלמידים.
אבל הם צריכים ללמוד על "התחשבות" ו"עזרה לחלש" ועוד שטויות כאלו שנשמעות יפה בנאומים של תחילת שנה)

חוץ מהציניות?

ויש ילדים מאותגרים שהם גאונים עם קושי.

ספציפית כאן לא דיברתי על הסוג הזה - אבל זה בדיוק אותו דבר
וזה בדיוק למה מסגרות למחוננים זה הכרחי ולא פריבילגיה

הבעיה זה בית הספר. הפרעת קשב זה הפיתרון שלה.

כתבתי למעלה, אבל נכתוב גם כאן.
מחוננים לא מסתדרים בבית ספר רגיל, וגם אם כן - זאת לא תהיה חברה שיש להם מה לעשות בה. בקשר של חברות צריך להיות שוויון כלשהו, וזה לא יכול לקרות.
וגם צריכה להיות יכולת תקשורת ברמה מסוימת, שזה גם דבר מאוד נדיר.
גם כי החשיבה שלהם מהירה, בזמן שמישהו מדבר הם ממשיכים את השיחה שלושה משפטים בראש ועונים לדבר האחרון שנאמר אצלם בראש.
ה"קפיצות" האלו הם רק כי חושבים כ"כ מהר שדיבור לא מספיק מהיר. (והעולם היום, שבו מקובל לשלוח ווצאפ ולא להתקשר הוא כל כך הרבה יותר נוח בשביל לדבר בקצב אפשרי).
כשמשלבים את זה עם כל מה שנכתב למעלה - ציפיות להתנהגות בוגרת יותר, לקחת אחריות על דברים שלא אמורים להיות בעיה שלהם, להשתעמם בשקט ברור למה הם לא מצליחים לייצר קשרים חברתיים מול רוב האנשים.
וזו עוד סיבה ללמה צריך מסגרות מיוחדות למחוננים. כי הבדידות הזאת נוראית.

זה גם היה הטריגר לשרשור הזה.
מישהי שכתבה בטוויטר על איך היא שמעה מאמא אחרת שהיא מעודדת את הבת שלה להסתיר את זה שהיא מחוננת. כי זה נתפס כמתנשא, כי זה נראה רע. כי בת חכמה עדיין נתפסת כדבר יותר רע מבנים חכמים.

בנות מחוננות סובלות הרבה יותר מבנים. מלשמוע שאף גבר לא רוצה אישה חכמה מדי. (וכן. יהיה מי שידאג להגיד להן את זה גם בגיל עשר). או שמחשבים ומתמטיקה וכל דבר אחר שמעניין אותן זה "של בנים".

ובנות דתיות אפילו יותר - החל מתפיסה דתית שנשים פחות חכמות. ("כי גמרא זה לא בשביל בנות. הן לא מסוגלות להבין. הנפש שלהן לא בנויה לזה (=זה חכם מדי)" + העובדה שברוב המקומות הן לעולם לא ילמדו גמרא, או משהו מעניין יותר ממסכת אבות + תענית.

יש עוד מאפיינים ספציפיים לבנות דתיות, אבל כתבתי כאן כבר שעה וחצי ואני עייפה מדי לזכור מה הם.
(אבל פעם מצאתי שרשור פייסבוק שדיבר על זה. וואו. אולי אני אנסה לחפש מחר)

@קיבוצניקית, שמחכה לשרשור הזה בערך שנה.
@סביון שביקש יפה.
@סתרי המדרגה שמעניין אותי לשמוע מה היא חושבת על זה
@משה שאני אנחש שיעניין אותו לקרוא
@ריעות.
@*אור קטן*
@עברי אנכי
@כל מי שיש לו מה להגיב מוזמן גם

יאללה, לילה טוב

וכתבתי בהמשך שהטריגר הוא מה שקורה בטוויטר.
וכאן הבטחתי לכתוב (לפני כמעט שנה. בעצם יותר, כי היה אדר א'
.
.
.
הלכתי לבדוק
א. שתיקה | ערוץ ７
נכתב ב12.9. בדיוק שנה )

כל מה שהיא כתבה נכון, ולא כתבתי אותו כי זה פחות קשור אלי, אבל נכון וחשוב, אז מוסיפה כאן:

משהו שלא כתבת שם, זה הנטיה המוגזמת של מחוננים לפרפקציוניזם. מה שגורם המון פעמים לדכאון וחרדה ועוד כמה עניינים נפשיים
זה לחיות בקצב אחר שפשוט לא מותאם לעולם
וקשוח ללמוד לחיות עם זה
ובד"כ מחונן שמצליח להשתלב חברתית, מוותר על חלק מכובד מהזהות ו/או הכישורים שלו
‪: אה, ועוד נקודה שהייתי מוסיפה
מחוננים זה לא רק פיזיקה ומתמטיקה.
אנחנו לא רק ריאליים.
אנחנו גם הומניים ועם חוש צדק מפותח ומעניין אותנו היסטוריה וכלכלה ואומנות וספרות... אנחנו לא כולנו אותו הדבר, לכל אחד יש את התחומים שלו... יש משהו מסויים שמאחד בינינו, ואפילו יותר מאחד כזה.. אבל זה לאו דווקא אהבה למתמטיקה ופיזיקה

ובכללי נושא מעניין

טוב תמיד לדעת

הפסקזמן!!! 

ממלא מקומות הוא פשוט נעלם!!!

 

 

 

 

איאיאיי עלית

איך נפלו גיבורים, אה?

מתנחמת בקליק

אגב עלית התחילו קצת לחזור... שוקולד מריר 

אגוזי? ברצינות?

בדיוק

 

 

 

 

 

מה עם צמ"ע?

הרגיש לי רציני מדי.
עכשיו רפרפתי קצת וראיתי שגם הם ילדותיים בדיוק כמו כאן.
אז אולי אצטרף באמת. נראה.
(קשה לשנות הרגלים...)

רק שאני אפילו לא צמ"ע🤦

זה גורם לי להרגיש לא שייך לכאן.
בואו ונחיה בהכחשה כאילו אני לא המבוגר היחיד המוזר שמסתובב כאן

הייתה שבת מעולה, ברמה שלא חזרתי לסעודה שלישית עם טלפון
אח שלי איפס אותי הרגע על שעוד שבוע ראש השנה
( "עוד שבועיים ראש השנה?"
"לא, עוד שבוע"
"מה?!"
"רגע, מה?") וזה מוזר מאוד

לא יודעת

בהחלט מוזר

משהו, הכי קטן? (אפשר גם לאחל לעצמך)

היתה שבת ממש נחמדת, שבת אולפנה כקדם לשבת שובה
היה מחכים ומעורר במה שלא נרדמתי בו🙈 סתם היה רק משהו אחד מתוך אממ המון

מאחלת לעם ישראל שיצליח להתעורר כעם וכיחידים, ושבשני האופנים יצליח להתחבר לתקופה ולעצמו, ולא רק לבוא מתוך מקום של לשרוד את התקופה, או לקלוט שהיא עברה רק אחרי

נשמע טוב

אמן!

היה אחלה

אשכרה סליחות

אני לא מוכן אלוללל

תובנה : "אם החיים מביאים לך לימונים חפש מישהו עם ערק"(צ,ק)

בית מקדש אהבה אחווה שלום ורעווותת

ב''ה

וואי, גמאני לגמרי🤦

כדי להביא לו?

אמן, אמן

ברשותך שלוש תובנות:
1. המנבל את פיו מבייש בעיקר את עצמו.
2. ראוי להתגעגע למייסדי "המזרחי" ולשׂא. על עצמנו תואר זה בגאון.
3. אהבת הורים לילדיהם היא משוגעת ולא רציונלית.

(בהקשר לנ"ל מאחל לעמ"י שיהיה לו גדולי ישראל כמו הרב מוהליבר, הרב ריינס וכו')

1. בהחלט
2. מעניין, אף פעם לא יצא לי ללמוד עליהם
3.וטוב שכך

אמן!

(מרבני המזרחי ומייסדי "מוסד הרב קוק", זה שחתם במגילת העצמאות ליד שמו "בעז"ה") זהו ספר שמלא באמונת חכמים ויראת שמיים טהורה, ולמרות שזה לא נושא הספר - ניתן לראות בו גם את גדלותו של הרב מימון עצמו.
בכרך השישי והאחרון (אותו אני קורא עכשיו) הוא מקדיש לא מעט דפים לרבנים של "המזרחי".
ומיד לאחר "המזרחי" ובסמוך אליהם - כמעט חצי ספר על הרב קוק.
מומלץ מאוד.

בסדר זה בסדר...

|מכחיש|
צדיקים בציתתם קרויים חיים

קובלים על הרשעה?