עבר עריכה על ידי חסוי מאוד בתאריך י"ט בכסלו תשפ"ג 11:05
היום בשיעור השלישי (אם אני לא טועה) ישבנו בחדר של היועצת. היועצת פזרה על הרצפה מילים שקשורות לשתיית אלכוהול: "עבירה על החוק" "צחוקים" "אלימות" "ראש טוב" "התמכרות" וכו'. אמרתי שחסר את המילה התוועדות. אז היועצת כתבה את המילה ולקחתי אותה.
אח"כ עשו סבב וכל אחד היה צריך לומר למה הוא בחר את המילה שלו. היה הרבה רעש וכשהיועצת שאלה אותי ניצלתי את הרעש ולא הגבתי. למה? לא יודע. ככה אני. אני לא מרגיש מספיק פתוח לכיתה כדי לומר את מה שרציתי לומר.
אני לא יודע אם היא הבינה או שהיא חשבה על זה שאני איש מהצוות ושבזמן הזה יותר חשוב לעבוד עם התלמידים, אז היא דילגה עליי. וקצת הצטערתי.
אז מה רציתי לומר? רציתי לספר שעד הישיבה לא נגעתי באלכוהול. ואז התחלתי לשתות בהתוועדויות ושזו היתה חוויה טובה. מאז לא רציתי לשתות מחוץ להתוועדויות, מכל מיני סיבות. כמו למשל חשש מהתמכרות אבל גם בעיקר שהחוויה היא לא רק חוויה כימית-פיזית אלא חוויה רוחנית, ולכן אני חייב להתוועד, ושתייה ללא התוועדות היא כלום ושום דבר.
רציתי לספר שמאז שעזבתי את רמת גן אין לי חברים שאני יכול להתוועד איתם, ושזה חסר לי. שפעם או פעמיים בשנה יש איזו התוועדות בוגרים או איזו סעודת פורים אבל אני אף פעם לא נשפך כמו שנשפכתי אז. אני בוגר יותר ונזהר יותר. וחוץ מזה, ה"וויב" אף פעם לא קשוח מספיק. לכולם יש עבודה למחרת וכולם אנשים בוגרים ומהוגנים ויש להם רכבים ואסור לנהוג אחרי ששותים.
(זה נשמע רע לומר שחסר לי קצת אלכוהול בחיים. אבל יש בזה מן האמת.)
עכשיו הסתיימה ההתוועדות י"ט כסלו ביישוב. אותו דבר כמו תמיד. מביאים רב חב"דניק חיצוני שלא מכיר את האנשים ומספר את אותו סיפור ששמעתי כבר עשרות פעמים. למה לא עושים פעם אחת משהו רציני? ששותים יותר ונשארים יותר אנשים עד שעה מאוחרת ומדברים מהלב יותר? בגלל שאנחנו מזרוחניקים מותר לנו להיות כאלה "פרווה"?
לא יודע. אני מתגעגע לדברים הגדולים. שיבוא מישהו שיזעזע ויטלטל אותי.