נ
ל
משהמזל שאצלי כל הבלגן מסתתר בתוך המחשב.
משתמש אנונימי
משתומם ומתפלא הייתי האיך ה"נפילות" והניגודים בחיי רוחי כ"כ [כל כך] רבים. אחר רוממות הרוח וחיי קרבת אלקים ממש, בחיות שירה וזמרת קודש, בהבנת תכלית וערך מלכות אלקים, הצדק המשפט והמישרים, הטוב והחסד השירה והזמרה, בכל העולם ומשפחות לאומים, ביחוד בשבתות ויו"ט [ויום טוב]. אח"כ הכל עובר וחולף, והנני במצב גרוע מכל יהודי פשוט, ממש עומד על פי שאול תחתית. וכך הנני נישא מגל אל גל, והמחשבות יורדות והאמיתות הגלויות והברורות עוברות
זה דיוק כואב כ"כ, אפשר רק להביט
כואב הלב, במכאובים ממש, כמדקרות חרב, קשה לנשום, בכלות הנפש לדבקות האלהית, והנני יוצא מכלי, מסיר מעלי הבושה והנימוס, להפריע הלימוד בחברות בביהמ"ד, והנני מתחיל לנגן, בניגון מלא עצב ויגון ונועם עליון. ומהניגון לי קול נשמע: עוד תזכה, תזכה, חזק ואמץ!
|שותק|
ממ אבל אסור
זא, מותר, אבל, אסור
יש דברים שלא כותבים
רק לצעוק עלי שמיים
עלי
(אתה יוצא פתאום לריצה של החיים
אין שלט מאחור וספירה לפנים
סירה שקטה צולחת דמעות במים עמוקים
אתה שוקט פתאום בדם ובחלב ילדים)
(נוצר את אמירה)
(מהמנחם שבשבעה)
{מוזר לי כששוא-לים, אם הייתי מחליטה לעשות דבר כ"כ משמעותי אז לא הייתי מודיעה עליו בשער בת רבים וק"ו שלא רק בגלל השא-לה האם יש קשר בין זה לזה)
(ו, חתונה קודם)
"נכספה וכלתה נפשי זה כמה לנבואה, לגילוי הרוח בעוזו ותוקף גבורתו, באזני בינתי העליונה באופן שמעי, נכספה נפשי וגם כלתה, יגעתי באנחתי ולא מצאתי, והוספ[ת]י יגון על מכאובי.
ובין כך, לאט לאט נטיתי מן הדרך העולה אל על שיא מרומי פסגת משאת נפשי, התקטנתי, נפוגותי ונדכיתי והייתי מבלה ימים של יבשת וחורב. ואויר הבית, בקרבה לחול עושה את שלו. נתרוקנה ורועשת נפשי, והייתי לאחד הנפילים שנפלו וירדו, עד כי אפיסת חוש הרוחני האמתי, השבעתי נפשי בהלכה, בלימודים מצומצמים, בבקורת, ואני ישנה ולבי ער, מצפה, מיחל, לעת הכושר, כשירחיב מצבי, וע"י התפשטות העומק ברוחב, בדברים המרחיבים דעתו של אדם, ויוצר בשביל רוחי בסיס יותר קיים ואיתן.
והנה נתודעתי ע"י חוקר נסתרות אחד (פרופ' שלום שבקרני עם הרא"ם בביתנו בשבת) לכתבי יד של ר' אברהם אבולעפיא ז"ל ותלמידיו, ובקחתי אותם בידי, והיו לי למעורר עז תקיף ואיתן. ורוחי הומה ומתקדש ומטהר ועולה אל על, במצאי את הגיונותי ודרכי בינתי בהגיון השמעי הנבואי, בקבלה הנבואית (של ר"א אבולעפיא) ובשירי זמרה ורנה, בניגוני נעם תהלים, בשפיכת הלב בעתות בלילה, בשעות טוהר עליון, כשכולי גופי רועד וכואב בכלית הכחות, רוחי עולה, ונשמתי חיה עד כדי דפיקת הרוח בלב ובנימי כנור שיר נועם הרינה, קול דודי דופק, ונהפכתי והייתי לאיש חדש, כל היום אל דמי לי, להתאמץ ולהתחזק שוב, לצפות לחסד הגילוי העליון האלהי בזמירות בלילה, רואה הנני שהגילוי הנבואי הנחוץ והמקוה בעת תחיה וגאולה בדורנו אנו, מפי הקודש אל א[להי] ישראל לא רחוק הוא מאתנו. ע"י הכנה בדרך רננת נועם שמות הקודש, בצרוף נגינת אותיותיהם, אומץ אומץ, אוצץ ובריאה תברא, ונגלה דבר ה'.
והנני מצפה, ותוהה, חדל כח הנני, כל גופי וגוי נשבר, רצוץ, וכחותי כלים, האם אעצר כח להגיע בסדרים ודרכים קבועים, לעמוד בכל הנסיונות.
האם אני הוא הקרוא לגילוי דבר ה' הנבואי, או עוד לצפות לשעת הכשר, בעוד מועד
(הרב הנזיר)
(געגוע)


*אור קטן*
*אור קטן*אחרונה
*זהירות כפירה*
חופשיה לנפשי
חופשיה לנפשיזה לא כ-ז-ה מחשבת כפירה. מותר להגיד שאת מתחרטת על זה לפעמים. אני לא שוכח שהיה לך שם קשה בכל מיני מובנים.
זה שאני מאמין גדול בדת העבודה וחסיד (לשעבר?) של פרעה זה נכון, אבל לא קשור.
חופשיה לנפשיאחרונה
בהמשך לשרשור:
עשיתי את זה לכמה חולצות בסיס שלי ולחצאית אחת - נסיונות פעילים
כשהצלחתי ללבוש את הקפוצ'ון שאני ישן איתו לפעמים, שיש לו כובע, הפוך ! וגיליתי את זה רק בבוקר.

מיון מהיר זה שם של מיון, לא הנגדה למיון איטי.
(זה לא סותר, אבל, אני עושה תואר)
במדמח? , זה קורס של שנה א' סמסטר ב' (מרחתי קצת)
יואו אז את יודעת אינפי ורוצה לעזור לי? |נואש קלות|
|נבוך|בתוך בני ישראלנדמה לי שניסיתי גם במחשב, לא רק בטלפון.
מה ששבר אותי היה שלא רואים V כחול ב-whatsapp

*אור קטן*
*אור קטן*